מה ההבדל בין שמרן לפרוגרסיבי? הסופר האנגלי סר פרגרין וורסטהורן ענה פעם תשובה מפתיעה לשאלה הזו: הפרוגרסיבי חושב שהחדשות הכי חשובות מופיעות בכותרת הראשית, השמרן חושב שהן מופיעות באותיות קטנות בעמוד 10. הוא התכוון לומר שלפי השמרנים, תהליכים איטיים, הצומחים מלמטה למעלה, משפיעים על חיינו בסופו של דבר יותר מאשר מאורעות דרמטיים וחד-פעמיים.

דוגמה לתהליך כזה, שצף לרגע על פני השטח, אפשר למצוא בדבריו של שר החינוך, יואב קיש, שהכריז השבוע: "כל תלמיד במדינת ישראל שירצה להניח תפילין – יוכל לעשות זאת". מה שחשוב כאן איננו עצם ההכרזה, שאין לה חשיבות גדולה במיוחד, אלא התהליך החברתי הרחב שהיא חושפת.

מתחילת המלחמה נתקלנו שוב ושוב בתלמידים חילוניים שמניחים תפילין בבית הספר, ובמנהלים שמנסים למנוע זאת מהם. לפני שנה וחצי ניסה מנהל גימנסיה הרצליה, זאב דגני, למנוע בכוח מתלמידו להניח תפילין בדוכן חב"ד בפתח בית הספר. כפי שכל מי שמכיר בנים בגיל ההתבגרות יכול היה לצפות, למחרת הגיעו עשרות תלמידים לגימנסיה עם התפילין שלהם. אנשי חינוך אחרים לא למדו לקח, ואירועים דומים חזרו גם בתיכון "אוהל שם" ברמת גן, בתיכון "דרור" בלב השרון ובמוסדות נוספים. גם לפני כשבוע סיפרו תלמידים בחטיבה בעמק חפר שאנשי צוות אסרו עליהם להניח תפילין בשטח בית הספר. לדבריהם, המורים טענו שאם יש בבית הספר תלמיד אתאיסט, התפילין עלולים לפגוע ברגשותיו.

נניח לרגע את הטיעון הנואל על האתאיסט השברירי ונחשוב מה באמת קורה כאן. ברור שיש בעימותים הללו הרבה מרד נעורים ולא מעט התרסה. התגובה הלא חכמה של המנהלים גרמה לעוד ועוד נערים לעשות להם דווקא. ועדיין, יש הרבה דרכים שבהן יכולים נערים למרוד ולהתריס. מפתיעה מאוד העובדה שהם בוחרים דווקא בהנחת תפילין כסמל למרידתם. הגילויים השטחיים של הרוח הם לפעמים קצה הקרחון, שמעיד על תהליכי עומק הסמויים מן העין.

חלק קטן מהמנהלים הללו הם פרובוקטורים ידועים, אך לגבי רובם אני מאמין שאין כאן מלחמת דת ורדיפת מאמינים, אלא תגובה מבוהלת, מהבטן, של אנשים שמרגישים שהמדינה בורחת להם. טוב ששר החינוך מבהיר שתלמידים יוכלו להניח תפילין בבתי הספר שלהם, אך לצד זה חשוב גם להבהיר ולהרגיע: איש לא רוצה להפוך את ישראל 2025 למדינת הלכה. איש לא זומם לכפות על חילוניים אדוקים להניח תפילין או לשמור שבת. החברה הישראלית הופכת חלק קטן מהמנהלים הללו הם פרובוקטורים ידועים, אך לגבי רובם אני מאמין שאין כאן מלחמת דת ורדיפת מאמינים, אלא תגובה מבוהלת, מהבטן, של אנשים שמרגישים שהמדינה בורחת להם. טוב ששר החינוך מבהיר שתלמידים יוכלו להניח תפילין בבתי הספר שלהם, אך לצד זה חשוב גם להבהיר ולהרגיע: איש לא רוצה להפוך את ישראל 2025 למדינת הלכה. איש לא זומם לכפות על חילוניים אדוקים להניח תפילין או לשמור שבת. החברה הישראלית הופכת ליותר מסורתית, אך לא ליותר כופה.

