כבר הספקנו להכיר את הפער בין האדם שנפגוש פנים אל מול פנים ובין דמותו ברשתות החברתיות, אבל הפגישה עם עוז סימינובסקי מחדדת את ההבדלים הללו עוד יותר. בפארק מול המרכז המסחרי בכרמי־גת אני פוגש בחור צנום וצנוע, כמעט ביישן, שציציותיו מתבדרות ברוח. איפה הבחור הזה ואיפה עוז סימינובסקי כוכב הרשת, שכל פוסט שלו על המגזר מקבל מאות ולפעמים אלפי לייקים, המוני שיתופים ושלל התייחסויות?
עמית סגל, חנן בן־ארי, ישי שנרב | צילום: יהושע יוסף, לינקטון, אריק סולטן
בתקופה האחרונה אי אפשר לחמוק משבט עטו של סימינובסקי, ויותר ויותר אנשים מתוודעים לדעותיו החדות. עד לאחרונה היה אפשר לקרוא אותן בעלון שהוא מעורכיו, "הדור" וכאמור בפייסבוק - שם אין ספק שהווליום שלו ושל המגיבים אליו עלה בהתמדה בחודשים האחרונים. אך כוכבו התקשורתי שמחוץ לרשתות החברתיות ובתי הכנסת דורך ממש בימים אלה: הוא החל לכתוב השבוע טור קבוע בעיתון "ישראל היום", יתחיל לשדר בקרוב הסכת משלו בבית הפודקאסטים התל־אביבי All-In, ובנוסף הוא כותב בימים אלה ספר עיון שיצא בהוצאת "סלע מאיר" ושמטרתו לבסס אינטלקטואלית את מושג "ברית המשרתים". אחד הנושאים החמים ביותר שסימינובסקי עוסק בהם הוא "הקו" - הזרם בציונות הדתית שמנהיגו הוא הרב צבי טאו. סימינובסקי מגיע מעולם ישיבות הקו, ואחרי שעזב אותו בטריקת דלת הוא מעוניין לספר עליו לכולם, אפילו להזהיר ממנו. אבל עוד לפני כן יש לסימינובסקי חשבון פתוח עם מפלגת הציונות הדתית. כמי שגדל בקדומים, יישובו של שר האוצר ויו"ר מפלגת הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ', יש לסימינובסקי מבט מעניין וייחודי מבפנים על המפלגה בכלל והעומד בראשה בפרט.
סימינובסקי, בן 30, נשוי להדסה ואב לשניים, הוא השלישי משבעה ילדים במשפחה דתית־לאומית שהוא מכנה "המזרוחניקים של פתח־תקווה ורעננה". סימינובסקי נולד בכפר־פינס, ואחרי שעברו לנוף־איילון המשפחה השתקעה בקדומים, כשהיה בן שמונה. "היישוב קדומים מחולק לשניים", הוא מספר: "ישיבת קדומים על תלמידיה, אברכיה ורבניה, והיישוב עצמו, שדי דומה ליישובים אחרים בשומרון, בלי ועדת קבלה ועם מנעד סוציו־אקונומי רחב. ישיבת קדומים היא מקום ספציפי ובועתי, והרבה פעמים הרגשתי שם זר. האבות של כולם שם גדלו ביחד, אבל אצלי זה לא היה המצב. זה עולם אברכי, עני ופשוט. היו מעט מאוד ילדים בכיתה שלשני הוריהם הייתה עבודה אמיתית".
ואז, אתה מתאר, אבא של מישהו מהכיתה מונה לשר האוצר. זוהי אליטה שלא יודעת אנגלית, שלא מכירה את העולם, שלא מבינה את שפת הכלכלה העולמית. הפער הזה קיים בציונות הדתית, במיוחד באזורים שדומים לישיבת קדומים.
