בשנים האחרונות הפכה המילה "גבול" לאחת המילים הפופולריות ביותר בשיח על זוגיות, משפחה ובריאות נפשית. ברשתות החברתיות, בפודקאסטים ובספרי התפתחות אישית מציגים אותה לעיתים כפתרון כמעט לכל קושי, משחיקה בעבודה ועד סכסוכים משפחתיים ומערכות יחסים מורכבות.
אלא שלדברי מטפלים רבים, למרות השימוש הנרחב במושג, לא מעט אנשים עדיין מבינים אותו בצורה שגויה.
"אנחנו נוטים לחשוב שהצבת גבול היא דרך לגרום לאדם אחר להתנהג אחרת", מסבירים מומחים בתחום הטיפול הזוגי והמשפחתי. "בפועל, גבול בריא מגדיר את ההתנהגות שלנו, לא את שלהם".
הכי מעניין
הבקשה היא לא הגבול
אחת הטעויות הנפוצות היא לחשוב שכל בקשה היא כבר הצבת גבול.
לדוגמה, אדם יכול לבקש מחברו שלא להתקשר אליו בשעות מאוחרות בלילה. הוא יכול לבקש מחמותו להימנע מנושא מסוים בשיחות המשפחתיות. הוא יכול לבקש מעמית לעבודה שלא לשלוח הודעות בענייני עבודה במהלך סוף השבוע.
כל אלה הן בקשות לגיטימיות לחלוטין. אבל הן עדיין אינן גבולות.
גבול מתחיל בשאלה אחרת: מה יקרה אם הבקשה לא תכובד?
אם החלטתם שלא לענות להודעות עבודה בשבת, זה הגבול. אם בחרתם לסיים שיחה כאשר מישהו מדבר אליכם בצורה פוגענית, זה הגבול. אם אתם יוצאים מהחדר כאשר אדם מסוים חוזר שוב ושוב לנושא שביקשתם לא להעלות, זה הגבול.
במילים אחרות, גבול אינו ניסיון לשלוט באדם אחר. הוא החלטה לגבי ההתנהגות שלנו.
אי אפשר לשלוט באנשים אחרים, הקושי הגדול מתחיל כאשר אנחנו מצפים שאנשים ישתנו רק משום שביקשנו.
רבים מתאכזבים כשבן משפחה, חבר או קולגה ממשיכים להתנהג באותו אופן גם לאחר שהסברנו מה מפריע לנו. אבל מומחים מזכירים שגבולות אינם מנגנון שליטה.
אפשר לשלוט בכמה זמן נקדיש לקשר מסוים, במידע שנבחר לשתף, בדרך שבה נגיב ובמצבים שבהם נבחר להתרחק, אבל אי אפשר לשלוט ברגשות, בהרגלים או בהחלטות של אדם אחר.
דווקא ההבנה הזאת עשויה להפוך את הגבולות לאפקטיביים יותר. במקום להתמקד בניסיון לשנות אחרים, אנחנו מתמקדים במה שנמצא בתחום האחריות שלנו.
ויכוח בין בני זוג | צילום: שאטרסטוק
לא תמיד חייבים להכריז על כל גבול
למרות שנהוג לחשוב שכל גבול מחייב שיחה דרמטית, לא תמיד זה המצב.
אפשר למשל להחליט שלא לענות לטלפונים אחרי שעה מסוימת בערב בלי להודיע על כך לכל אנשי הקשר. אפשר לבחור לא להשתתף בוויכוחים מסוימים או להימנע מנושאים שמובילים שוב ושוב למתיחות.
עם זאת, במערכות יחסים משמעותיות דווקא שיחה גלויה יכולה למנוע אי־הבנות. לעיתים די במשפט פשוט וברור: "אני מעדיף שלא ידברו אליי בצורה הזאת", או "הנושא הזה לא נעים לי ולכן אני לא רוצה לדון בו".
כאשר ההתנהגות נמשכת, חשוב להסביר גם מה תהיה התגובה שלנו אם המצב יחזור על עצמו.
למה זה כל כך לא נעים?
אחת הסיבות שאנשים מתקשים להציב גבולות היא החשש מעימות.
אנחנו רוצים להיות נחמדים, לא לפגוע באחרים ולא ליצור מתח מיותר. לעיתים אנחנו גם חוששים שדחייה או התנגדות יפגעו במערכת היחסים. אלא שמומחים מציינים כי דווקא הימנעות מהצבת גבולות עלולה להוביל לתסכול, כעס ושחיקה.
כאשר אדם מסכים שוב ושוב לדברים שאינם מתאימים לו, הוא עלול למצוא את עצמו צובר טינה כלפי הסביבה – גם אם איש מעולם לא ידע שהוא נפגע.
מותר לחזור על עצמכם
עוד תפיסה שגויה היא שאם אדם לא כיבד גבול גבול שלנו פעם אחת, סימן שהוא מזלזל בנו. לעיתים המציאות פשוטה יותר. אנשים רגילים לדפוסי התנהגות מסוימים, ושינוי דורש זמן. לכן אין פסול בחזרה על אותו מסר יותר מפעם אחת. אפשר לומר: "כבר הסברתי שזה לא מתאים לי", או "העמדה שלי בנושא לא השתנתה". העקביות חשובה לא פחות מהמסר עצמו.
לתרגל דווקא במצבים קטנים
מומחים ממליצים להתחיל לתרגל הצבת גבולות דווקא במצבים יומיומיים ופשוטים יחסית.
לסרב בנימוס להצעה שלא מעניינת אותנו. לבקש להחליף מנה שהוגשה לא נכון במסעדה. לומר "לא תודה" כאשר מנסים לשכנע אותנו לרכוש מוצר שאיננו רוצים.
התרגולים הקטנים הללו מחזקים בהדרגה את היכולת להביע רצונות וצרכים גם במערכות יחסים מורכבות יותר.
גבולות אינם סימן לבעיה
אולי התפיסה החשובה ביותר היא שגבולות אינם מעידים בהכרח על משבר.
מערכות יחסים בריאות אינן מערכות יחסים ללא גבולות, אלא כאלה שבהן אנשים מסוגלים לבטא את הצרכים שלהם באופן מכבד וברור.
בסופו של דבר, גבול בריא אינו קיר שמרחיק אנשים. במקרים רבים הוא דווקא מאפשר קרבה טובה יותר, משום שהוא מגדיר בצורה ברורה מה מתאים לנו ומה לא.
וככל שאנחנו לומדים להתמקד במה שבשליטתנו ולא במה שהיינו רוצים לשנות אצל אחרים כך גדל הסיכוי לבנות מערכות יחסים יציבות, מכבדות ורגועות יותר.
עוד כתבות בנושא
