רבים מאיתנו היו רוצים להיות סבלניים יותר. אנחנו מתעצבנים כשאנחנו תקועים בפקק, מאבדים סבלנות בתור לקופה או כועסים כשהנציג הטלפוני משאיר אותנו בהמתנה ארוכה.
בעולם שמתרגל אותנו לקבל הכול כאן ועכשיו, סבלנות הפכה למצרך נדיר. אבל לפי מומחים לפסיכולוגיה ומדעי המוח, מדובר במיומנות שאפשר לפתח — ולא בתכונה מולדת בלבד.
להתחיל בנשימה עמוקה
כאשר אנחנו כועסים, לחוצים או חרדים, קשה מאוד להישאר סבלניים. במצבים כאלה המוח נכנס למצב תגובה מהיר, והגישה לפתרונות רציונליים נעשית מוגבלת יותר.
הכי מעניין
אחת הדרכים הפשוטות ביותר לשבור את המעגל היא לעצור ולנשום.
מחקרים מראים שנשימות איטיות ועמוקות מפעילות את מערכת ההרגעה של הגוף ומסייעות להפחית מתח. מומחים ממליצים על נשימות סרעפתיות, נשיפה ארוכה מהשאיפה או שיטת "נשימת קופסה": שאיפה, עצירה, נשיפה ועצירה — למשך מספר שניות שווה בכל שלב.
אפשר אפילו להחליט מראש על רגעים שבהם תשתמשו בכלי הזה. למשל: "לפני שאני מגיב לילד שמתעכב בבוקר, אני לוקח שלוש נשימות עמוקות".
נשימה, אילוסטרציה | צילום: שאטרסטוק
להתרחק רגע מהאירוע
אחת הטכניקות היעילות ביותר היא להרחיב את הפרספקטיבה.
שאלו את עצמכם: האם בעוד חודש עדיין אהיה מוטרד מהאירוע הזה?
ברוב המקרים התשובה תהיה שלילית.
עיכוב בטיסה, תור ארוך או טעות קטנה של אדם אחר מרגישים דרמטיים ברגע האמת, אבל הופכים לזיכרון שולי מאוד במבט רחב יותר.
גם הסתכלות על התמונה הגדולה יכולה לעזור. אם אתם עומדים בתור ארוך בשדה התעופה, נסו לדמיין את כל המקום מלמעלה. פתאום קל יותר להבין שגם האנשים סביבכם מתמודדים עם עיכובים, לחץ וחוסר ודאות.
להחליף "אני חייב" ב"אני זוכה"
גישה של הכרת תודה יכולה לשנות לחלוטין את האופן שבו אנחנו חווים מצבים מתסכלים.
במקום לחשוב: "אני חייב לקחת את הילדים לחוג", אפשר לנסות לחשוב: "אני זוכה לבלות איתם את הזמן הזה".
במקום: "אני חייב להמתין לטיסה", אפשר לחשוב: "אני עומד לטוס אלפי קילומטרים בתוך כמה שעות — דבר שלא היה אפשרי במשך רוב ההיסטוריה האנושית".
השינוי הזה אינו מבטל את אי הנוחות, אבל הוא מפחית את תחושת הקורבנות ומאפשר לראות את המצב בפרופורציה רחבה יותר.
עוד כתבות בנושא
לתרגל נוכחות
חוסר סבלנות נובע פעמים רבות מהרצון להגיע כבר לדבר הבא.
לכן אחת התרופות היעילות ביותר היא להתמקד במה שקורה עכשיו.
מדיטציית מיינדפולנס היא אחת הדרכים המוכרות לעשות זאת. אפילו כמה דקות ביום עשויות לשפר את היכולת להישאר רגועים ברגעי תסכול.
לא חייבים לשבת בישיבה מזרחית. גם הליכה מודעת, יוגה או פשוט תשומת לב לנשימה ולסביבה יכולים לעזור.
אם הרופא מאחר, למשל, במקום לחשוב שוב ושוב כמה זמן אתם מחכים, אפשר להפנות את תשומת הלב לנוף שמחוץ לחלון, לקולות סביבכם או לנשימה שלכם.
ילד משחק בטלפון הסלולרי שלו | צילום: AFP
להרחיק את הטלפון
הטלפון החכם הפך לאחד ממחוללי חוסר הסבלנות הגדולים ביותר.
עצם הנוכחות שלו מזכירה לנו כל הזמן שיש עוד דברים לעשות, עוד הודעות לענות עליהן ועוד מידע לצרוך.
כאשר הטלפון מחוץ לטווח הראייה — במגירה, בתיק או בחדר אחר — קל יותר להתרכז במה שקורה כאן ועכשיו.
מומחים ממליצים ליצור אזורים או זמנים נטולי טלפון: בארוחת ערב, בזמן הליכה, בפגישה עם חברים או בדייט זוגי.
בועות סבון גדולות באמצע רחוב בן יהודה בירושלים | צילום: נתי שוחט/FLASH90
לדבר עם אנשים ואפילו לצחוק
מחקרים מראים שגם אינטראקציות קצרות עם אנשים זרים יכולות לשפר את מצב הרוח.
בפעם הבאה שאתם מחכים לרכבת שמתעכבת או עומדים בתור ארוך, נסו לפתח שיחה קצרה במקום לגלול ברשתות החברתיות.
גם הומור יכול להיות כלי יעיל במיוחד. לפעמים מספיק למצוא את האבסורד שבמצב כדי להפחית את המתח.
בדיחה, סיפור מצחיק או אפילו פודקאסט קומי יכולים לשנות את האווירה ולהפוך זמן מתסכל לזמן נסבל הרבה יותר.
***
סבלנות אינה תכונה שיש או אין. היא מיומנות שאפשר לאמן ולחזק, בדיוק כמו שריר. נשימה עמוקה, פרספקטיבה רחבה יותר, פחות זמן מול הטלפון וקצת יותר נוכחות ברגע יכולים לעזור לנו להגיב אחרת למצבים שמוציאים אותנו משלוותנו.
ואם אתם מרגישים שההתקדמות איטית מדי? גם זו הזדמנות לתרגל סבלנות.
עוד כתבות בנושא
