עונת כדורסל חדשה, מסקרנת והיסטורית יצאה לדרך בשבועות האחרונים בישראל עם משולש קבוצות איכותי שכמותו לא נראה אצלנו מעולם, גם מבחינת איכות השחקנים וגם מבחינה תקציבית. לצד מכבי תל־אביב שמשחקת במפעל היורוליג מאז נוסד בשנת 2000, הפועל תל־אביב עורכת הופעת בכורה במפעל בזכות הזכייה ההיסטורית בגביע היורוקאפ בעונה הקודמת ונראית עד כה מצוין בזכות סגל נהדר של כוכבים. הפועל ירושלים לא מתכוונת להישאר מאחור. גם היא מציגה סגל משודרג וצפויה להיאבק על כל התארים בארץ ובאירופה במטרה להצטרף בעונה הבאה למפעל הבכיר באירופה. מי שצפוי להיות שחקן רוטציה משמעותי אצל הירושלמים הוא רועי הובר, רכז וקלעי מוכשר, שבגיל 28, אחרי שנים רבות בנבחרות השונות ובליגה הבכירה, הצליח סוף־סוף לנפץ את תקרת הזכוכית של עצמו, לחתום אצל האדומים ולהתברג בקבוצה בכירה בישראל.
בקיץ הוא היה אמור להיות חלק משמעותי ממסעה של נבחרת ישראל באליפות אירופה שנערכה הקיץ, אלא שרגע לפני כן הוא נופה מסגל הנבחרת, ופרשנים רבים ראו בכך טעות שאולי עלתה לנבחרת בהדחה מוקדמת, עקב דלילות בעמדות הגארדים.
״בספורט כמו בחיים בכלל, זה בסופו של דבר הרבה עניין של הזדמנויות שאתה מקבל, ובשנים האחרונות באמת עשיתי סוג של פריצה, אבל מהנקודה שבה אני רואה את הדברים, ההתקדמות הייתה שם גם לפניי ומעונה לעונה״, מנתח הובר, ״אני חושב שעם הגיל והניסיון הגעתי לבשלות מסוימת, הוכחתי את עצמי בדקות שקיבלתי סומכים עליי יותר והשילוב של כל אלה הובילו אותי למקום שבו אני נמצא״.
הובר כבר חתם אצל האדומים ב־2016 כאשר היה בן 19 לחוזה של חמש שנים, אבל בפועל לא שיחק בגרסה הקודמת במועדון והושאל לקבוצות אחרות. הפעם הוא חזר בדלת הראשית לאחר שמכבי רמת־גן שבה שיחק בהצלחה במרבית העונה שעברה העבירה אותו לירושלמים בתמורה לנועם דברת, רגע לפני פתיחת משחקי הפלייאוף.
״בשלב הראשון של העסקה הייתי מעורב פחות והדברים התנהלו בעיקר בין המועדונים, אבל ברגע שהבנתי שיש היתכנות מאוד רציתי. שנים שאפתי לשחק במועדון בסדר גודל של ירושלים. זה לא טריוויאלי להגיע באמצע העונה, אבל כשנפתחה האופציה לא היססתי״, הוא משחזר, ״זו תחושה טובה לחזור למועדון בדלת הראשית כאשר היום הוא נמצא במקום אחר לגמרי. מדובר במקצוענות ברמה הגבוהה ביותר ועם שאיפות אדירות, אולם וקהל מדהים שאין דבר טוב יותר מלשחק בשבילו. הגעתי לסיטואציה נהדרת ואני שמח שכל הדברים התחברו עבורי במקום הנכון״.
הובר התאקלם היטב אצל הירושלמים וב־8 משחקי פלייאוף תרם 6.8 נקודות, 3.8 אסיסטים, 2.2 ריבאונדים ב־18.5 דקות בממוצע למשחק ובסיום השנה נבחר לשחקן השישי המצטיין של העונה. הוא היה שותף להדחה המפתיעה של הפועל תל־אביב בחצי הגמר, ולגמר הדרמטי מול מכבי תל־אביב שבוטל בתוצאה 1:1 בעקבות המלחמה שפרצה עם איראן.