אם נעמיק עוד, אפשר להניח שמורים מאבדים את עשתונותיהם נוכח התופעה הזו גם בגלל הסמליות המיוחדת שיש בהנחת תפילין. אפשר להניח שרוב התלמידים העטורים בתפילין לא הבינו את הסמליות הזו באופן מודע. אך האם חשו באופן תת-מודע במשמעות הסימבולית שיש דווקא בתפילין, ודאי בהקשר הציוני?

המשורר שאול טשרניחובסקי הזכיר את התפילין בשירו האלילי הנורא, "לנוכח פסל אפולו". כך הצהיר שם טשרניחובסקי בפני האליל היווני: "בָּאתִי עָדֶיךָ. מוּל פִּסְלָךְ אֶקֹדָּה. פִּסְלְךָ – סֵמֶל הַמָּאוֹר בַּחַיִּים". את היהודים המאמינים הוא גינה במילים דוחות, מלאות תיעוב: "פִּגְרֵי אֲנָשִׁים וּרְקַב זֶרַע אָדָם, מוֹרְדֵי הַחַיִּים". והוא גם תקף בלי ברקסים את מה שעשו, לדעתו, המאמינים הללו לה' אלוקי ישראל: "אֵל אֱלֹהֵי כּוֹבְשֵׁי כְּנַעַן בְּסוּפָה – וַיַאַסְרוּהוּ בִרְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִילִין...".

את האליל אפולו, מלא החיים והגבורה, העמיד טשרניחובסקי מול אלוקי ישראל, הקשור כביכול ברצועות של תפילין. בעיני הציונים מן הדורות ההם, התפילין היו סמל לאופי המגביל והמייסר של ההלכה היהודית. רצועות התפילין נדמו לחלוצים האנטי-דתיים כאזיקים. כאשר ניניהם בוחרים לשוב אל התפילין, הם אינם מתעלמים מהמשמעות הזו – אלא בוחרים בה, ולוּ באופן תת-מודע. גם מי שלא קרא מעולם את טשרניחובסקי, רואה ומרגיש את רצועות התפילין על הזרוע.

רבים מצעירי ישראל חוזרים לאלוקי ישראל. רובם לא הופכים לדתיים, ורובם לא מתחילים לשמור תרי"ג מצוות או להקפיד על קלה כבחמורה. ודאי שמעטים מאוד מהם מעלים על דעתם לכפות משהו מעולמם הרוחני על אחרים. אך בפלייליסט שלהם יש מקום נכבד לשירי אמונה וקודש, הם מכבדים ומחבבים את התפילין והחיילים שביניהם דרשו ציציות לפני שהסכימו להיכנס לעזה. הרבנות הצבאית חילקה יותר ממאה אלף ציציות כאלו, רובן לחיילים שאינם דתיים.

סקר שערך מכון רושינק באחרונה עבור N12 הניב תוצאות מדהימות: 53% מהצעירים שבין גיל 18 לגיל 29 דיווחו שהם שומרים שבת לפי ההלכה, בלי נסיעות בכלי רכב ובלי שימוש בטלפון. רבים אחרים אמרו שהם שומרים שבת באופן חלקי. ממה שאני רואה סביבי, נראה שהמספרים הללו מוגזמים, ואפשר להניח שחלק מהמשיבים לא דייקו בתשובותיהם – כמקובל בסקרים. ועדיין, הסקר הזה ודאי מראה על מגמה. גם אם ננכה שליש מ-53%, נגיע לתוצאה גבוהה מאוד. גם אם חלק מהמשיבים אינם מדייקים בתשובתם לסוקר, חשוב לראות לאיזה כיוון הם נוטים מן האמת, וללמוד מכך מה הנורמה שנתפסת בסביבתם כרצויה.

כל הידיעות הללו נדחקות לעמודים האחוריים בעיתונים. אבל כבר היום התהליכים החברתיים הללו מסבירים הרבה ממה שקורה בחברה הישראלית, כולל חלק מהתגובות האגרסיביות לממשלת הימין ולעומד בראשה. בעוד חמישים שנה, כשאף אחד לא יזכור איך קראו ליועצת המשפטית לממשלה וכמה סיגרים קיבל ביבי מארנון, ייתכן מאוד שחוקרים יכתבו דוקטורטים על השינויים הדרמטיים בגישתו הדתית של הנוער הישראלי בעשור השלישי של המאה ה-21. נערי ישראל בוחרים בשמחה לקשור עצמם שוב ברצועות של תפילין – ואין לדעת לאן יוביל התהליך הזה אותם ואותנו.