"אני קורא לזה 'אליטה בדגירה'. הכנו המון כוחות, היינו עם העיניים על אותן עמדות מפתח. אנחנו תמיד בלב החדשות - אלו שנרצחים, אלו שמפונים - אבל אנחנו לא מחוללים את החדשות. ציבור בלי קול. מושא סיקור שלא שולט בכלל במה שאומרים עליו. בדיעבד, דור שלם הכין את עצמו לשנות את המצב הזה. מפלסי הדרך של האליטה הזו קנו את מקומם עם טונות של כישרון כנגד כל הסיכויים. עמית סגל בתחום התקשורת, חנן בן־ארי בתרבות, ישי שנרב שלמד שנה מעליי, ועוד הרבה אחרים.
"כנער קראתי את מקור ראשון מכריכה לכריכה, זכרתי שירים של צור ארליך בעל פה. היום זה כבר מובן מאליו. כשהחילונים הלכו לכיוון של הייטק ואקדמיה, אנחנו הלכנו לכיוון של השפעה והנהגה, מה שבא לידי ביטוי בין השאר במנהיגים שלא יודעים אנגלית. כשבצלאל סמוטריץ' שלח לא מזמן את הסעודים להמשיך לרכוב על גמלים בזמן שאנחנו נמשיך להתפתח, רציתי להגיד לו - אם הסעודים היו מגיעים לשכונה שלך, גבעת רש"י בקדומים, הם היו נשברים מצחוק. אתם אלה שרוכבים על גמלים, בעוד הסעודים מקימים ערים מהחלל החיצון. על מה אתה מדבר?"
הוא לא רואה את זה?
"אני בטוח שהבית שלו נראה בסדר גמור, וזה בטח לא אישי. היום גם גבעת רש"י נראית כנראה טוב יותר מאשר בילדותי. אבל יש משהו מטעה, וכשרוצים לטעות הוא עוד יותר מטעה, בכך שהציונות הדתית מרגישה חלק מכל עם ישראל. כשאנחנו רוצים אנחנו חלק מעולם התורה, כשאנחנו רוצים אנחנו חלק מעולם הטכנולוגיה. הקו המחבר מאפשר לך לזרום על כל המנעד ולהיות זיקית זהותית שלוקחת לעצמה את היתרונות מכל אירוע.
סמוטריץ' | צילום: יהונתן זינדל - פלאש 90
"אני אוהב את המגזר, גאה בו ומאמין בו יותר מכל קבוצת אוכלוסייה אחרת. אבל צריך להיות הוגנים ולזהות את החסרונות. אם בחרנו תכונות פריפריאליות כמו לגור בפריפריה, להרוויח מעט ולגדל צאן, אנחנו זקוקים למישהו שהוא מאוד אחר מזה. לא מתנשאים עליו, לא בזים לפחד שלו, אלא אומרים 'אני מזדהה עם הפחד שלך, אין אותי בלעדיכם'. אני בחרתי בחירה, והמחיר הוא שאני לא יודע אנגלית, שאני לא באקדמיה מספיק. שיהיה ברור, יש למגזר אנשים בתחומי הטכנולוגיה וטייסים ובאקדמיה. אבל בבחירה שעשינו כמגזר להתמקד בהתיישבות, חד־משמעית ויתרנו על דברים אחרים. ואנחנו צריכים לכבד את מי שמשלים לנו את הדברים האחרים".
ואם מתרגמים את הביקורת שלך לפוליטיקה עכשווית?
"אחד הדברים שהכי משגעים אותי בזהות הזיקית הזו הוא מדיניות ה'הזהרנו'. נותנים הגנה פוליטית מוחלטת לנתניהו, מדברים ומאיימים, אבל בתכלס לא עושים כלום. אם סמוטריץ' אומר אמירות כמו 'נתניהו לא רוצה ולא יכול לנצח', למה אתה לא מחפש מישהו שיחליף אותו בליכוד? איך אתה דואג לפוטש? זו לא חוכמה רק לדבר".
יגידו לך שבסוף מדובר במגזר של 12 אחוז מהאוכלוסייה, ועם כל הכבוד, מצביעי הליכוד הם שיקבעו מי יעמוד בראש הגוש.
