בשנים האחרונות אנחנו עסוקים בשאלה מה הבינה המלאכותית תעשה לעולם העבודה, למערכת החינוך או ליכולת שלנו להבחין בין אמת לשקר. אך ייתכן שהשאלה החשובה אינה מה הבינה המלאכותית יודעת לעשות, אלא אילו צרכים אנושיים היא מתחילה למלא. יותר ויותר אנשים פונים אליה לא רק כדי לקבל מידע, אלא גם כדי להתייעץ, לפרוק, לקבל עידוד, ולעיתים גם תחושת קרבה. אנשים מוצאים את עצמם מנהלים עם הבינה המלאכותית שיחות שבמשך שנים התקיימו רק עם חברים קרובים, בני זוג או אנשי מקצוע. כדי להבין את עוצמת המשיכה הזאת, לא מספיק לבחון את הטכנולוגיה, אלא גם להבין משהו על הנפש האנושית.
כאשר תינוק מגיע לעולם, הוא תלוי לחלוטין במבוגרים המטפלים בו. כשהוא רעב, מישהו מאכיל אותו. כשהוא בוכה, מישהו ניגש אליו. כשהוא מפוחד או מוצף, מישהו מרגיע ומווסת אותו. בחודשי החיים הראשונים הוא עדיין אינו חווה את עצמו ואת המטפל בו כשני עולמות נפרדים לחלוטין. במובן מסוים, העולם נחווה כמקום שבו הצרכים שלו והתגובה אליהם נחווים כמחוברים זה לזה באופן טבעי.
תינוק, אילוסטרציה | צילום: שאטרסטוק
במקביל לתלות הזאת מתרחש תהליך נוסף וחשוב: התינוק מתחיל לנוע בעולם, הוא זוחל, מתרחק, חוזר, חוקר, נוגע ומגלה. הוא לומד בהדרגה שיש לו יכולת לפעול בכוחות עצמו, להשפיע על סביבתו ולפתח עצמאות. אז הוא מגלה שלא כל צורך נענה מיד, שלא כל תסכול נעלם ברגע שהוא מופיע, ושגם האדם החשוב ביותר בחייו אינו קיים רק למענו. לאמא יש רצונות משלה, עיסוקים משלה ומגבלות משלה. הגילוי הזה אינו פשוט, יש בו אובדן מסוים של החוויה הראשונית שבה הכול מסתדר באופן מיידי. אך דווקא מתוך המפגש הזה נבנות היכולות שמאפשרות לנו להיות אנשים בוגרים: לשאת תסכול, לדחות סיפוקים, להרגיע את עצמנו בהדרגה, לפתח עצמאות וליצור קשר עם אנשים שאינם חושבים ומרגישים בדיוק כמונו.
הכי מעניין
לכאורה מדובר בשלב התפתחותי שנמצא הרחק מאחורינו. אלא שהכמיהה העומדת בבסיסו אינה נעלמת. רובנו לא באמת חולמים רק על אהבה, אלא על גרסה מאוד מסוימת שלה. כזאת שבה האדם שמולנו מכיר אותנו לעומק בלי שנצטרך להסביר שוב ושוב, מבחין במה שעובר עלינו גם כשלא אמרנו דבר ונמצא שם כשאנחנו צריכים אותו. הוא מגיב אלינו ברגישות, לא שופט אותנו, לא נפגע מכל דבר ולא מאכזב.
כמיהה זו מלווה אותנו בתוך הזוגיות ומסתתרת מאחורי חלק גדול מהאכזבות, הפגיעות והמריבות שאנחנו חווים. פעמים רבות אנחנו משוכנעים שאנחנו כועסים על משימה שלא בוצעה, על תיאום שהתפספס או על משפט שנאמר בטון הלא נכון. אך לא פעם, מתחת לאירוע עצמו, מסתתר כאב עמוק יותר. הכאב של "איך לא שמת לב?", "למה הייתי צריכה לבקש?" או "איך אתה לא מבין מה עובר עליי?". במקרים רבים מה שמכאיב לנו אינו רק המעשה עצמו, אלא המפגש המחודש עם העובדה שהאדם שמולנו אינו חווה את המציאות בדיוק כפי שאנחנו חווים אותה.
הלוגו של OpenAI מוצג בטלפון סלולרי עם תמונה על צג מחשב שנוצרה על ידי מודל הטקסט-לתמונה Dall-E של ChatGPT, 8 | צילום: AP/מייקל דווייר
עוד כתבות בנושא
כאן נכנסת הבינה המלאכותית לתמונה
לראשונה בהיסטוריה מופיעה מערכת שמסוגלת לדמות חלקים רבים מהפנטזיה הזאת. היא זוכרת את מה שסיפרנו לה, מכירה את ההעדפות שלנו וזמינה בכל שעה. היא אינה עסוקה בענייניה שלה, אינה נפגעת מדברים שאנחנו אומרים ולא דורשת שנעצור לרגע כדי להבין גם אותה. היא סבלנית, אדיבה, קשובה ולעיתים אף מצליחה לגרום לנו להרגיש מובנים יותר מאנשים שמכירים אותנו שנים.
כמובן, הבינה המלאכותית אינה מגשימה באמת את הפנטזיה הזאת. היא אינה מכירה אותנו כפי שמכיר אותנו אדם שחי לצדנו, אינה חולקת איתנו חיים משותפים ואינה בוחרת בנו מחדש בכל יום. ובכל זאת, היא מצליחה לעורר משהו מהחוויה שאליה רבים מאיתנו מתגעגעים: התחושה שיש מי שזמין עבורנו, קשוב אלינו ומלווה את קו המחשבה שלנו מבלי שנצטרך לעצור שוב ושוב כדי לגשר על הפער שבין שני עולמות שונים.
