לעצור ולהריח את הוורדים נשמע כמו עצת חיים רומנטית, אבל מתברר שאולי יש בה גם היגיון בריאותי. חוש הריח, שרבים מתייחסים אליו כאל חוש שולי יחסית, מתגלה בשנים האחרונות כחלון מפתיע לבריאות המוח.
הסיבה לכך היא שהיחלשות חוש הריח עשויה להיות אחד הסימנים המוקדמים ביותר לתהליכים נוירולוגיים. לפי סקירה שפורסמה ב־2021 וצוטטה בוושינגטון פוסט, חלק גדול מהאנשים בשלבים מוקדמים של פרקינסון ואלצהיימר סובלים מפגיעה בחוש הריח, לעיתים שנים לפני שמופיעים תסמינים ברורים אחרים.
זה לא אומר שכל מי שמריח פחות צריך להיבהל. חוש הריח משתנה בין אנשים, נחלש לעיתים עם הגיל ועלול להיפגע גם אחרי זיהומים, אלרגיות או מחלות כמו קורונה. אבל כאשר יש ירידה פתאומית או מתמשכת בחוש הריח, במיוחד לצד בעיות זיכרון, תנועה או תפקוד יומיומי, כדאי להתייעץ עם רופא.
הכי מעניין
איש מריח נקטרינה שקנה שוק | צילום: AP / ג'יי סי. הונג
העניין המחקרי בחוש הריח נובע מהקשר הישיר שלו למוח. עצב הריח כולל סיבי עצב הקולטים מולקולות ריח בחלק העליון של חלל האף, ומשם המידע עובר במסלול קצר יחסית אל אזורים במוח הקשורים לזיכרון, רגש ומצב רוח. בניגוד לחושים אחרים, כמו ראייה ושמיעה, המידע מהריח אינו עובר קודם דרך תחנת התיווך המרכזית של המוח, התלמוס, אלא יוצר קשרים ישירים יותר עם אזורים כמו ההיפוקמפוס והאמיגדלה.
זו כנראה אחת הסיבות לכך שריח יכול להציף זיכרון ישן בעוצמה כמעט מיידית: ריח של קפה בבוקר, אדמה אחרי גשם, תבלין מסוים או בושם מוכר יכולים להחזיר אותנו ברגע למקום, אדם או תקופה.
אבל החוקרים לא מסתפקים בשאלה מה חוש הריח מגלה על המוח. הם שואלים גם אם אפשר לאמן אותו — ואם אימון כזה עשוי להשפיע על תפקוד מוחי רחב יותר.
אימון ריח הוא פעולה פשוטה יחסית: מריחים באופן מכוון כמה ריחות שונים, בדרך כלל למשך 10 עד 20 שניות בכל פעם, פעם או פעמיים ביום. במחקרים רבים השתמשו בריחות כמו ורד, אקליפטוס, ציפורן ולימון. ההבדל בין זה לבין “סתם להריח” הוא הכוונה: לא מדובר בארומתרפיה או בריח רקע נעים, אלא בתרגול מודע של זיהוי, הבחנה והתמקדות בריחות.
לפי מחקרים ראשוניים, אימון כזה עשוי לשפר את יכולת ההרחה, ובחלק מהמקרים אף להשפיע על תחומים קוגניטיביים כמו למידה מילולית, זיכרון וקשב, אצל מבוגרים בריאים וגם אצל אנשים עם ירידה קוגניטיבית. החוקרים מדגישים כי המחקר עדיין בשלבים מוקדמים, ושחלק מהמחקרים קטנים יחסית, אבל הכיוון מעורר עניין: ייתכן שאימון האף מפעיל גם רשתות מוחיות הקשורות ללמידה ולגמישות עצבית.
עוד כתבות בנושא
גם אם לא מדובר בתרופת פלא, היתרון ברור: זה תרגול פשוט, זול ולא פולשני. אפשר לקנות ערכת ריחות מוכנה, ואפשר גם להכין אחת בבית באמצעות שמנים אתריים או ריחות זמינים מהמטבח: לימון, קפה, קינמון, נענע, ציפורן או עשבי תיבול. העיקר הוא להריח במודע, בעקביות, ולחזור על הפעולה לאורך שבועות.
המומחים מזכירים שגם הגנה על חוש הריח חשובה. חשיפה קבועה לעשן, כימיקלים, זיהום או חומרים מגרים עלולה לפגוע באף וביכולת ההרחה. לכן כדאי לשים לב לסביבה שבה אנחנו עובדים וחיים, ולהתייחס ברצינות לשינויים פתאומיים בחוש הריח.
עם זאת, חשוב לא להפוך כל ירידה בריח לסיבה לחרדה. יש טווח רחב של יכולות ריח באוכלוסייה, נשים נוטות בממוצע להריח טוב יותר מגברים, ואנשים צעירים טובים בכך בדרך כלל יותר ממבוגרים. גם הצטננות פשוטה יכולה לשבש את חוש הריח לזמן קצר.
המסר המעשי פשוט יותר: חוש הריח אינו מותרות. הוא עוזר לנו ליהנות מאוכל, לזהות סכנות כמו עשן או מזון מקולקל, להתחבר לזיכרונות ולרגשות — ואולי גם לשמור על המוח פעיל יותר.
אז בפעם הבאה שאתם מריחים קפה בבוקר, עשבים אחרי גשם או פרי בשל בשוק, אל תמהרו הלאה. עצרו לרגע, נסו לזהות את הריח, תנו לו שם, והשוו אותו לריחות אחרים. זה אולי לא יהפוך אתכם לגאונים, אבל יכול להיות שזה תרגיל קטן למוח — שמתחיל דווקא באף.
עוד כתבות בנושא
