להיות סבא או סבתא פירושו להכין את העוגיות הכי טעימות, לתת חיבוקים, להעביר הלאה חוכמת חיים ולספר סיפורים משפחתיים. אבל מעבר לשמחה ולתחושת המשמעות שמעניקים הנכדים, מצטברות עדויות לכך שלקשר איתם עשויה להיות תועלת נוספת: הוא יכול לסייע בשמירה על בריאות המוח בגיל מבוגר.
מחקרים מהשנים האחרונות מצאו קשר בין טיפול בנכדים לבין ירידה קוגניטיבית איטית יותר, סיכון נמוך יותר לדמנציה ואפילו מראה צעיר יותר של המוח בסריקות הדמיה.
זהו עדיין תחום מחקר צעיר יחסית. "אנחנו נמצאים פחות או יותר בתחילתה של חזית מחקר חדשה", אומר ג'יימס רילינג, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת אמורי שבארצות הברית.
הכי מעניין
לדבריו, התועלת האפשרית מתיישבת עם מחקרים אחרים שבדקו הורות ובריאות המוח. במחקרים אלה נמצא כי הורים למספר גדול יותר של ילדים הראו קישוריות תפקודית מוגברת ברשתות מוחיות שנוטות להידלדל עם הגיל.
"ייתכן שבאמצעות טיפול באחרים אנחנו מסייעים להזדקנות בריאה של המוח", אומר רילינג.
מה הקשר בין טיפול בנכדים לדמנציה?
באחד ממחקרי האוכלוסייה הראשונים שבחנו סבים וסבתות אמריקנים, עקבו חוקרים אחר יותר מ־10,000 משתתפים לאורך 16 שנים. הם מצאו כי טיפול בנכדים היה קשור לסיכון נמוך יותר לדמנציה.
אמילי צ'וי, פרופסורית חברה לסוציולוגיה באוניברסיטת טקסס טק, שחקרה את הנושא, מספרת כי הממצאים מצביעים על קשר אפשרי בין המעורבות בטיפול בנכדים לבין בריאות קוגניטיבית בגיל מבוגר.
מחקר אחר, שפורסם בשנת 2025 וכלל יותר מ־10,000 מבוגרים בסין, מצא כי בקרב סבים וסבתות שטיפלו בנכדיהם פחות מ־40 שעות בשבוע, הסיכון לדמנציה היה נמוך ב־24 אחוזים בהשוואה למי שלא טיפלו בנכדים.
לפי ניתוח החוקרים, חלק מהקשר עשוי להיות מוסבר בהפחתת תחושת הבדידות ובגישה מוגברת לטכנולוגיה דיגיטלית.
מחקר נוסף, שנערך בשנת 2026 בהובלת פלאביה חרכס, דוקטורנטית לפסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטת טילבורג שבהולנד, מצא כי לסבים ולסבתות שהיו מעורבים בטיפול בנכדים היו יכולות טובות יותר של שטף מילולי וזיכרון אפיזודי בהשוואה למי שלא טיפלו בנכדיהם.
זיכרון אפיזודי הוא היכולת לזכור אירועים וחוויות אישיות, למשל מה עשינו אתמול או מה התרחש בארוחה משפחתית.
עם זאת, חשוב להדגיש: אלה מחקרים שמצאו קשר סטטיסטי. הם אינם מוכיחים שהטיפול בנכדים הוא הגורם הישיר לשיפור או להפחתת הסיכון לדמנציה.
סבא ונכד מעבירים את הזמן ביחד | צילום: שאטרסטוק
האם יש הבדל בין סבתות לסבים?
באופן מסקרן, חלק מהממצאים מצביעים על הבדלים בין נשים לגברים.
במחקר של צ'וי נמצא כי בקרב סבתות, התועלת הגדולה ביותר נקשרה לטיפול בהיקף נמוך יחסית – פחות מ־500 שעות במשך שנתיים. אצל סבים, לעומת זאת, הקשר החיובי היה בולט יותר בהיקף טיפול גבוה מ־500 שעות באותה תקופה.
במחקר של חרכס, רק הסבתות שטיפלו בנכדים הראו ירידה קוגניטיבית איטית יותר.
אחד ההסברים האפשריים נעוץ בהבדלים חברתיים ותרבותיים. סבתות נוטות להיות מעורבות יותר במשימות הטיפול התובעניות מבחינה גופנית, ובהן האכלה, ניקיון וניהול שגרת הטיפול. ייתכן שמשום כך, עבורן, מעורבות בהיקף מתון מיטיבה יותר.
החוקרים מזכירים גם את "השערת הסבתא" – הסבר אבולוציוני אפשרי לכך שנשים ממשיכות לחיות שנים רבות לאחר תום תקופת הפוריות. זו תכונה נדירה יחסית בקרב יונקים, אם כי היא קיימת גם אצל מינים מסוימים של לווייתנים ושימפנזים.
לדברי רילינג, מחקרים מצביעים על תרומתן החיובית של סבתות לבריאות נכדיהן.
אבל בכל הנוגע לבריאות המוח של הסבים והסבתות עצמם, חרכס סבורה שהמגדר אינו בהכרח הגורם החשוב ביותר.
"ייתכן שמה שמשנה הוא לאו דווקא אם אתם סבתא או סבא, אלא האופן שבו אתם חווים את הטיפול", היא אומרת.
עוד כתבות בנושא
משחקים, סיפורים וקשר בין־דורי: מה עשוי להועיל למוח?
