רציתי להאמין. באמת.
הקינוח החדש שמציף את הרשתות – זה שמכונה “עוגת הגבינה מביסקוף” ולפעמים אפילו “עוגת גבינה יפנית” – מבטיח כמעט הכול: שני מרכיבים בלבד, בלי אפייה, עשיר בחלבון, ולטענת המעריצים גם תחליף ראוי לעוגת גבינה מושחתת.
אז ניסינו אותו.
ואם צריך לסכם במילה אחות: חבל.
אני אומרת את זה מראש כדי לחסוך לאחרים את האכזבה – כמו הדמות בסרט אימה שמזהירה את כולם לא להיכנס לאסם ההוא בלילה. אולי אני צינית מדי. אולי הקינוח הזה כן בשבילכם. אם אתם אוהבים עוגיות רטובות. אם המרקם של יוגורט גרגרי עם תחושת בטון רך עושה לכם את זה – לכו על זה.
הכי מעניין
אם לא, זה טרנד שכדאי לדלג עליו.
הרעיון פשוט להפליא, וכנראה בגלל זה הוא התפשט כל כך מהר: לוקחים קופסת יוגורט יווני, תוקעים לתוכה עוגיות ביסקוויט (אנכית, כמובן), סוגרים, ומעבירים למקרר ללילה. בבוקר – קסם? לא בדיוק.
העוגיות מתרככות בתוך היוגורט, וזה בדיוק העניין: הן מתרככות יותר מדי. הטעם עצמו לא נורא – התבלינים של עוגית הלוטוס דווקא משתלבים לא רע עם החמיצות של היוגורט – אבל זה רחוק מאוד מלהרגיש כמו עוגת גבינה. אין כאן עושר, אין מתיקות מספקת, ואין את הקרמיות שמצדיקות את השם.
ניסינו גם גרסאות נוספות, כי אם כבר – אז עד הסוף: אוריאו, ועוגיות שוקולד ת. אף אחת לא עבדה. אוריאו היה עבה מדי ונשאר גושי, האחרות פשוט לא הצדיקו את המאמץ.
וחשוב לומר: זה גם לא “עוגת גבינה יפנית”. עוגת גבינה יפנית אמיתית היא אוורירית, קלה, כמעט כמו סופלה. אין לה שום קשר ליוגורט סמיך עם עוגיות ספוגות.
אז איך זה בכל זאת תפס? כנראה בגלל תרבות הדיאטה. חלבון נחשב ליתרון, עוגת גבינה “אמיתית” נתפסת כאסורה, וההבטחה לקיצור דרך מתוק בלי רגשות אשם מפתה. אלא שכמו הרבה טרנדים כאלה, גם זה התחיל להתפרק מבפנים: אנשים מוסיפים מילויי גבינה מוכנים, אבקות אינסטנט, שוקולד, קרמל, ריבות ומה לא – עד שבשלב מסוים עולה השאלה המתבקשת:
אם כבר הגעתם לשם – למה לא פשוט לאכול עוגת גבינה?
מתכונים לעוגות גבינה שוות