אוהדי הפועל ירושלים | צילום: אורן בן חקון/פלאש90
״מהרגע שהגעתי, השחקנים והצוות המקצועי עשו הכול כדי להכניס אותי לעניינים כמה שיותר מהר. הקבוצה הייתה אז במקום טוב, שיחקה מצוין וקל יותר להתחבר למערכת בסיטואציה כזאת״, קובע הובר, ״מהרגע הראשון הרגשתי שהקבוצה במומנטום טוב עם יכולת מנטלית ללכת עד הסוף והיה מבאס מאוד שסדרת הגמר נעצרה ובוטלה וחבל שהדברים הסתיימו בצורה כזאת, אבל הסיטואציה הייתה הרבה מעבר לכדורסל ולספורט וחווינו את זה עם כל המדינה. עברנו עכשיו שנתיים קשות ואני שמח שהחטופים החיים חזרו והחיילים שבו מהקרב״.
את העונה הנוכחית החל הובר כבר כשחקן מהמניין אצל האדומים, שכבר גברו על מכבי תל־אביב פעמיים - פעם אחת בגמר הסופר קאפ ובפעם השנייה בחצי גמר גביע ווינר, כאשר בעוד מספר שבועות תפגוש את הפועל תל־אביב לקרב על התואר. לפני מספר שבועות שיחקה הקבוצה במשחק ראווה מול הברוקלין נטס בניו־יורק, שבה משחקים העונה בן שרף ודני וולף, ובמשחק הבכורה שלו ביורוקאפ מול המבורג הגרמנית הצטיין הובר עם 10 נקודות, 5 אסיסטים ו־5 ריבאונדים.
״הייתה לנו הכנה טובה לעונה, תמיד כיף לנצח את מכבי תל־אביב ולזכות בתארים, זה משהו שאני שואף אליו מגיל צעיר אז זכיתי בכמה מהם אבל זו הזכייה הראשונה שלי בקבוצת בוגרים״, מספר הובר, ״החוויה בניו־יורק הייתה נהדרת, היה ערב מרגש, שמחתי לפגוש את שרף ואת וולף, ולשחק ברמות האלה מול שחקני NBA במתקן כזה זה חלום של כל אחד. אני חלק ממערך של שחקנים מצוינים, מנסה לתרום את מה שאני יכול בכל ערב נתון ומרוצה מאוד מהמקום שלי בקבוצה. זה כבוד עבורי להיות חלק ממועדון בכיר כזה וכולי תקווה שאנחנו בתחילתה של עונה מוצלחת ברמה הארצית ובאירופה״.
הלחץ בירושלים שונה ממקומות אחרים ששיחקת בהם?
״ברור שהציפיות בירושלים גבוהות והמטרה היא לזכות בכל תואר בכל מסגרת שאנחנו משתתפים בה - ציפייה שנמצאת באופן טבעי אצל הקהל - אבל אני לא מרגיש שום לחץ יוצא דופן. זה מרגש וכיף שיש כל כך הרבה עניין ותקשורת סביבנו אבל בסופו של דבר מדובר בכדורסל, צריך לשחק טוב ולדייק את הדברים בשביל להצליח ברמות האלה. אנחנו קמים בכל יום לעבוד קשה בשביל להגשים את הרצונות שלנו וכולי תקווה שנצליח״.
היכרות שעוזרת לשנינו. יונתן אלון | צילום: אורן בו חקון, פלאש 90
ספר על הקשר שלך עם מאמן הקבוצה, יונתן אלון.
