עונת השפעת בפתח, ומיליוני בני אדם צפויים להידבק בנגיף בחודשים הקרובים. בארצות הברית בלבד נדבקו בשנה שעברה לפחות 32 מיליון בני אדם בשפעת, כמעט 400 אלף אושפזו ולפחות 24 אלף מתו מהמחלה.
אבל התקף שפעת לא תמיד מסתיים כשהשיעול, החום והנזלת נעלמים. אצל חלק מהאנשים עלולה להתפתח תופעה המכונה "שפעת ארוכה" – תסמינים מתמשכים שמשפיעים לא רק על מערכת הנשימה, שבה הנגיף פוגע בתחילה, אלא גם על מערכות אחרות בגוף, ובהן המוח.
מחקר רחב היקף שפורסם ב־2024 בכתב העת הרפואי "לנסט למחלות זיהומיות" מצא כי ההשלכות ארוכות הטווח של שפעת עשויות להיות משמעותיות הרבה יותר ממה שנהוג היה לחשוב.
הכי מעניין
לדברי זיאד אל־עלי, אפידמיולוג קליני בכיר באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס וממחברי המחקר, לפני מגפת הקורונה וההכרה בתופעת הקורונה המתמשכת, גם רופאים נטו לחשוב ששפעת היא מחלה שמוציאה את האדם משגרה למשך כמה שבועות לכל היותר.
הממצאים שאספו החוקרים על מה שמתרחש בגוף לאחר ההחלמה מהשפעת שינו את התמונה.
שפעת ארוכה לעומת קורונה מתמשכת
במחקר ניתחו אל־עלי ועמיתיו את הרשומות הרפואיות של יותר מ־80 אלף בני אדם שאושפזו בגלל קורונה ושל יותר מ־10,000 בני אדם שאושפזו בשל שפעת עונתית.
החוקרים מצאו שבשתי הקבוצות דווח על בעיות בריאותיות גם עד 18 חודשים לאחר הזיהום הראשוני.
בהשוואה לקורונה, ההשלכות הממושכות של שפעת היו בולטות במיוחד במערכת הנשימה. בקרב חולי השפעת נרשמה עלייה בסיכון לכאבים בחזה, דופק מהיר, שיעול, ירידה ברמות החמצן בדם וקוצר נשימה. כמו כן נמצא קשר לסיכון מוגבר לסוכרת מסוג 1.
זיהומים נגיפיים, ובהם קורונה ושפעת, עשויים להגביר את הסיכון למחלות אוטואימוניות כגון סוכרת מסוג 1, הן אצל מבוגרים והן אצל ילדים.
אף שבמערכות גוף אחרות ההשפעות ארוכות הטווח של השפעת היו בדרך כלל חמורות פחות מאלו של קורונה מתמשכת, החוקרים גילו שגם במקרה של שפעת הנזק המצטבר בחודשים שלאחר המחלה היה משמעותי. ההשפעות נראו בין השאר במוח, בלב ובכליות.
כמו קורונה מתמשכת, גם שפעת ארוכה נקשרה לתסמינים נוירולוגיים ונפשיים. במחקר דווח על אבחנות בתחום בריאות הנפש בקרב 59 מכל מאה מטופלים, ועל תסמינים נוירולוגיים – ובהם פגיעה קוגניטיבית, בעיות זיכרון וישנוניות – אצל יותר ממחציתם.
לשם השוואה, בקרב חולי הקורונה שנבדקו במחקר, 63 מכל מאה סבלו מתסמינים הקשורים לבריאות הנפש ו־57 מכל מאה מתסמינים נוירולוגיים.
עדיין לא ברור עד כמה "שפעת ארוכה" נפוצה באוכלוסייה הכללית. מדובר בתחום מחקר חדש יחסית, ואל־עלי מעריך, על בסיס הנתונים שנאספו עד כה, שכשלושה עד חמישה אחוזים מהנדבקים בשפעת עשויים לפתח תסמינים ממושכים.
עם זאת, ההיסטוריה מלמדת שהתופעה עצמה אינה חדשה.
התסמינים שהופיעו גם אחרי מגפת 1918
מגפות שפעת קודמות לוו גם הן בגלים של מחלות כרוניות ופגיעה ממושכת בתפקוד.
במהלך מגפת השפעת של 1918 ולאחריה דיווחו חולים על תסמינים שמזכירים את מה שמכונה כיום "ערפול מוחי": עייפות, שכחה וקשיי חשיבה.
בשנים שלאחר המגפה נרשמה גם עלייה בתסמינים דמויי פרקינסון, ובמקביל התרחשה מגפה של דלקת מוח שנודעה בשם "מחלת השינה". המחלה גרמה בין השאר לישנוניות קיצונית ולקשיי תנועה, וחוקרים העלו לאורך השנים אפשרות לקשר בינה לבין מגפת השפעת.
תסמינים ממושכים לאחר מחלה חריפה מוכרים גם מזיהומים אחרים. תופעות כאלה תועדו לאחר מחלת הסארס, תסמונת הנשימה המזרח־תיכונית, אבולה, מחלת ליים וקדחת דנגי.
לדברי אל־עלי, ככל שהמדע מבין טוב יותר את הנזק שמחלות זיהומיות גורמות בזמן המחלה החריפה, מתחדדת גם ההבנה שההשפעה שלהן אינה בהכרח מסתיימת כשהנגיף נעלם.
זיהום חריף, הוא אומר, עלול לפגוע בחלק מ"עתודות התפקוד" של הגוף – היכולת של מערכות שונות להתמודד ולהתאושש לאורך זמן.