"צריך לשקלל את זה, אבל בסוף מדובר בכוח פוליטי נתון שיש לך, ואתה שואל את עצמך מה לעשות איתו. צדק מוחלט זה עניין לסימפוזיונים. השאלה היא אם הימרנו על הסוס הנכון כשהלכנו למהלך שהסתיים ב־7 באוקטובר, כלומר מדיניות ממשלות הימין בשנים שלפני כן. אי אפשר גם להגיד 'הזהרנו' וגם לגזור קופון על הצלחות. זה משקף חוסר אונים מוחלט: כלומר, 7 באוקטובר היה בלתי נמנע, ולנו כרבע מהממשלה לא היה מה לעשות בנידון. למעשה אנחנו כמו תצפיתנית בנחל־עוז שיכולה רק להזהיר ותו לא.
"איך הליכוד יסביר את 7 באוקטובר, זו שאלה מעניינת. אבל הוא לא יכול להגיד 'הזהרנו'. מי שיכול ליהנות מ'הזהרנו' הוא הציונות הדתית. קרה מה שהזהרנו ממנו. וכאן אמור גם להגיע חשבון הנפש, שלא מגיע: אם היית מרוכז בהתיישבות לעומת טיפול בגזרת עזה, וזה הטרייד־אוף שעשית, בוא תדון בזה. תגיד: הייתה טעות, אני מוריד עכשיו רגל מהגז בהתיישבות ומקדיש יותר זמן לעזה כדי שהטורקים לא יתבססו שם. אבל זה לא מה שקורה. אין שום יכולת להפיק לקחים כשאתה אומר 'מה שקרה לא קרה לי בכלל, אני הזהרתי'".
לא פשוט לעשות את החיבור בין הפוליטיקה הארצית למאבק האיתנים שמתרחש בציונות הדתית בין "הקו" למתנגדיו במיינסטרים הדתי־לאומי, שסימינובסקי עסוק בו לא מעט. בכל זאת אני מבקש ממנו לעשות את החיבור הזה וראשית לתאר את מוקד המחלוקת בין הרב טאו לתורת הרב קוק, בין ישיבת מרכז הרב לישיבת הר המור שהתפצלה ממנה.
"הרב קוק ביקש לקדש את החול", מסביר סימינובסקי. "הוא טען שלחול יש פוטנציאל להצטרף לקדושה, ורצה לחבר ביניהם - מה שהוביל לשיתוף הפעולה המפורסם בין הציונות הדתית לציונות החילונית. הרב טאו הוסיף לקודש ולחול קדושה וטהרה. הוא טוען שעיסוק מוגזם בחיבור בין קודש לחול פוגם בטהרה. אתה מכניס בלי בקרה חול שכולל טומאה, שמתגברת ככל שהזמן עובר. בשונה מחול, טומאה היא משהו אקטיבי שמציע השקפת עולם מתחרה".
איך הוא מסביר את הרב קוק? הרי הוא לא מתנער מתורתו.
"לטענת הרב טאו הסנגוריה על העולם החילוני, שהיא מרכז תורתו של הרב קוק בנושא הזה, לא יכולה להתקיים בעולם של קדושה וטהרה. טהרה דורשת סטריליות, אתה לא יכול לסנגר ולא יכול לקדש את החול לפני שהתכנסת לתוך עצמך. בשלב מוקדם, לפני עשרות שנים, הרב טאו הפסיק ללמד שיעורים מהעולם האידאולוגי של הרב קוק כמו 'אורות', והעביר את מרכז הכובד ל'עין אי"ה' שעוסק בעולמות פחות אידאולוגיים ופחות ציוניים. בהתחלה הוא רק הוסיף רובד של טהרה לתורת הרב קוק, ולפני כ־15 שנה כבר הניח תשתית אידאולוגית לתפנית המוחלטת לעולם של טומאה וטהרה".
ומה הקשר, אם קיים, בין מפלגת הציונות הדתית לפלג של הרב טאו?
