מטבח במרוקאית | ג'ו ונאוה

צילום: ג'ו ונאוה

חלת אסאדו מפורק, מרגז עסיסי בפרנה ומטבוחה כמו שצריך: בקוז'ינא מחברים בין המטבח המרוקאי לטעמים מדרום אמריקה. הגענו רעבים, טעמנו הכול וגילינו איזה כריך מנצח

תוכן השמע עדיין בהכנה...

יש מקומות ששומעים עליהם מפה לאוזן, ויש מקומות שמושכים לקוחות פנימה בזכות הריח או האוכל הייחודי רק להם. קוז'ינא לכד אותנו ברשת רק בעזרת השם. קוז'ינא נשמע כמו סלנג צבאי, או אולי שם שנלקח מהמילה האיטלקית למטבח, Cucina, שזה דווקא סימן טוב. הפירוש האמיתי הוא מטבח במרוקאית, ולמען האמת, מספיק להגיד מטבח מרוקאי ואנחנו בפנים. שם מעניין הוא רק תוספת. האווירה בקוז'ינא מגניבה, הברים עשויים בוצ'ר, מעל פס ההגשה ניצבת חנוכייה שנראה שעומדת שם כל השנה, והמטבח המרוקאי עצמו מתופעל רק בידי גברים נאים שקוראים זה לזה אבא.

מרוקו פינת ארגנטינה. התפריט גדוש כל טוב, המבורגרים, צ'יפס, קבב ושאר בשרים. אנחנו כמובן הזמנו את המלצת קוז'ינא: חלת אסאדו מפורק, קרם חציל, מטבוחה, מלפפון חמוץ, צ'ימיצ'ורי ואיולי שיפקה.

אפשר להבין הרבה על מקום לפי המילוי שהם ממליצים עליו בכל כריך. המילוי הזה נשמע מבטיח. חלה ומטבוחה מהצד המרוקאי, בשר מפורק עם צ'ימיצ'ורי ואיולי כיאה לבשרים המפורקים של אחינו מארגנטינה ודרום אמריקה. נשמע שילוב מעניין ויכול להיות אפילו מצוין.

למנה שנייה ביקשנו ללא היסוס מרגז בפרנה. כאן השילוב בין המרכיבים טבעי יותר, שכן שניהם הגיעו במקור ממרוקו. בפנים שמנו כרוב לבן, קרם חציל, בצל מוחמץ ומטבוחה.

סטודיו מקור ראשון

| צילום: סטודיו מקור ראשון

המוציא לחם. ניגשנו לעניינים עם כריך האסאדו. קרם החציל רך גם במרקם וגם בטעם, מוסיף גוון שרוף לביס. המטבוחה אדומה ומצומצמת, קצת חריפה וקצת מתוקה, עשירה ועגבנייתית. המלפפון החמוץ מלוח ומוסיף קראנץ', הצ'ימיצ'ורי רענן ועוקצני, והאיולי שיפקה גם נותן קצת חריפות וגם מרטיב את הכריך בשומניות. החלה רכה ומתוקה, והאסאדו מפורק יפה יפה. קל ללעיסה ועסיסי, ונוסיף לשבחו שהוא לא מתוק כמו שישראלים אוהבים לעשות לבשר מפורק.

כל מרכיב לחוד בהחלט נעשה לעילא ולעילא, אבל האמת היא שהשילוב לא היה מנצח. החלה גם מתוקה וגם רכה מדי לסנדוויץ' רטוב ושומני כמו זה, הרכות שלה כמו ממשיכה את הרכות של תכולתה במקום לתת לה גב. בכזו חגיגה של מילוי צריך לחם יבש ואלסטי, שיודע להחזיק איתן מול הרטבים ואף להוסיף צמיגות לביס, כמו ג'בטה למשל. ולמרות ועל אף כל זאת, המנה הייתה טעימה מאוד.

עוד חתוליות

מיץ אוויר. כריך הפרנה לעומת זאת, היה מעולה מקצה לקצה. הפרנה טרייה, קשה מעט מבחוץ ורכה ומלאת בועות אוויר בפנים, קצת כמו ג׳בטה, רק עדין יותר. הנגיסה טעימה אפילו לפני שמגיעים למרגז. המרגז עצמו שומני, עסיסי, ‏חריף ומשובח, והפרנה יודעת לאסוף בכיסי האוויר שלה את כל המיצים שלו ולשמור לך אותם לביס הבא. ה‏כרוב הוסיף את הפריכות הרצויה, קרם החציל את העושר והטעם המעושן, הבצל המוחמץ את העוקץ החמצמץ והמלוח, והמטבוחה עם המתיקות העגבנייתית חיברה בין כל הטעמים.

אולי ההשוואה בין הכריכים לא הוגנת, כי ‏מרגז זה תמיד טוב. מה לא הולך עם הנקניק החריף הזה?

עלות-תועלת. המרגז בפרנה עלה לנו 54 שקל וחלת האסאדו 68 שקל, והוספנו עשרה שקלים כל אחד על בקבוק סודה כדי לסכם את החוויה הטעימה הזו. אין מה לעשות, אלו המחירים הסטנדרטיים כמעט בכל מקום, וקצת נמאס לנו להתלונן על זה. בקוז'ינא אפשר גם לאכול קוסקוס אמיתי של סבתא דבורה בכל יום שלישי, ובכל שאר ימות השבוע תבשיל אחר מתחלף. אין ספק שהמטבח המרוקאי הוא מקום טעים ונעים לעשות בו הפסקת צהריים, ועל אחת כמה וכמה, לסיים בו את היום.

עוד חתוליות

הכי מעניין