מאז 7 באוקטובר, כמעט בכל מקום אליו פנינו, משהו עמוק השתנה בזהות שלנו כישראלים וכיהודים. השינוי הזה קיבל ביטוי גם כלפי חוץ וגם מבפנים, כך למשל: תליוני חמסה ומגן דוד שהפכו מאקססורי לאמירה, השיר "תמיד אוהב אותך" של ששון איפרם שאולוב שהפך להמנון לאומי לא רשמי, דגלי ישראל תלויים על מרפסות ברחבי הארץ, מדבקות נופלים ושלטים פטריוטיים ("יחד ננצח") ועוד.
במקביל, חטופים וחטופות שחזרו מעזה הזכירו את האמונה בבורא עולם שהתחזקה בשבי והחזיקה אותם בימים חשוכים וקשים מנשוא. חלקם התפללו לראשונה בחייהם או צמו ביום כיפור וחזרו גאים בזהותם היהודית והישראלית, יחד עם מסר – חשוב שנישאר מלוכדים.
ההתחזקות של האמונה (לאו דווקא בהקשר דתי-הלכתי) קרתה לא רק אצל החטופים, אלא התרחשה במקביל אצל ישראלים רבים, כך לפי מספר מחקרים שנערכו לאחרונה. נתונים אלו לא מפתיעים אם מביטים אחורה, שכן גם אחרי מלחמת יום כיפור התרחש גל גדול של חזרה בתשובה. אחד השמות המוכרים מגל זה הוא השחקן אורי זוהר ז"ל (שחזר בתשובה ב-1977). שנה אחריו חזר בתשובה גם מפקד סיירת גולני דאז, אפי איתם, ויחד איתם ישראלים רבים שהחיבור לדת התחזק במהלך המלחמה או בעקבותיה. האם גם הפעם אנחנו לקראת גל של חזרה בתשובה, או שמדובר בשינוי אמוני וחיבור למסורת אבל לאו דווקא עם ביטוי הלכתי?
הכי מעניין
צוות חוקרים מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, בהובלת יעקב גרינוולד ופרופ' מריו מיקולינסר ופרופ' אריאל כנפו נעם, ביקש לבדוק מה קורה לאמונה בזמן מלחמה. הם פנו ליותר מ-1200 סטודנטים ושאלו אותם שאלה פשוטה: האם משהו השתנה ברמת הדתיות או הרוחניות שלהם מאז שהמלחמה פרצה? התשובות היו מפתיעות. מחצית מהנבדקים ענו שכן - משהו השתנה. והנה מה שבאמת מעניין, השינוי לא היה סימטרי. רבע מהמשתתפים סיפרו שהם התחזקו בדתיות, ושליש דיווחו על התעצמות רוחנית. המסקנה היא די ברורה: כשהחיים מתנפצים מסביב, חלק מאיתנו מחפשים נחמה ומשמעות דרך אמונה.
ישנה מגמה נוספת, הפוכה, שחשוב להכיר בה: כ-14% מהמשתתפים במחקר דיווחו על התרחקות מהדת, לא התקרבות. המלחמה לא דוחפת את כולם לאותו מקום. יש מי שמוצאים בטראומה סיבה להתרחק מאמונה, בין אם בגלל אכזבה, כעס או תסכול על מה שנראה להם כאי-צדק. החוקרים מציינים שהתגובה תלויה במידה רבה בזהות הקבוצתית. חברי קהילות דתיות נטו לחזק את הדתיות שלהם במהלך המלחמה, בעוד שחילונים רבים חיפשו מענה רוחני מחוץ למסגרות דתיות מסורתיות. כל אחד מצא את העוגן שלו במקום אחר.
הקשר בין אובדן לחיפוש אחר אמונה וערכים
התיאוריה שעומדת ברקע של המחקר נקראת תיאוריית "ניהול האימה", והיא מציעה הסבר פסיכולוגי למה שקורה. לפי התיאוריה הזו, כשאנשים מתמודדים עם מודעות חריפה למוות, הם מחפשים ביטחון במשהו גדול מעצמם, ערכים תרבותיים, אמונות רוחניות או זהות קבוצתית. המלחמה הפכה את המוות לנוכחות יומיומית. האזעקות, החדשות על ההרוגים והפצועים, שירות המילואים הבלתי נגמר, כל אלה מזכירים לנו כל הזמן שהחיים שבירים. ובתגובה, חלקנו מחפשים עוגן באמונה, וחלקנו דווקא מתרחקים ממנה.