"מתחילת שנות האלפיים אנשי הקו העמידו חלופה פסיבית או אקטיבית לקו המפלגתי הציוני־דתי. הם תומכים באופן קבוע במתחרים של המפד"ל, כולל דרך הצבעה לש"ס ב־2009, 'יחד' ב־2015, ומ־2019, בהפסקות, מפלגת 'נעם'. הם תמיד הסתייגו מאוד מהדתיים ששיתפו פעולה עם ערכים מודרניים וליברליים, ובשנים האחרונות הלכו לכיוון של איחוד מאבקים. 'הקו' הפסיק להתבדל, והתחיל לייצר איחוד מאבקים בתוך החלקים החרד"ליים והאנטי־פרוגרסיביים במגזר. יש לו הרבה מאוד אנשי אקטיביזם חברתי, חינוכי ופוליטי, שבעזרתם הוא התחיל להתחבר לגורמים וארגונים כמו 'חותם'. וגם שיתופי פעולה עם ארגונים חרד"ליים, שעם חלקם היו לו מחלוקות קשות והם הפכו לבעלי ברית. "סמוטריץ' גדל בבית מדרש אחר, של הרב זלמן מלמד, שהוא הרבה יותר מעשי. אלא שהרב מלמד הלך ונעשה פחות רלוונטי בגלל איחוד המאבקים והשליטה התקשורתית שהקו הצליח לייצר. כיום, במעגל הקרוב ביותר של סמוטריץ' יש רבני קו. לא בהכרח כאלה שמעודכנים בגרסאות הכי חדשות של הקו, אבל הוא קרוב לשם יותר מאשר בעבר".
בפוסט ארוך שהקדשת ל"קו" אתה מתאר שלוש דרכים שבהן הוא מגדיל את כוחו ומשתלט על המיינסטרים הדתי־לאומי: תקשורת, חינוך ובריונות. ספר על ההיכרות שלך עם "הקו".
"למדתי בישיבה הקטנה 'שלום בנייך' בירושלים, שהיא כמו הישיבה לצעירים של מרכז הרב, ישל"צ. נשיא הישיבה הוא הרב צבי טאו, ראש הישיבה הוא הרב מוטי טאו, וכמעט כל הר"מים באים מהר המור, הישיבה המרכזית של 'הקו'. אחר כך למדתי בישיבת מעלה אליהו בתל־אביב, שלגמרי מזוהה עם ה'קו' אף שהעומד בראשה, הרב חיים גנץ, אינו מ'מעודכני הגרסה' הכי מתקדמת של הרב טאו. נכון שהוא לא יונק ישירות מהרב טאו, אבל הוא אדם נאמן ומערכתי, לא מרדן בשום צורה. לכן הציבור מזהה את הישיבה כשייכת ל'קו', ובצדק. למדתי שם עד גיל 22, והתגייסתי להנדסה קרבית למשך שנה וחמישה חודשים, בגיוס מבוגרים של חוק טל.
"המאבק שלי בחשיבה שאין בה שום מאמץ להיות אובייקטיבית, הוגנת או ביקורתית, אלא נובעת מרצון להשתייך לממסד, קיים אצלי מאז שהייתי ילד בתלמוד תורה בקדומים. האופק שלי היה במשך הרבה שנים מאוד צר - מימין היה הר המור, משמאל ישיבות קו רכות כמו מעלה אליהו. הלכתי לחלק הליברלי יותר בטווח הזה, כי כאבה לי התפיסה הרדופה וכתוצאה מכך הרודפת של ה'קו'.
"היו אירועים נקודתיים שיצרו אצלי שבר. ב־2015 היו בחירות, ובנט רץ ברשימה אחת עם סמוטריץ' וסטרוק. ארגוני הקו יצאו למתקפה נחרצת נגד המפלגה הזו, בטענה שהיא החריבה את הדת בשנתיים האחרונות של 'ברית האחים' בין בנט ללפיד. קראתי את המכתב הארוך והמפורט של אורית סטרוק שהפריכה אחד לאחד את השקרים שלהם. ביררתי את העניין והבנתי שיש מכונת רעל: הארגונים האקטיביסטיים ששייכים ל'קו' המציאו את מכונת הרעל הראשונה, שהאמת לא נר לרגליה, ושעובדת כמה שיותר קשה כדי לפלג את המגזר. משהו בנרדפות וברדיפה יוצר תפיסת עולם דיכוטומית ואלימה, מאוד לא רגישה ולא אנושית, שבה כולם רוצים לדפוק אותך או שאתה הולך לדפוק אותם.
