הממ"ד התחיל כחדר אחסון עם ארגזים ישנים ומזרן מתנפח (בוא נקרא לילד בשמו: מחסן), והפך לחדר מגורים לגיטימי לכל דבר. רובנו לא דמיינו עד לפני שנתיים שנזדקק לו כל כך ושהוא יהפוך לחדר הכי חשוב בבית בשעת צרה, ולכן גם לא ציידנו אותנו לתפקיד רם המעלה הזה. ואם כן ציידנו את הממ"ד או המקלט במלחמת חרבות ברזל, אז ברגע שנגמר, רוקנו הכל החוצה. ואז, הגיעה שבת זכור. ישראל החליטה למחות את זכר עמלק וזכר המן – בפועל וביתר שאת – והממ"ד שוב הפך לחדר החשוב בבית. מיד הכנסנו פנימה מלאי חטיפים ומזון יבש, וכשיצאה השבת יצאנו בתחושת נפיחות וכאב בטן. אז איך נערך השבוע לשהות ממושכת בממ"ד בלי להגזים בקלוריות אבל גם בלי לרעוב? מה נכון לאכול כשהגוף בפאניקה?
מה שאנחנו שמות בפה בזמן האזעקות זה לא רק עניין של טעם. זה קרב הישרדות בין מה שהגוף צריך לבין מה שהוא חושב שהוא צריך (וההפרש הוא בדיוק שקית ביסלי משפחתית). זאת אומרת - הבעיה היא לא הממ"ד. הבעיה היא מה שאנחנו מכניסות אליו. יש לכך הסבר מדעי: כשמערכת ההתרעה של הגוף מופעלת, המוח משחרר קורטיזול, הורמון הסטרס הידוע. הקורטיזול, בתורו, מגביר את התשוקה לאוכל עתיר קלוריות, שומן וסוכר. לא מדובר באופי חלש, זו פשוט אבולוציה שמחליטה שאם יש סכנה, כדאי שנדאג למאגרי אנרגיה.
עוד ביסלי ובמבה
מחקרים מראים שבמצבי לחץ רוב האנשים נוטים לאכול יותר ולהעדיף אוכל מעובד על פני אוכל טרי, עם שיעורי צריכה גבוהים משמעותית של חטיפים, שומן וסוכר. הנטייה הזו לא זהה בכולן, אבל היא חזקה מספיק כדי להיחשב כדפוס מוכר היטב בספרות המחקרית. כלומר, הנטייה לפתוח שקית ביסלי/במבה בממ"ד היא לא איזה פינוק, אלא אקט וצורך ביולוגיים. נכון, עדיין אפשר לפעול ולבחור אחרת, אבל לפחות עכשיו אנחנו יכולות להפסיק להתנצל על זה. המחקר לצידנו.
הכי מעניין
בואו נהיה כנות: רובנו נזכרות לעדכן את תכולת הממ"ד בזמן אמת, תוך כדי אזעקה (או קצת לפני). התכולה הסטנדרטית כוללת בדרך כלל סוג של שאריות, ולאו דווקא קנייה מושכלת ומתוכננת. ומה במלאי? חטיפים ממותגים שנקנו לפני כמה שבועות לאיזו מסיבה של הילדים, שוקולד שנמס והתמצק שוב לפחות פעמיים, פחיות טונה שמסתכלות עלינו בעצב ועוגיות ממולאות שאף אחת לא זוכרת מי קנה ומתי.
אז מה חשוב לאכול בזמן הזה?
כשהגוף תחת לחץ הוא זקוק/מעדיף כמה דברים ספציפיים:
מגנזיום - מינרל שעוזר לווסת את תגובת הסטרס של הגוף ומרגיע את מערכת העצבים. הוא נמצא בשקדים, בקשיו, בשוקולד מריר עם אחוז קקאו גבוה ובבננות.
חלבון - הוא מייצב את רמות הסוכר בדם ומונע את ה"נפילה" שמגיעה אחרי אכילת פחמימות פשוטות. ביצים קשות שהוכנו מראש, גבינה, אגוזים ושימורי עדשים הן אפשרויות מצוינות.
מים - לחץ גורם לנו לשתות פחות, בדיוק כשהגוף צריך יותר. התייבשות קלה מחמירה חרדה, פוגעת ביכולת המחשבה ומגבירה עייפות. לקחת בקבוק מים לממ"ד זה לא בנאלי. זה הדבר הכי חכם שאפשר לעשות.
ומה כדאי להגביל?
קפאין - בשעות לחץ הוא מגביר את רמות הקורטיזול ויכול להחריף חרדה. כוס קפה אחת זה בסדר גמור, ארבע כוסות בממ"ד, זה כבר ניסוי שלא יסתיים בטוב.
סוכר לבן - עולה מהר, יורד מהר, ומשאיר תחושת ירידה שמחקה חרדה. ביסקוויט אחד, זה ממש בסדר. חצי קופסה - פחות.
אלכוהול - מדכא את מערכת העצבים המרכזית ומחמיר תגובות חרדה בטווח הבינוני. ממ"ד עם יין הוא רומנטי בצילומים. פחות רומנטי בפועל.
ונסיים בנימה של לקולא: אל תהיו יותר מדי צדיקות. אם אתן מרגישות שהסטרס מטפס והגוף דורש משהו להירגע איתו, לנגוס בחטיף חלבון איכותי או אפילו בחטיף אנרגיה על בסיס תמרים ואגוזים זה פתרון מעולה. חטיפי חלבון נותנים תחושת שובע ומרקם של פינוק בלי להקפיץ את הסוכר לשמיים, מה שעוזר להרגיע את הקיבה והנפש בו זמנית.
כדאי גם להכין בין אזעקות – קופסה מלאה בירקות חתוכים, קופסה נוספת עם טחינה וקערה מלאת פירות – ולדאוג למלא אותן מעת לעת. אם הילדים יאכלו פירות וירקות, בין הדוריטוס לבמבה, המצפון שלכן יהיה יותר שקט. אוכל נוסף שאפשר להחזיק בממ"ד בלי ייסורי מצפון: יוגורטים, גרנולה, שקדים ואגוזים למיניהם, תמרים, אבוקדו, פריכיות, שימורי טונה (אם לא מפריע לכם הריח), חמאת בוטנים, אטריות ביצים מוקפצות עם טופו וירקות, טורטיות מקמח מלא ועוד.
אז, איך שלא נסתכל על זה, הממ"ד לא יהפוך לחדר כושר ולא לסלון מעוצב. אבל הוא יכול להיות קצת פחות ביסלי ממה שהיה עד עכשיו.