מעמק האלה ירדנו לירוחם: אוסף עגלות קפה כשרות בדרום

לכיש

דוד מלך ישראל קם בבוקר לטייל מרחוק ראה המון סואן צועק "הצילו"

חלומות שמתגשמים והרגל שצריך לחשוב עליו

איתיאלה
מושב מטע
חמישי: 15:00-9:00
שישי: 14:30-8:30
לניווט - לחצו כאן

משתלת ירוק
נס–הרים
שישי: 14:00-8:00
לניווט - לחצו כאן

יצאנו ללקט עגלות קפה בעמק האלה וחבל לכיש, באמתחתנו - כלום. לא פק"ל, לא מחצלת, לא מגבת, וגם לא ביסלי. בגדול גם הקפה וגם מה שמוגש לצידו הם בסטנדרט די אחיד, טעמת אחד - טעמת את כולם. דבר יפה שנותן לנו מין ודאות לקראת איזו חוויה אנחנו הולכים. הייחודיות של המקום נמדדת בסביבה, בנוף ובאווירה. העמק וחבל לכיש מלאים בעגלות, הפודטראק של איתיאלה במושב מטע, משתלת ירוק בנס הרים, קפה פלורה בחווה בשדה־משה, קפה לוֹיה בנטע, ולכישה על יד כרמי־קטיף. וממש אפשר לחצות את כולו ולשטוף את העיניים בנופיו היפהפיים, ואת הגרון בקורטדו, הפוך ואמריקנו בזה הסדר.

קפה פלורה
שדה–משה
שלישי ורביעי: 14:00-8:00
חמישי: 15:00-8:00
שישי: 14:30-8:00
לניווט - לחצו כאן

הכבשים בצד הכביש מתמזגות בנוף, והדרך מובילה אותנו לקפה פלורה בחווה בשדה־משה. ההליכה מהחניה אל העגלה כבר מכניסה לאווירה – ריח פריחה קל באוויר, סוס עם זנב עד הרצפה, ורחש של שקט. כשמגיעים לעגלה, הקצב עולה. הרוח מלטפת, באוזניים קולות הסוסים הצונפים, ובכל זאת את הקפה שותים כמו בעיר. זה כמעט עובד. הניסיון לשלב בין חוויית טבע גולמית לקפה מוקפד על גבול האורבני משאיר אותך איפשהו באמצע. ועדיין, יש בהן משהו בעגלות קפה, שפותח לך את הראש, מצית את הדמיון. בכל עגלה שאתה שותה בה קפה אתה מרגיש שאתה נוגע בחלום שהתגשם למישהו. מקומות כאלה גורמים לך לחלום, להאמין שגם אתה יכול להקים מקום. יותר מזה, בשלוק השני כבר החלטנו לעבור לגור שם במושב. הקפה עצמו טעים, תירוץ נחמד לראות קצת טבע.

לכישה
כרמי–קטיף
שעות הפתיחה מתעדכנות מדי
שבוע
לניווט - לחצו כאן

הדרך לעגלה השנייה, "לכישה", שנמצאת בכניסה לכרמי־קטיף יפהפייה, כל כביש נחווה כאילו הוא הכביש המקיף של איזשהו מושב בצפון. האזור קצת יותר יבש ושטוח מעמק האלה; זהו עמק הציפורים הדורסות, עמק הענבים והיין. עם הנוף מתערבל כל מה שאנחנו מכירים: הבנייה, היישובים, בתי העסק ותחנות הדלק. הכול מזמין לליקוט, אבל אנחנו בדרך לעגלה, ככה מצאנו את עצמנו בפרדוקס עגלות הקפה: הן הזדמנות לעצור את מרוץ החיים לשאוף קצת טבע לריאות, הדבר המתבקש שאנחנו לא עושים ביומיום. אבל עצם הבחירה בעגלת קפה כיעד להגיע אליו מוציא את העוקץ, כי מישהו קבע לנו לאן להגיע כדי לעשות את זה וכל המרכיב הספונטני נלקח.

לכישה יושבת בין עצי זית עתיקים על הכביש העוקף של כרמי־קטיף. המקום, שמוכר בין השאר יינות בוטיק מיקבים מקומיים, הוקם לפני כשנתיים בידי יובל תור כדי לקדם תיירות מקומית באזור. הוא שותף בין השאר בפסטיבלי שמן זית, טיולי מערות וערבי שירה. אותה אווירה פשוטה ורוגעת מקדמת את פנינו. משפחות יושבות יחד בנחת, בלי הצורך לארוז תיק לכל ילד ולסחוב את התיק ואת הילד על הגב במסלול. עוד משהו נחמד בעגלה בניגוד לבית קפה זה שבעלי חיים מוזמנים גם הם, אבל יחד עם כלבי מושב חמודים גם הזבובים מרגישים בנוח להצטרף לחגיגה. טעם של חופש באמצע המרוץ.