"לימים, בכל מיני תחנות, נחשפתי לעוד ועוד סיפורים ממשפחות ה'קו', בעיקר מהגרעין הקשה שעוקב אחרי כל עדכוני הגרסה של הרב טאו. אלה לא אנשים שתקועים בימי המאבק של הרב טאו לשחרור נתן שרנסקי או אפילו המאבק נגד הפרוגרס באופן כללי, אלא כאלה שיוצאים איתו לכל מאבק. האנשים האלה חיים בעולם של שדים ורוחות, כרייסט ואנטי־כרייסט, וזה מגדל ילדים פגועים. 'שלום בנייך' היה מקום מחריד מבחינה נפשית. הכרתי שם כמה אנשים שלא דיברו בכלל. אנשים היו מתקלחים פעם בשבוע־שבועיים, תנאי ההיגיינה היו מחרידים, האוכל היה מחריד, לא היה חימום והחלונות היו שבורים - היחס למציאות ולמגבלותיה היה בוז. העולם היה של רוח, והרוח הזו מחולקת למלאכים ושטנים".
מה בעצם המטרה של הרב טאו בפיצול המגזר?
"קודם כול נגיד מה הוא זיהה נכון ואיפה הוא ניצח. הוא זיהה מההתחלה את בנט כאדם שמחפש בסופו של דבר את אהדת האחרים, את מי שהם לא משלנו. אדם שקורץ לכלל ישראל. הוא זיהה נכון שהבית היהודי מבחינתו הייתה הזדמנות לקחת את השלד הפוליטי של המפד"ל ולהשתלט עליו. הלך והתברר שבנט לא מסתדר בדי־אן־איי של העולם הציוני־דתי־רבני. גם הוא אשם בכך, אבל גם הקבוצה שעשתה הכול כדי לדחוק אותו מהעולם הזה. הוא סבל ממנה המון, והדחיקה הזאת הצליחה. את רוב הציבור זה לא מעניין, מה שכן מעניין הוא שבנט עבר למתחרים בממשלת השינוי - צעד שהחריד את הציבור שסמך עליו ושהאמין שזה לעולם לא יקרה. הרב טאו וה'קו' צדקו בעניין הזה, ואגב כך הכניסו למגזר את כל החבילה שלהם".
אתה משרטט תמונה דיכוטומית, אבל בישיבת עלי למשל, שהיא ישיבת "קו", מחנכים לשירות צבאי, ויוצאים משם אנשים שמעורים בכלכלה הישראלית. אז או שהם לא מצליחים להעביר את המסר, או שזה משהו מאוד מתוחכם וזרעי המהפכה ינבטו מתישהו.
"קודם כול, הצבא הוא באמת נושא קצת שונה. בספקולציה שלי, הרב טאו מרגיש שהוא עדיין לא יכול לגעת בקודש הקודשים הזה. ה'קו' לא מתעסק בהגבלת הקשר של המגזר לצבא, אולי להפך. אבל הוא כן עושה שם משהו בכל זאת. אחד המאבקים הכי גדולים של ה'קו' בשנים האחרונות היה נגד שירות נשים בצה"ל ושירות של גברים ביחידות מעורבות עם נשים - כלומר, הלגיטימיות של הצבא כן נסדקת דרך הארגונים האקטיביסטיים החדשים שקשורים ל'קו'.