עוד כתבות בנושא
איך שפעת יכולה להשפיע על המוח?
רבים מזני השפעת, ובהם הזנים העונתיים הנפוצים וגם הנגיף שהיה אחראי למגפת 1918, אינם מדביקים בדרך כלל ישירות את מערכת העצבים או את המוח.
אלא שמחקרים מצביעים על מנגנון אחר שעשוי להסביר חלק מהפגיעה: התגובה של מערכת החיסון לזיהום.
כשמערכת החיסון מזהה נגיף היא משחררת לדם חומרים מעודדי דלקת המכונים ציטוקינים. חלקם יכולים להשפיע גם על המוח.
"לציטוקינים האלה יכולה להיות השפעה משמעותית מאוד על איברים אחרים, ובמיוחד על המוח, משום שהם מסוגלים להפעיל את תאי מערכת החיסון במוח. הדבר עלול להוביל לפגיעה מסוימת בתאי עצב", מסבירה שירין חוסייני, חוקרת במחלקה לנוירוביולוגיה תאית באוניברסיטה הטכנית בבראונשווייג שבגרמניה, החוקרת את השפעותיהם של זיהומים נגיפיים על מערכת העצבים.
כבר ב־2018 פרסמו חוסייני ועמיתיה מחקר על הדרכים שבהן נגיפי שפעת עשויים לגרום להשפעות נוירולוגיות ארוכות טווח. לדבריה, המחקר זכה לתשומת לב משמעותית הרבה יותר רק לאחר פרוץ מגפת הקורונה.
הקורונה המתמשכת גרמה לחוקרים ולרופאים לבחון מחדש את ההנחה שלפיה זיהומים בדרכי הנשימה מסתיימים עם חלוף התסמינים הראשוניים.
שפעת. | צילום: שאטסטרוק
מה קרה במוח חודש אחרי ההדבקה
במחקר שפורסם בכתב העת למדעי המוח הדביקו חוסייני ועמיתיה עכברים בנגיף שפעת ובחנו את מוחם חודש לאחר מכן.
גם 30 יום אחרי ההדבקה נמצאו סימנים לדלקת במערכת העצבים ושינויים בתאי עצב בהיפוקמפוס – אזור במוח בעל תפקיד מרכזי בלמידה ובזיכרון.
לדברי חוסייני, ההיפוקמפוס רגיש במיוחד לתגובות דלקתיות מסוג זה.
גם לזן השפעת הייתה משמעות. אל־עלי מדמה את ההבדלים בין זני נגיפים להבדלים שבין גזעי כלבים: הם משתייכים לאותה קבוצה, אבל יכולים להתנהג באופן שונה מאוד.
אצל העכברים שנדבקו בזן H1N1 המתון יותר, תת־סוג של שפעת עונתית שהיה מוכר בעבר בשם "שפעת החזירים", לא נמצאו לאחר 30 יום סימנים להשפעות ארוכות טווח.
לעומת זאת, אצל עכברים שנדבקו בזן H3N2, אחד מזני השפעת העונתית, ובזן H7N7 של שפעת העופות, נמצאה ירידה ביכולת ההשתנות וההסתגלות של תאי העצב בהיפוקמפוס וכן פגיעה בזיכרון.
היכולת הזאת, המכונה גמישות מוחית, מאפשרת למוח לשנות ולארגן מחדש את הקשרים בין תאי העצב.
כעבור 120 יום נראה כי מוחם של עכברים צעירים־בוגרים חזר למצבו הבסיסי. עם זאת, חוסייני ממשיכה כעת לחקור עכברים מבוגרים יותר, והממצאים הראשוניים שלה מצביעים על כך שמוחם מתקשה יותר להתאושש.
אחות מכינה מזרק עם חיסון | צילום: AP
אז איך אפשר להפחית את הסיכון?
אם זיהומים נגיפיים עלולים לגרום גם לפגיעה בתאי עצב, אומרת חוסייני, כדאי בראש ובראשונה לצמצם ככל האפשר את הסיכון להידבק.
אחת הדרכים המרכזיות לעשות זאת היא חיסון נגד שפעת.
החיסון מכין את מערכת החיסון להתמודד עם הנגיף ויכול להפחית את הסיכון למחלה קשה ולסיבוכים.
"קבלת החיסון היא באמת הדבר הנכון לעשות במקרה הזה", אומר אל־עלי. לדבריו, מעבר להגנה מפני מחלה קשה, החיסון עשוי גם להקטין את הסיכון להשלכות ארוכות טווח של השפעת.
עדיין לא ידוע במדויק באיזו מידה החיסון מגן מפני "שפעת ארוכה". עם זאת, מחקרים קודמים מצאו קשר בין חיסון נגד שפעת לבין ירידה של 20 עד 50 אחוזים בסיכון למחלות לב, וכן קשר לסיכון מופחת לדמנציה.
חיסון נגד שפעת מומלץ למבוגרים ולילדים מגיל שישה חודשים ומעלה. לפי האקדמיה האמריקנית לרפואת משפחה, אוקטובר הוא אחד הזמנים המומלצים להתחסן.
ההבנה ששפעת עלולה להשפיע על הגוף הרבה אחרי שהחום יורד והשיעול נעלם משנה בהדרגה גם את הדרך שבה חוקרים מסתכלים על מחלות נגיפיות: לא רק כעל אירוע קצר שחולף בתוך ימים או שבועות, אלא כעל זיהום שבמקרים מסוימים יכול להותיר חותם למשך חודשים.
עוד כתבות בנושא