בסך הכול יש המון יופי בטיול עגלות הקפה הזה, ועדיין משהו צובט בלב - שכבר קשה לצאת סתם ככה לטבע בלי מזרק סוכר שינגיש לנו אותו.

שפלה

ברחובות ובגדרה פתח תקווה וחדרה הם קראו לפלשתינה- ישראל

נסיעה לארבע עגלות קפה שבפועל הפכו לאחת

נסענו על הכביש המתפתל בין ירושלים לשאר הארץ, בצומת לטרון ווייז הדריך אותנו להיצמד לימין ומשם המשכנו על כביש שלוש עד אזור יישובי גדרה. השמים מאובכים, קשה לראות מעבר לצמרות עצי החורש המלווים אותנו לאורך הדרך. זה ערב יום השואה, עמודי התאורה מקושטים בדגלי כחול־לבן, ואת חלל הרכב ממלאים צלילים נוגים של עפר ותכלת.

השתדלנו לצאת לדרך מהר לפני שיסגרו את עגלות הקפה שאנחנו רוצים לבקר בהן, עוד קצת, רגע לפני שנחתום את הפרויקט הזה. אלא שאז מצאנו את עצמנו מזדחלים בפקק, זה לא יום העצמאות אנחנו מזכירים לעצמנו, עדיין לא. מרחק נסיעה קצר שלקח פי שתיים מהרגיל ואנחנו מגיעים למקור – פנייה לכביש שש. נחלצים באנחת רווחת שהעומס לכיוון ההוא לא שייך לנו וממשיכים בדרך, מקווים שזה היה האחרון להיום.

רוחמה
גני–טל
ראשון-חמישי: 23:00-9:00
ברביעי גם ב: 23:00-17:00
שישי: 13:30-8:00
לניווט - לחצו כאן

המרחבים הפתוחים מרחיבים את הלב, הממטרות וחבילות התבואה בשדות מזכירים שהחיטה תמיד צומחת שוב. קשובים להוראות הוויז אנחנו מגיעים לעגלת הקפה "רוחמה" בין עצי הזית ביישוב גני־טל. מזמינים קפה (יש מה להשתפר בהקצפה), סלט (קפרזה מדויק בטעמים) ועוגת גבינה (נימוכה ולא מתוקה מדי). אוכלים (לא לפני שמצלמים) וממשיכים לתחנה הבאה שלנו, שאפשר לראות מזאת שעזבנו ובכלל אין צורך להזיז את הרכב מהחניה: עגלת הקפה "פלורה" שיושבת בתוך משתלה.

פלורה
גני–טל
שני-שישי: 16:00-9:00
לניווט - לחצו כאן

מרחוק ראינו שהמקום ריק, מקרוב הבנו שהיא סגורה. ואולי זה המקום לדבר על הפלואידיות של עגלות קפה ולהציע רגע לפני שנוסעים לבדוק אם הן שם. שילמנו על שתילי ירקות הקיץ וחזרנו אל הדרך. סימנו בווייז שתי תחנות נוספות, הגוגל מתריע ששעות הפתיחה ודאי שונות מהרגיל, ובכל זאת ניסינו: "לוצ'ה" בפארק במושבה גדרה, והאחרת "גודריץ'" בכפר־מרדכי, שיושבת על שולי ערוגות גידולי שדה ועצי פרי, ומבטיחה מנות שף, שהיו סגורות גם הן.

לוצ'ה
גדרה
ראשון-חמישי: 22:00-9:00
שישי: 14:00-8:00
לניווט - לחצו כאן

גודריץ'
כפר–מרדכי
שלישי-שישי: 14:00-8:00
לניווט - לחצו כאן

מזל שחנות הירקות האורגניים שצמודה לגודריץ' הייתה פתוחה, כך שרק סיבוב קטן בתוכה העניק לנו תחושה שלא נסענו לשווא. הרדיו פולט דיווחי תנועה על עומסים וכבישים חסומים בגלל שריפת חורש גדולה שמשתוללת באזור ירושלים, הווייז מסמן באדום את הנתיבים ואנחנו מחליטים לנסוע לבקר חברים איפה שנעמוד פחות בדרכים, את הקפה הבא שלנו נשתה שם.