עוד כתבות בנושא
"בישיבת עלי, הרב אלי סדן מתח ביקורת על הרב טאו בכל מיני תחומים, אבל יש שם רבנים מעודכני גרסה שעוקבים אחרי כל החידושים של הרב טאו. אחד המרכזיים שבהם הוא הרב יגאל לוינשטיין. צריך להבין, המלחמה של הרב טאו על טהרת הקודש הייתה נוכחת לפחות מאז הוקמה ישיבת הר המור, אבל עם הזמן היא הפכה לחזות הכול. השינויים בפרשנות הרב קוק לא התעכלו אצל כל רבני ה'קו'. רבים מהם, למשל בעלי אבל כמובן לא רק שם, מחנכים באופן שמזכיר יותר את התקופות הקודמות, עם גישתו המקורית של הרב קוק. אבל ב'קו' יש כבוד מוחלט לרב טאו, ואין לצאת אקטיבית נגד שיטתו. אנשי המעגל הקרוב, שהרב לוינשטיין והרב יוסף קלנר מעלי הם שניים מהבולטים שבהם, מפיצים בהתמדה רבה את הגישה החדשה של ה'קו'. כשהרב לוינשטיין נשאל בפודקאסט של מתן חסידים מה עם הסנגוריה של הרב קוק, הוא שלף מיד את המקור המובא בחוברת של הרב טאו והסביר שהסנגוריה לא חלה על הפוסט־מודרניזם. ממש כמו פסקת התגברות על דברי הרב קוק.
"בתוך ה'קו' אין קול אופוזיציוני לקולות האלה. אין מאמרי ביקורת על השיטה החדשה או קריאה ברורה שהרב טאו שינה את פניו. גם כשרבים ב'קו' הזדעזעו ממש משיטת הרב טאו, כמו בפרשת חיים ולדר שבה הוא קבע בפסקנות מוחלטת שוולדר זכאי, שהעדות נגדו משוחדות ושהרב אליהו רודף אותו בצעד של מקארתיזם - גם אז הרבנים לא יצאו חוצץ נגדו. אחד מרבני הר המור אפילו טען שהרב טאו יודע את הדברים ממקורות עליונים".
אתה יודע לומר בהערכה גסה כמה אחוזים מהציונות הדתית שייכים כיום ל"קו"?
"לא, והשאלה יכולה לקבל תשובות רבות ושונות. אבל הגישה הפוליטית של ה'קו' נפוצה הרבה יותר מאורח החיים המחמיר שמחנכים לו שם. בוגרי מוסדות יש באחוזים עצומים, אבל רבים מהם לא נשארים בדרכו של ה'קו', אני ביניהם. אבל ניכר בהחלט שגם אם למפלגת 'נעם' אין מצביעים רבים, לזרועות התקשורתיות והחברתיות של ה'קו' יש עשרות אלפי צופים, מאזינים וקוראים אדוקים. גם אם כיום אין מצביעים רבים למפלגה, רוחה פופולרית במגזר ונעשית פופולרית יותר עם הזמן, בעבודה קשה. כשצד אחד מחנך את הציבור ואת הצעירים בכל כוחו ובשיתופי פעולה נרחבים, והצד השני שותק - נוצרת נטייה ברורה לכיוון אחד בלבד. והכיוון הזה הוא הגרסה המעודכנת של ה'קו'".
היחס שאתה מתאר בין אנשי ה"קו" לרב טאו מזכיר את יחסם של חלק מהליכודניקים לנתניהו. אפס ביקורת, מאה אחוז אמון, אחריו באש ובמים.
"וזה מאפשר את יצירתה של מסורתיות ב'קו'. אתה תשרת בצבא, תחיה חיים מעורבים עם נשים ותקיים מצוות לכאורה בדרך לייטית, אבל בפוליטיקה יש מרן וזה הרב טאו. משהו מאוד פשטני נגד הפרוגרס. ה'קו' הצליח ליצור מסורתיות, ולהבין את השפה של המסורתיות הישראלית. הוא קלט את התדר המסורתי.
והכול בשם המלחמה בפרוגרס.
"כן. אחד הדברים החשובים ביותר בפרוגרס הוא איחוד המאבקים. קווירים בעד פלסטין למשל - זה לכאורה בלתי נתפס. אבל אנשי 'קו' בעד נערי גבעות, זה הגיוני? או ה'קו' בעד משתמטים מצה"ל? זה אותו רעיון של איחוד מאבקים. זה אירוע של פרוגרס נגד אנטי־פרוגרס. הרב טאו לא עשה את זה לבד, אבל הוא הצליח להפוך לאחד הגורמים המרכזיים והוא השיג הישגים גדולים".