״אני מכיר את יונתן מהתקופה ששיחקתי בגליל עליון והוא היה אחד הגורמים שהגעתי לשם ולהפועל ירושלים. הוא איש מדהים ומאמן מצוין ואני יודע שהוא אוהב אותי ודוחף אותי קדימה וזה כיף עבורי שהוא המאמן וזו הסיטואציה. כל שחקן צריך מאמן שמאמין בו, מכיר את היכולות שלו ויודע איפה להציב אותו על המגרש, וההיכרות במקרה הזה עוזרת לשנינו״.
רועי הובר נולד וגדל בקדימה. אביו היה שחקן כדוריד בליגה הבכירה בישראל ואחיו הגדול אופיר שיחק בעבר בכדורסל בליגת העל במדי גלבוע־גליל ונהריה. ״הייתי ילד שקט, הייתה לי ילדות רגילה למדי ואהבתי מאוד לבלות הרבה זמן בחוץ עם האחים שלי והחברים, שם שיחקנו בענפים שונים ובעיקר בכדורסל״, נזכר הובר, ״מאז שאני זוכר את עצמי שנאתי להפסיד. התחלתי לשחק באופן מסודר בבית לכדורסל בקדימה בכיתה א׳. שנתיים לאחר מכן עברתי ללב השרון, משם עברתי לשנה לאבן־יהודה ואז חזרתי ללב השרון.
"הייתי דומיננטי מהרגע שהתחלתי לשחק, תמיד שיחקתי עם שנתון מעליי, והעובדה שהאחים הגדולים שלי שיחקו אפשרה לי להתחרות ברמה גבוהה גם כשהייתי בבית. מגיל צעיר לקחתי את הכדורסל בצורה הרצינית ביותר, כמה שאפשר בגילים האלה, במטרה לנסות להגיע יום אחד לרמות הגבוהות״.
הובר, המתנשא לגובה של 1.88 מטרים בלבד, הפך עם השנים לקלעי מצוין, כזה שגם יודע לשנות מומנטום של הקבוצה כשהוא עולה מהספסל ולקחת אחריות בשניות האחרונות, ולאורך הקריירה קלע כמה קליעות ניצחון ממרחקים משוגעים.
״אני תמיד מנסה לעשות את הפעולות הנכונות על המגרש בכל רגע נתון, וכשזה קורה ברגעים מכריעים זה מקבל יותר פוקוס באופן טבעי. כיף לקלוע סלי ניצחון שמכריעים משחק, אבל בזמן אמת אני לא חושב אם הפעולה שלי תוביל להכרעה, אלא פשוט עושה ופועל לפי מחשבה באותו רגע אם זה הדבר הנכון לעשות. אין בי פחד לבקש את הכדור או לעשות את הפעולה״, הוא מסביר, ״במשך השנים היה ברור לי שבגלל הפיזיות והגובה שלי אני חייב לפתח קליעה טובה כדי שיהיה לי מה לתרום ברמות הגבוהות. זו הסיבה שאני עובד קשה מאוד על הקליעה שלי בכל יום, גם לפני ואחרי אימונים, כי חשוב לי להישאר בכושר טוב. לאורך השנים היו כמה נשמות טובות שאמרו לי שאין לי הרבה סיכוי להצליח בגלל הנתונים הפיזיים שלי, אבל אלו מעולם לא היו אנשים קרובים והאמת שלא ייחסתי להם יותר מדי חשיבות״.
עוד מקבוצת הילדים של לב השרון הובר שיתף פעולה עם תמיר בלאט, הרכז של מכבי תל־אביב. ב־2011 כיכבו השניים בגמר שבו זכו בגביע המדינה לילדים, הישג ששחזרו יחד שנה לאחר מכן כשזכו בגביע המדינה לנערים. אבל בעוד בלאט החל מסלול שהביא אותו לרמות הגבוהות בארץ ובאירופה במהירות יחסית, להובר היה מסלול אחר ארוך ומסועף יותר. בסיום חטיבת הביניים לאחר שקיבל הצעה מאיגוד הכדורסל בחר להצטרף לאקדמיה למצוינות במכון וינגייט עבורה עזב לראשונה את בית הוריו. ״אחרי שבדקתי את האופציות שלי הבנתי שזה המקום הכי טוב עבורי, ובאמת קיבלתי שם תנאים מדהימים עם חיים בתנאי פנימייה וגישה מלאה לכל מתקני האימונים״, נזכר הובר, ״המחשבה הראשונית של לעזוב את הבית בגיל כל כך צעיר הייתה לא פשוטה עבורי, אבל התאקלמתי מהר מאוד באקדמיה, הייתי עם חברים טובים, קיבלנו כל מה שאנחנו צריכים וכל היום שיחקנו כדורסל יחד. וינגייט גם קרוב מאוד לבית של ההורים אז לבסוף לא הייתה עם זה שום בעיה״.
