בשנות ה־80 ערך טוקסיקולוג אמריקני ניסוי שגרתי לכאורה בחולדות מעבדה. אך כשהוא החל לנתח את תוצאות הניסוי, התמונה שנגלתה לעיניו הייתה מטרידה במיוחד: לחלק מהחולדות התפתחו מומים חמורים במערכת הרבייה – אשכים פגומים, צינורות זרע חסומים או בלוטות חסרות.
הגורם לכך היה חומר בשם פתלטים – משפחת כימיקלים המשמשת לריכוך פלסטיק. באותה תקופה כבר החלו חוקרים לחשוד שהחומרים הללו עלולים להיות מסוכנים לבריאות האדם.
יותר מארבעים שנה חלפו מאז – והכימיקלים הללו עדיין נמצאים כמעט בכל מקום.
הכי מעניין
פתלטים הפכו לאחד הסמלים הבולטים של העידן הפלסטי. הם נמצאים במוצרי ויניל, בציוד רפואי, בצעצועים, בריצוף, במוצרי קוסמטיקה ובשורה ארוכה של מוצרי צריכה. אך אחת מדרכי החשיפה המרכזיות היא דווקא דרך המזון.
פתלטים נאסרו בברווזי גומי ובצעצועים אחרים | צילום: סטפני גונוט / עבור הוושינגטון פוסט
גם כאשר פתלטים אינם נמצאים באריזות מזון עצמן, הם עלולים להגיע לאוכל במהלך הייצור – דרך צינורות, משאבות, כפפות פלסטיק או מכלים במפעלים. מזונות אולטרה־מעובדים, שעוברים שלבי ייצור רבים יותר, נוטים להכיל רמות גבוהות יותר של החומרים הללו.
בעשורים האחרונים הצטבר גוף גדול של מחקרים שקושר בין חשיפה לפתלטים לבין מגוון בעיות בריאותיות: פגיעה בפוריות, לידות מוקדמות, הפרעות התפתחותיות כמו ADHD, סוכרת ואף מחלות לב. מחקר אחד אף ייחס מאות אלפי מקרי מוות בשנה ממחלות לב לחשיפה לכימיקלים הללו.
לחם ועטיפת פלסטיק. פתלטים היו נפוצים בעבר באריזות מזון | צילום: סטפני גונוט / עבור הוושינגטון פוסט
העלויות הכלכליות של הנזקים הללו עצומות. מחקר שנערך בארצות הברית העריך כי מחלות הקשורות לפתלטים גורמות לנזק של עשרות מיליארדי דולרים בשנה.
ובכל זאת, במשך שנים רבות נעשתה מעט מאוד רגולציה בתחום. מומחים רבים טוענים כי הרשויות פעלו באיטיות רבה מדי – בדומה לאופן שבו התמודדו בעבר עם סכנות כמו עישון או אסבסט.
אחת הסיבות לכך היא שהפיקוח על הכימיקלים מפוזר בין גופים שונים: חלק אחראים על מזון, אחרים על איכות הסביבה או על מוצרי צריכה. התוצאה היא שלעיתים אין גורם אחד שמפקח על כל מקורות החשיפה.
באירופה, למשל, ננקטה גישה מחמירה יותר. האיחוד האירופי אסר או הגביל שימוש בכמה מהפתלטים הנפוצים ביותר, בעיקר בשל החשש לפגיעה במערכת הרבייה.
הבשורה החלקית היא שבשנים האחרונות נרשמה ירידה מסוימת ברמות החשיפה לחלק מהחומרים. עם זאת, במקומם נכנסו לשימוש כימיקלים חלופיים – שלעתים עדיין לא נחקרו לעומק.
במילים אחרות, גם אם הכימיקלים משתנים – הבעיה עצמה לא נעלמת.
כיום, כמעט כל אדם בעולם נושא בגופו עקבות של פתלטים. בדיקות שנערכו בארצות הברית מצאו שאריות של החומרים הללו בשתן של רוב האוכלוסייה.
עבור חלק מהחוקרים, הנתון הזה ממחיש עד כמה החומרים הללו הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים המודרניים.
השאלה הגדולה היא לא רק כיצד להפחית את החשיפה לחומרים שכבר מוכרים כמסוכנים – אלא כיצד למנוע מראש את הכימיקל הבא שייכנס לשימוש נרחב, ורק שנים מאוחר יותר יתברר מה המחיר הבריאותי שלו.
עוד כתבות בנושא