מבחינתך הרב טאו מפעיל מערכת שתפקידה להרוס את הציונות הדתית כפי שאנחנו מכירים וחיים אותה?
"הרב טאו לא יושב בחדר בקרה ומושך בחוטים, בדיוק כפי שנתניהו לא עושה זאת. יש רוח מפקד והוא אחד המנהיגים. יש בימין מי שמושפעים יותר מהוגים אמריקאים, גם בציונות הדתית. יש מי שמושפעים מהרב גינזבורג או הרב מאיר כהנא. אבל כל אלה רואים בציונות הדתית הממלכתית, שמאמינה בסנגוריה של הרב קוק, חלק מהפרוגרס. זה מניע טיהורים פנימיים שמגיעים להרבה מקומות. אגב, מחאת קפלן עושה דבר דומה עם טיהורים פנימיים שלה. המציאות היא של בריונים מימין ומשמאל, ובאמצע יש אנשים יותר ענווים שלא ששים אלי קרב, ולכן הם לא משיבים אש. ככה הבריונות מנצחת".
מה אפשר לעשות?
"קודם כול, לא להיאבק בכלים שלהם. לא להוציא חוזה על אנשים ספציפיים ולא בווליום גבוה. אבל אפשר לעשות הרבה, וזה להיות סוכנים של המחנה הכלל־ישראלי. הבעיה העיקרית היא שאין מנגנון. התעוררנו מאוחר, אבל אפשר להיות חלק ממנגנון חדש. תשאלו את עצמכם לאיזו ישיבה הילדים שלכם הולכים, מיהם הרבנים בישיבה התיכונית או באולפנה שלהם. תתרמו לארגונים שמנסים לעשות משהו אחר, תעשו לייקים, שיתופים. תהיו אקטיביים. דברו על ארגוני המילואימניקים, תתרמו. יש דרכים לחזק את הסוכנים החדשים והעניים של המחנה הענק הזה של כלל ישראל, יש איך להעצים אותם. זה בידיים של כל אחד מאיתנו".
אין ספק שעוררת דיון ציבורי בתורת ה"קו" והרב טאו, דברים שאני משער שאנשי ה"קו" היו מעדיפים להשאיר מחוץ לאור השמש. אתה חושש?
"פחדתי מאוד לפרסם את הפוסט על ה'קו'. וכשאני רואה את השיתופים שלו על־ידי אנשים ששונאים את כל המגזר ושרואים בו הזמנה להתנגח ברב קוק, שהוא מקור ההשראה מספר אחת שלי, אני מתכווץ. אבל האמת בעיניי חזקה מזה. היו לי ימים קשים אחרי הפרסום. אני מוּנע מחוויה אישית: אדם נוטה לפעול בשדה הקרוב אליו. יכול להיות שחשוב יותר לפעול נגד השתמטות או נגד העלייה בחוב של ביטוח לאומי, אבל אני עובד במקום שחוויות החיים שלי דחפו אותי אליו. אין בי שום רכיב שנהנה מסבל של מישהו אחר, והשאיפה שלי היא שהמדינה הזו תהיה מעצמת־על, ואני מקווה שהאופן שבו אני עובד מוביל לשם. יש לכך מחירים? אשלם אותם. יש בריונות בעולם, יש בריונות גם ב'קו', ולעצור אותה זו מצווה. לגבי החשש האישי, ה'קו' הוא אליטה. זו מחמאה; הם לא אספסוף, לא מרביצים לאנשים, וקטונתי בעשר ליגות מלהגיע לכך שיפגינו מול הבית שלי. מה שכן, אם יוציאו עליי חוזה תקשורתי במחוזות ה'קו' זה יהיה הגיוני. הם נאבקים, ואני מחכה בחרדה ליום הזה, בתקווה שהם ימשיכו לא להעריך אותי. אני לוקח את הסיכון שזה עלול להשתנות".