ביום שישי קריר אנחנו עולים לצפון. הצפון הוא אחלה מקום לחומוס ויום שישי הוא אחלה זמן לחומוס.
לחומוס אוסול שעל הכוונת שלנו יש שלושה סניפים צפוניים, ואנחנו נוסעים לאחד שביסוד־המעלה. החומוס הזה הוקם לפני 39 שנים בצפון, התחיל ביסוד־המעלה אבל לא באותו מיקום כמו היום. אז אנחנו הכי קרוב שאפשר למקור.
ביציאה מהרכב, השמיים מתחילים לטפטף עלינו ואנחנו רצים לתוך החומוס ומגלים שהמון אנשים כבר עשו את זה לפנינו. המקום עצמו מגניב ורגוע אבל האווירה בפנים שוקקת ותזזיתית עם תחושה של סוף טיול בצפון; הרבה משפחות וילדים קטנים שאוכלים חומוס בחדווה. ברקע מתנגן רדיו: לרגע יש שיר בעברית של פעם, וברגע אחריו נשמע המנון בנות מהניינטיז.
| צילום: סטודיו מקור ראשון
חמוד–חריף. האווירה במקום מדליקה: חצי ממנו, דוכן פלאפל עם צעקות של הזמנות וטיגונים חדשים שיוצאים מדי דקה, והחצי האחר חומוסייה עם חיילים שיושבים ומנגבים לצד משפחות שלוגמות כוסות גדולות של לימונדה. העניינים נראים טוב, הכול נראה טרי וכל המקום מלא ריחות חמימים של בישול. על בר עשוי לוחות של פי־וי־סי יש עמדה להגשה עצמית של חריפים, שיפקות וחמוצים בצבע סגול־מרקר עם ריח חזק של חומץ. על כל הבלגן חולש מלצר אחד חמוד, שבמקרה גם קוראים לו חמודי, לוקח הזמנות, מגיש מנות ומפנה שולחנות במקצועיות, ביעילות ובהארת פנים.
עוד חתוליות
מהיר וענייני. כמו שאפשר רק בחומוסייה, בתוך 27 שניות ההזמנה שלנו מוגשת לשולחן: צלחת חומוס, מעל שליכטה של גרגירי חומוס, מזיגה של טחינה לבנה, ערמה של פטרוזיליה, פפריקה אדומה ושלולית נדיבה וירוקה של שמן זית. סלסילת פיתות, קערית כדורי פלאפל חומים וצלוחית זיתים ובצל. אחחח איזה תענוג זה חומוס טוב. ועוד איזה תענוג זה בחומוס, שבן אדם מבוגר יכול למלא את כרסו ב־37 שקלים.
טריק של חומוס ישראלי. הפיתות לא דקות ולא עבות, טריות ורכות עם סימני השחמה מהתנור. בדיוק הפיתות שמתאימות לקריעה ולניגוב ולא למילוי. החומוס עצמו טעים מאוד, חלק וקר. מי שמבין יודע, שאי אפשר להגיע למרקם משחתי כזה בטחינה חמה. הממרח כּמוּני וערב לחך, הגרגירים מעליו לימוניים, רכים וחמים, ומוסיפים למנה חמיצות עדינה, חום ומרקם. זה טריק של החומוס הישראלי: לשים לימון על הגרגירים מלמעלה ולא בתוך החומוס כמו בחומוס הערבי. דרך מצוינת ליהנות מכל העולמות.
שמן הזית שנמזג בנדיבות מצוין ומעט מריר, מאזן את החמיצות. למרבה השמחה, החומוס מוגש עם שלושה כדורי פלאפל, מה שחוסך את ההתלבטות המעצבנת אם להוסיף כמה שקלים או להסתפק במועט. לנו חמודי אפילו פרגן בכדור רביעי. הפלאפל טעים, כהה ופריך מבחוץ, ירוק ורענן מבפנים. היה חסר קצת בישול במרכז, אבל זה לא הפריע לנו יותר מדי. הסחוג היה יוצא מן הכלל, חריף, ירוק מאוד, מפוצץ בטעם רענן של עשבי תיבול.
כמו אז. לקראת סוף הניגוב ג'ו נזכר שבסבב הקודם בצפון הוא אכל בחומוס אוסול ראש־פינה, ואחרי עלעול קצר בפתקים בטלפון ראינו שיש לנו בדיוק אותם דברים להגיד על הסניף השני. זה סימן טוב כשמקום מצליח לשמור על אותה אווירה, אותם הסטנדרטים ואותם הטעמים בכמה סניפים. לא פלא שחומוס אוסול נחשב לאימפריה של חומוס בצפון. אייל, בעל הבית, סיפר לנו איך החליף את אימא שלו בחומוס המקורי, ירש ממנה את המתכון ושכלל אותו עם השנים. בקיצור, מקומות כמו אוסול הם הסיבה למה שיודעים מביני עניין: כדי לאכול חומוס ישראלי טוב צריך לנסוע לצפון.
עוד חתוליות