נגב

ירדנו לירוחם לשתות קפה של צהריים

לשבת קרוב לאנשים רחוקים בדרך לאילת או בביקור במיוחד

הדבשת
אנדרטת חטיבת הנגב
שני-רביעי: 16:00-9:00
חמישי: 22:00-9:00
שישי: 15:00-9:00
לניווט - לחצו כאן

עגלת הקפה "הדבשת" הסמוכה לאנדרטת חטיבת הנגב, פועלת רק כחצי שנה אבל כבר תמצאו שם שלט גדול המבהיר היכן מתחיל התור. מתבר שבכל שישי מגיעים לכאן עשרות מבקרים כדי ליהנות מקפה ואוכל טוב באחת מנקודות הנוף המפורסמות והיפות בנגב. הרעיון לעגלת הקפה הזאת הוא של אייל שושן, נריה יוחאי וחבר נוסף, שלושה חברים יזמים בני 28 מבאר־שבע שגדלו ולמדו יחד בישיבת בני עקיבא אהל שלמה בעיר. יוחאי רופא צבאי במסלול עתודה, ומי שמנהל בפועל את העגלה הוא שושן, מרכז משלחות של עמותת "לוחמים ללא גבולות" ופעיל חברתי.

"האנדרטה היא מקום שהיינו עולים אליו מאז שהיינו ילדים כדי לנגן, לצפות בשקיעות, או לצאת לדייטים", מספר שושן. כשעיריית באר־שבע הוציאה קול קורא להקמת עגלת קפה בסמוך לאנדרטה, השלישייה החליטה להרים את הכפפה. בעבר היה במקום אולם אירועים שנסגר והמקום היה נטוש שנים רבות. השלישייה הציבה עגלה, הוסיפה לצידה שולחנות ודקים מעץ ועיצבה מחדש את המרחב.

בשלב זה העגלה עדיין לא פתוחה כל השבוע אבל שושן מתחייב שזה היעד. "התחלנו פה לפני מספר חודשים כשאמא שלי חותכת חסות, בת הזוג שלי בקופה, ואני מכין קפה", הוא מספר. "היום אני מעסיק פה ביום שישי 13 עובדים, ואין מקומות ישיבה". 

הביקור בעגלה מתאים גם לתושבי העיר שמחפשים טבע ליד הבית אבל גם לנוסעים לאילת שרוצים לעצור לקפה בנוף יפה, חמש דקות ממחלף חטיבת הנגב שעל כביש 40. דבשת היא מקום שעולים אליו ופסגה שרוצים לכבוש, מסביר שושן את הבחירה בשם, ומזכיר שהאנדרטה היא הנקודה הכי גבוהה באזור. מוצר הבית הוא "טוסט דבשת" והקפה הקר נמכר בפחיות ממותגות שלוקחים הביתה.

קפה זולתו
מרחב–עם
ראשון-חמישי: 16:00-10:00
שישי: 13:00-9:00
לניווט - לחצו כאן

הקרון של "קפה זולתו" ביישוב מרחב־־עם שבנגב, שימש בעברו דוכן פלאפל, חנות יד שנייה וגם בית זמני. בשנתיים האחרונות הוא משמש עגלת קפה מדברית הפועלת לצידו של חאן מרחב־עם. ליטל תמרקין ושרה קריגר, שתי המנהלות של המקום, יזמו את הפיכת הקרון לעגלת קפה כפרק נוסף בניהול ובהפעלת החאן שבנו בני הזוג שלהם ניר ואיתי. "תמיד היה לי חלום להקים בית קפה נייד" מספרת תמרקין. "לפני כשנתיים החלטנו להקים פה מקום של אוכל, שגם ישרת את הלנים בחאן וגם יהיה מקום של מפגש. אנחנו מאוד מאמינים במפגשים בעיקר לנוכח כל מה שקורה בארץ. כל הדברים שאנחנו מדמיינים אחד על השני כשאנחנו רחוקים, משתנים כשאנחנו נפגשים". תמרקין וגם קריגר הן חוזרות בתשובה, וכך גם בני זוגן. "כילדה בקיבוץ נגבה לא הכרתי בכלל אנשים דתיים ויכולתי בקלות לבנות להם תדמית שלילית".

תמרקין לא באה מתחום הקולינריה, אבל מעידה על עצמה שהיא מאוד אוהבת לארח. סביב עגלת הקפה הוסיפו שני הזוגות פרגולה, הרחיבו מטבח והציבו שולחנות. קפה זולתו פתוח מראשון עד שישי ומציע לא רק קפה ומאפים אלא גם כריכים וסלטים. אנחנו טעמנו פאי תפוחים וסופלה שוקולד מעולים.

מרחב־עם, למי שלא מכיר, הוא יישוב קהילתי דתי שהוקם לפני 23 שנים בין ירוחם לשדה־בוקר וכיום מתגוררים בו יותר ממאה משפחות. היישוב סמוך לרכס חלוקים ונחל הרועה, ומהחאן והקפה אפשר לצאת רגלית ולהשקיף על כרם יפה ועל הר קטום. מעבר ללנים בחאן, פוקדים את עגלת הקפה גם תושבים מהאזור והנוסעים לאילת דרך כביש 40. ולמה "קפה זולתו"? גם בגלל הזולת, גם בגלל הזולה וגם בגלל ש"אפס זולתו".