אנחנו כבר יודעים שיש כמה מרכיבים התורמים להזדקנות בריאה: קשרים חברתיים, פעילות גופנית וגירוי מחשבתי.
הטיפול בנכדים עשוי לשלב את שלושתם.
"הטיפול הוא תפקיד חברתי בעל משמעות, שעשוי לאפשר גישה לכל המרכיבים האלה", מסבירה חרכס.
כשסבים וסבתות מבלים עם נכדיהם, הם מדווחים לעיתים על יותר עצב ודאגה בהשוואה לזמן שהם מבלים עם אנשים אחרים. ייתכן שהדבר נובע מדאגה לשלומם של הילדים או מתחושות מעורבות לגבי חלוף הזמן.
אבל בתדירות גבוהה יותר הם מדווחים דווקא על רגשות של גאווה ואהבה, כך מצאו חרכס ועמיתיה במחקר שפורסם בשנת 2026.
"נראה שיש משהו מיוחד בקשר הזה", היא אומרת.
הקשר עם הנכדים עשוי להרחיב גם את המעגל החברתי של הסבים והסבתות. לדברי צ'וי, המפגשים עם הנכדים יוצרים הזדמנויות לקשר עם ילדיהם הבוגרים, עם בני משפחה נוספים ואפילו עם הקהילה.
לצד זאת, הפעילויות המשותפות עשויות לאתגר את המוח. סיפור סיפורים, משחקי דמיון והקראת ספרים דורשים קשב, זיכרון, שפה וגמישות מחשבתית.
והחדשות הטובות הן שלא חייבים להיות סבא או סבתא כדי ליהנות מפעילות בין־דורית.
מחקרים על מבוגרים שהתנדבו בבתי ספר יסודיים במסגרת תוכנית אמריקנית מצאו כי ההתנדבות סייעה לשיפור הזיכרון והתפקודים הניהוליים. החוקרים מצאו גם ירידה מופחתת בנפח של אזורי מוח הקשורים לדמנציה.
סבתא ונכדה אילוסטרציה | צילום: שאטרסטוק
המוחות של הסבתות נראו צעירים יותר בחמש שנים וחצי
מחקר שפורסם בשנת 2025 העלה ממצא נוסף ומסקרן.
רילינג ועמיתיו סרקו את מוחן של 50 סבתות והשוו את התוצאות לסריקות של 25 נשים בגילים דומים שלא היו סבתות.
על פי הערכת גיל מוחי שחושבה באמצעות מודל ממוחשב, המוחות של הסבתות נראו צעירים בממוצע בחמש שנים וחצי.
אבל גם כאן נדרשת זהירות. מדובר בהערכת גיל המבוססת על דפוסים בהדמיה, ולא במדידה המוכיחה שהמוח באמת "הצעיר" בחמש שנים וחצי בעקבות הטיפול בנכדים.
ייתכן גם שהקשר פועל בכיוון ההפוך: אנשים בריאים יותר מלכתחילה מסוגלים להיות מעורבים יותר בטיפול בנכדיהם.
רילינג מציין שהסבתות שהשתתפו במחקר ההדמיה היו קבוצה יוצאת דופן. הן התנדבו למחקר שעסק בסבתות, היו בריאות מאוד מבחינה גופנית ונפשית, נהנו מיציבות כלכלית, לא היו עמוסות יתר על המידה והיו מעורבות מאוד בחיי נכדיהן.
"אלה כמעט סבתות־על", הוא אומר.
לכן אין להסיק מהממצאים שכל אדם שיטפל בנכדיו ייהנה מאותה תועלת.
עוד כתבות בנושא
ומה קורה כשהטיפול בנכדים הופך למעמסה?
כאן מגיע החלק החשוב במיוחד עבור משפחות שנעזרות בסבא ובסבתא באופן קבוע.
המחקרים מצביעים על חשיבותו של האיזון. טיפול בילדים יכול להיות מתיש מבחינה גופנית ונפשית, והעומס עלול לפגוע בתועלת האפשרית.
כך, למשל, מחקרים מצאו שסבים וסבתות המשמשים כמטפלים היחידים בנכדיהם נוטים פחות להראות את היתרונות הקוגניטיביים שנמצאו בקרב סבים וסבתות אחרים.
"אנחנו לא צריכים לצפות שסבאות וסבתאות, או טיפול בנכדים, יהיו הדבר הנכון עבור כולם", אומרת חרכס.
לדבריה, אם סבים וסבתות מעוניינים לטפל בנכדיהם, התפקיד חשוב להם והם רוצים לעסוק בו, זו יכולה להיות דרך מצוינת להישאר פעילים, מעורבים ובעלי תפקיד חברתי משמעותי. אבל צריך להכיר בכך שיש גם אנשים שמעדיפים לעשות דברים אחרים.
צ'וי מדגישה כי חשוב לשמור קודם כול על הבריאות האישית: לישון היטב, להקפיד על תזונה ופעילות גופנית ולתחזק קשרים חברתיים נוספים.
לצד כל אלה, אפשר ליהנות מהחלקים המהנים והמאתגרים מבחינה מחשבתית של הבילוי עם הנכדים.
השורה התחתונה: בילוי עם הנכדים עשוי להיות קשור לבריאות מוחית טובה יותר בגיל מבוגר, אבל אין מדובר בטיפול מוכח למניעת דמנציה. הקשר הבין־דורי עשוי להועיל כשהוא מספק הנאה, גירוי ומשמעות – ולא כשהוא בא על חשבון הבריאות והצרכים של הסבים והסבתות.