טרנד ההצגות שפותחות צוהר לעולם הדתי הסרוג, רחוק מלדעוך. בלא מעט מהן הדמויות הדתיות רקומות מסטריאוטיפים, כיפה גדולה מדי, כיסוי ראש מגוחך, וטקסט שכולל בעיקר פסוקים ו"ה' ישמור". אבל השבוע נחתה במרכז תל אביב, בבית ליסין, הצגה שונה לגמרי. 'מכבית וחנאל', בבימויו של אוד גוטשלק שבה הקהל הדתי יכול לא רק להזדהות, אלא להרגיש לגמרי בנוח.
עוד כתבות בנושא
הזוג בגילומם של אושרית סרוסי וחן רוטמן, יוצא לראשונה מהמסך הקטן, שם צברו מאות אלפי מעריצים מושבעים. למי שאינו חלק מהם, נספר שמדובר בזוג דתי לאומי, הורים לשתי תאומות מרדניות (ומתולתלות!) שהתגרש מסיבות קטנוניות ומאז הם לא מפסיקים לריב בסיטואציות שונות.
ההצגה עוקבת אחרי השבועות הראשונים לגירושי השניים. כאשר חנאל לא מבזבז רגע, כיאה לבחור דתי מבוגר, ומתחיל לצאת עם רבקי בת השירות. מכבית שבורת הלב מגלה על הקשר, ומחליטה להחליף את המטפחת בשביס נוצץ ולחזור לשוק השידוכים. כשהשניים יוצאים 'לרעות בשדות זרים', הם לאט לאט מגלים שדווקא הפגמים שהפרידו בניהם, הם בדיוק מה שחסר להם.
הכי מעניין
מתוך ההצגה חנאל ומכבית | צילום: רדי רובינשטיין
מי שמכיר את ההומור של מכבית וחנאל, כבר יכול לתאר לעצמו שכל הדרמה הזו די מסתתרת מאחורי הרים של משפטים אייקוניים, פתגמים, שנינות. כל משפט שני הוא בדיחה, ובעצם בכל כמה שניות הקהל פורץ בצחוק, על הדמויות, עם הדמויות. זה לא משנה. מה שבעיקר יפה בסיטואציה הזו, זה שההומור כאן לא מגיע על חשבון הדת. הוא מגיע מתוך הדת. יותר מזה, במהלך ההצגה היו בדיחות כל כך מדויקות ונוקבות, שהרגשתי שמדובר במופע מיועד למגזר.
אבל במבט ימינה ושמאלה, גם הקהל החילוני, שהיה הרוב, נדבק בצחוק. כי בסופו של יום, מתחת ללבוש הצנוע וצוות אולפנה כל כך ספציפי, כל אחד יכול למצוא את עצמו בסיפור על בני זוג הזויים שלא מתאימים לאף אחד בעולם חוץ מאחד לשנייה.
עוד כתבות בנושא
ההצגה הזו היא לא בדיוק תאטרון עמוק ומעורר מחשבה, אלא חוויה קומית עם הארה נכונה על חיי זוגיות ומשפחה. בעולם הדתי ובכל עולם. תוכן קליל שינעים לכם את הערב כזוג, חברים או משפחה. אבל היא צעד חשוב מאין כמותו בחיבור בין הקהל התל אביבי לבין אנשי המגזר, שבדרך כלל מרגיש כמו אורחים בעולם התרבות, ומסתכלים על בני דמותם על הבמה באכזבה קלה. בהצגה של מכבית וחנאל, שבה שרים 'ישיש עלייך אלוקייך' ומריצים בדיחות מהמשנה וליקוטי מוהר"ן, הדתיים בקהל הם כבר לא אורחים מנומסים, הם המארחים.