נקודה נוספת שעלתה מהמחקר, ושווה לשים אליה לב, היא שאנשים שחוו את המלחמה מקרוב, אלה שנפצעו, איבדו אדם יקר או חיו באזורים שהופגזו - דיווחו על שינוי גדול יותר באמונה וברוחניות. ככל שהחוויה אישית יותר וטראומטית יותר, כך גדל הסיכוי שמערכת האמונות תעבור בחינה מחודשת.
המחקר השני, שנערך עבור הרשות לזהות לאומית יהודית במשרד ראש הממשלה, בניהולו של פרופ' יצחק כ"ץ, מגיע לממצאים דומים אבל מזווית קצת אחרת. הסקר נערך בחודש מאי האחרון בקרב 503 משיבים המייצגים את כלל הציבור היהודי בישראל, ומצא שאצל רוב הישראלים הזהות היהודית התחזקה מאז אירועי 7 באוקטובר. 71% העידו כי היה לכך ביטוי מעשי דתי או לאומי.
בואו נעצור כאן לרגע. 71% זה לא מספר קטן. זה אומר שרוב מוחלט של הציבור עשה משהו ממשי, פיזי, מוחשי, כדי לבטא את הזהות היהודית או הלאומית שלו. בין אם זו המזוזה שנתלתה לראשונה על משקוף הדלת, הדלקת נרות שבת, השיר "תמיד אוהב אותי" או "מי שמאמין" אשר מלווים אותנו בכל טקס ואירוע, שרשראות עם תליוני מגן דוד או מפת ארץ ישראל ועוד. אלה לא דברים שקורים במקרה, אלה ביטויים של משהו עמוק שקורה בפנים.
המחקר גם בדק את הקשר של עם ישראל לארץ ישראל ולמדינת ישראל. 65% סבורים כי הציבור הישראלי מבין את הקשר של העם אל הארץ, בעוד כ-35% סבורים כי הוא לא מבין את הקשר. בנוסף, 74% השיבו כי הציבור הישראלי מבין את הקשר בין אהבת הארץ והמדינה לבין רוח הלחימה, כפי שבא לידי ביטוי במהלך ובעקבות חרבות ברזל.
חייל מתפלל על גבול רצועת עזה. | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
המחקרים מצביעים על כך שמלחמה איננה רק אירוע פוליטי או צבאי, אלא גם קיומי. היא משנה לא רק יישובים וקהילות, אלא גם את האמונות האישיות שמנחות את חיי האדם, בדגש על העובדה ששמירת מסורת ורוחניות יכולות גם להתחזק וגם "להיחלש" בזמן מלחמה.
אז מה זה אומר על מי שאנחנו? המחקרים מראים שבזמן משבר, אנשים מחפשים עוגן. עבור חלקנו העוגן הזה הוא האמונה והמסורת, עבור אחרים זו רוחניות מחוץ לדת הממוסדת, ועבור חלק זו הזהות הלאומית והקשר לארץ. אין כאן נרטיב אחד, יש כאן ספקטרום רחב של תגובות לטראומה משותפת. אבל מה שבטוח הוא שהמלחמה החזירה אותנו, בצורות שונות ומגוונות, למשהו עמוק ופנימי שנוגע לזהות שלנו ולצורך לבחון מחדש את סט הערכים והאמונות שלנו.
כמו כן, המגמה ברורה – בעקבות המלחמה ישנה התחזקות של הזהות היהודית והלאומית. אז בואו נסכם: 25% התקרבו למסורת ולדת, 71% תלו דגל ו-100% חיפשו עוגן. המלחמה החזירה אותנו למקום שלא ידענו שאיבדנו - הביתה.
עוד כתבות בנושא
