אדמתי וקצת מריר, כרוב ניצנים נראה כמו כרוב מיניאטורי. אם המחשבה הראשונה שלכם כשאתם שומעים את השם היא “איכס, מגעיל!”, אני מניח שזה רק בגלל שהפעם האחרונה שטעמתם אותו הייתה לפני עשרות שנים ו/או שהוא בושל עד אובדן מוחלט.
בשנות התשעים מדענים בהולנד התחילו לעבוד על פיתוח זנים ישנים של כרוב ניצנים שהיו פחות מרירים, באמצעות הכלאה עם זנים מודרניים שמניבים יבול גבוה יותר. המטרה הייתה ליצור צמחים חדשים שמקבלים את הטוב משני העולמות. היום כרוב ניצנים נמצא בכל מקום: בתפריטי מסעדות, על שולחנות בבית ואפילו במדפי החטיפים.
אם אתם מכירים אותו רק משקיות או מאריזות פלסטיק, אולי תופתעו לגלות שכרוב ניצנים גדל לאורך גבעולים עבים שיכולים להגיע כמעט לגובה של 60 ס"מ – וכך לפעמים אפשר למצוא אותו גם בשווקים חקלאיים. “בצפון אמריקה הוא בדרך כלל זמין כל השנה, אבל השיא שלו הוא מתחילת הסתיו ועד תחילת האביב, והוא אפילו מתמתק אחרי שהוא עובר כפור כשהוא עדיין על הגבעול”, כתבה עמיתתי דניאלה גלרזה במדריך שלה על הירק.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
אחרי הקטיף, הטעם של כרוב הניצנים רק הולך ומתעצם בזמן האחסון – לכן מומלץ להשתמש בו כמה שיותר מהר. הנה הדרכים הכי טובות לעשות זאת.
נא
כמו כל ירקות המצליבים (ברוקולי, כרובית, כרוב), בישול יתר הוא האשם בריחות גופריתיים ובטעמים לא נעימים. לכן, הפתרון הכי פשוט הוא בכלל לא לבשל את כרוב הניצנים.
נבטי כרוב ניצנים מגורדים בסלט תפוחים | צילום: ריי לופז / עבור הוושינגטון פוסט
כשמשתמשים בו נא, חשוב לפרוס או “לגלח” אותו דק מאוד. אפשר לערבב אותו עם תפוחים, שקדים, דובדבנים מיובשים וויניגרט על בסיס שמן זית וחרדל – שילוב שמרגיש עשיר ומלא טעם, ומתאים כמעט לכל ארוחה.
היתרון הגדול של כרוב ניצנים נא בסלטים הוא שאפשר לתבל מראש בלי שהירק יאבד מרקם או יהפוך סמרטוטי.
חליטה קצרה
למי שמעדיף ירק רך ועדין יותר, אידוי הוא אופציה מצוינת: הוא שומר על הטעם ומונע מהירק לספוג מים מיותרים.
אפשר לשלב את כרוב הניצנים המאודה עם שום, עשבי תיבול, אגוזים קלויים או רוטב בלסמי עדין, ולקבל תוספת אלגנטית שמתאימה לשולחן משפחתי או לארוחה חגיגית.
לתוצאה מוקפדת במיוחד, אפשר לפרק את הניצנים לעלים נפרדים, לאדות או לחלוט אותם קלות, ולשלב עם פירות מיובשים, תפוח ירוק וענבים – סלט חמים־קר שמרגיש “מסעדתי” אבל פשוט להכנה.
עוד כתבות בנושא
בישול איטי
אם אתם רוצים כרוב ניצנים רך עם עומק טעמים והשחמה קלה, בישול איטי הוא הדרך.
במקום שילובים כבדים, אפשר לבחור בתיבול של פפריקה מעושנת, בצל מקורמל, שום ושמן זית, ולהוסיף קטניות כמו שעועית לבנה או חומוס – וכך לקבל מנה שלמה ומשביעה בסיר אחד.
אידוי־מחבת
בשיטה הזו צורבים כרוב ניצנים חצוי במחבת חמה עם שמן זית עד השחמה, ואז מכסים לכמה דקות כדי שיתרכך מהאדים של עצמו.
זו דרך מצוינת לשלב את הירק בפסטות, תבשילי אורז, קדרות וארוחות מהירות – בלי צורך ברטבים כבדים או תוספות מורכבות.
פסטה עם כרוב נינצנים | צילום: טום מקורקל/הוושינגטון פוסט
צלייה ואייר־פרייר
זו השיטה שמוציאה מכרוב ניצנים את המקסימום: תנור חם או אייר־פרייר יוצרים ירק זהוב, פריך ומתקתק.
אפשר לצלות חצאים או רבעים עם שמן זית, מלח גס ותיבול עדין, ולהוסיף בסוף גבינה קשה מגוררת, טחינה גולמית או רוטב לימון.
הוא משתלב נהדר גם בארוחות “תבנית אחת” עם ירקות שורש, תפוחי אדמה או עוף בתיבול ים־תיכוני.
כרוב ניצנים הוא ירק גמיש במיוחד – אפשר לשלב אותו במנות יומיומיות או חגיגיות, ולהתאים אותו בקלות לסגנונות בישול שונים ולמטבחים מגוונים.
עוד כתבות בנושא