ייתכן שגם התקופה שבה אנחנו חיים הופכת את ההבטחה הזאת למפתה במיוחד. בשנים האחרונות התרגלנו לכך שכמעט כל צורך מקבל מענה מיידי. אנחנו מזמינים אוכל בלחיצת כפתור, צורכים תוכן לפי דרישה ומקבלים תשובות בתוך שניות. העולם שסביבנו הולך ומתאים את עצמו להעדפות שלנו, לקצב שלנו ולרצונות שלנו. במובן מסוים, התרגלנו לכך שהחיכוך עימו הולך ומצטמצם.
אלא שקשרים אנושיים פועלים לפי היגיון אחר לחלוטין. הם דורשים מאיתנו לחכות, להסביר, להתאכזב, לתקן ולהתאמץ. הם מחייבים אותנו להתמודד עם העובדה שלאדם שמולנו יש מחשבות, רגשות וצרכים שאינם זהים לשלנו. דווקא משום כך, הם אינם יכולים להיות מותאמים אלינו באופן מושלם.
עוד כתבות בנושא
גבר משתמש בטלפון סלולרי | צילום: AP
לכן השאלה המעניינת היא מה קורה כאשר חלק מהצרכים שפעם הובילו אותנו באופן טבעי אל בני אדם, מקבלים לפתע מענה שאינו דורש מאיתנו להתמודד עם אי הבנות, פגיעות, אכזבות או צרכים של מישהו אחר? מה קורה כאשר מופיעה אפשרות ליהנות מחלק מפירותיו של הקשר, בלי לשלם חלק מהמחירים שהוא גובה?
פיתוי זמין זה עשוי להביא למצב בו לאט-לאט נאבד את הסבלנות הנדרשת למפגש האנושי עצמו. שנתרגל למרחבים שבהם אנחנו מקבלים מענה מהיר, קשוב ומותאם, ונמצא את עצמנו מתקשים יותר לשאת את אי הדיוק, ההמתנה והחיכוך שמלווים כל קשר אנושי אמיתי. ייתכן שהאתגר הגדול יהיה להמשיך לבחור במקומות שבהם קרבה נוצרת לא למרות המאמץ, אלא באמצעותו.
מה יכול לעזור?
זהו מה בדיוק אתם מחפשים: כאשר אנחנו פונים לבינה המלאכותית, כדאי לעצור לרגע ולשאול מה אנחנו מקבלים ממנה. האם זו תחושת הבנה? הכרה? קבלה?. עצם הזיהוי של הצורך עוזר להבחין בין הצורך האנושי הלגיטימי לבין הדרך שבה אנחנו בוחרים למלא אותו.
זכרו שקרבה דורשת הדדיות:ההבדל המהותי בין מערכת טכנולוגית לבין מערכת יחסים הוא ההדדיות. בקשר אמיתי יש שני אנשים, ולשניהם יש צרכים, רגשות, מגבלות ורצונות. זה בדיוק מה שהופך קשרים למאתגרים, אך גם למה שמעניק להם עומק ומשמעות.
אל תיבהלו מהפער: אנחנו חיים בעידן שמקדש התאמה אישית, מהירות ונוחות. בתוך מציאות כזאת קל לפרש כל אי הבנה או תסכול כבעיה שצריך לפתור. אך לעיתים מדובר פשוט בתוצאה טבעית של מפגש בין שני בני אדם שונים. לא כל פער הוא כשל בקשר, פעמים רבות הוא חלק בלתי נפרד ממנו.
המשיכו לבחור במפגש האנושי:אחד היתרונות הגדולים של הבינה המלאכותית הוא הזמינות שלה. היא תמיד שם כשאנחנו צריכים לפרוק, לחשוב או להתייעץ. דווקא משום כך, חשוב לא להזניח את המרחבים האנושיים שעושים את אותו הדבר. שיחה עם בן זוג בסוף היום, מפגש עם חבר, שיחת טלפון לאחות או הליכה משותפת. ככל שנפנה יותר מקום לשיחות אנושיות משמעותיות, כך יקטן הפיתוי להסתפק רק בחלופות הנוחות והזמינות יותר.
התאמנו בשאילת שאלות במקום בחיפוש תשובות: אחד הדברים שהבינה המלאכותית עושה היטב הוא לספק תשובות מהירות. קשרים אנושיים, לעומת זאת, מתפתחים דווקא דרך שאלות. במקום למהר לסגור את השיחה או להגיע להסכמה, נסו לשאול את האדם שמולכם עוד שאלה אחת: "איך אתה רואה את זה?", "מה היה עבורך הכי קשה?", "למה זה היה חשוב לך?". שאלות כאלה לא רק מייצרות הבנה טובה יותר, אלא גם מזכירות לנו שהמטרה של קשר אינה לקבל תשובה, אלא להכיר אדם.
***
מוקדם מדי לדעת כיצד תשפיע הבינה המלאכותית על מערכות היחסים שלנו. אבל ייתכן שהשאלה החשובה אינה מה היא תעשה, אלא מה אנחנו נבחר לעשות. בעולם שבו קל יותר מאי פעם לקבל מענה לצרכים שלנו בלי לפגוש באמת אדם אחר, האתגר יהיה להמשיך לבחור בקשר. להמשיך לבחור במפגש עם אדם אחר, לא למרות שהוא אינו אנחנו, אלא דווקא משום שהוא אינו אנחנו.
עוד כתבות בנושא