הובר שהה באקדמיה במשך שנתיים ובין השאר שיחק עם קבוצת הבוגרים שלה בליגה הארצית. משם עבר לעונה אחת בהפועל כפר־סבא מהליגה הלאומית, ובסיומה זכה לכמה הצעות ראשונות מהליגה הבכירה.
״אף אחת מההצעות לא נראתה לי כסיטואציה מתאימה עבורי והחלטתי להישאר בליגה הלאומית ולחתום ברמת־השרון במטרה לקבל דקות משחק, להוביל קבוצה ולצבור ניסיון״. הבחירה של הובר התגלתה כנכונה עם מספרים מרשימים, 47 אחוזי קליעה משלוש נקודות ובחירה לשחקן הצעיר המצטיין של העונה.
בסיום אותה שנה חתם כאמור לראשונה בירושלים, אבל החל במסע נדודים בין קבוצות שונות, ובהן שלוש קדנציות בהפועל חולון ותקופות במכבי חיפה והפועל גליל עליון כשהוא נע בין הליגה הבכירה לליגת המשנה. ״עברתי אז בין הרבה קבוצות כי היו מקרים שבהם הסיטואציה פשוט לא הסתדרה עבורי ועם הזמן הקדנציות שלי בקבוצות החלו להתארך. המעבר בין גילי הנוער לבוגרים הוא קשה ומאתגר מאוד, קודם כול הכדורסל עצמו שונה באופן קיצוני בין המשחק בגילי נוער לגילים הבוגרים.
"שנית, בכל קבוצה יש הרבה זרים בנוסף לישראלים טובים ומוכחים, וברור שלצעיר שרק מגיע קשה להשתלב. זו סיטואציה שבה אתה צריך להבין את המציאות, לעבוד קשה ולהיות מוכן להזדמנות שלך כי כשהיא מגיעה אתה חייב לנצל אותה״.
בשנת 2022 הגיע הובר להפועל אילת ובעונתו השנייה שם תחת מאמן הנבחרת כיום, אריאל בית־הלחמי, פרח לראשונה בליגה הבכירה. משם כבר קיבל את המפתחות לקבוצה מברק פלג בגליל עליון, במדיה נבחר לחמישיית העונה של הליגה, וחתם במכבי רמת־גן עם שכר ומעמד משופר. הובר הוא גם מהשחקנים היחידים ששיחקו שש שנים ברצף בכל הנבחרות הצעירות, מהקדטים דרך הנוער והעתודה ולפני שנתיים רשם הופעות בכורה גם בנבחרת הבוגרת, שבה היה חלק מהסגל המורחב לאליפות אירופה שהתקיימה בקיץ החולף, סגל שממנו נופה לבסוף.
תמיר בלאט | צילום: EPA
״זה תמיד כיף, כבוד גדול וגאווה עבורי לייצג את ישראל בכל גיל ובכל נבחרת, זה משהו שחלמתי עליו מגיל קטן. היה מאכזב כמובן לא להיות חלק מהסגל של הנבחרת בקיץ האחרון, אבל אני מקבל ומכבד את ההחלטות של הצוות המקצועי ומתי שיצטרכו אותי אהיה שם״.
מה דעתך על מצבו של הכדורסל הישראלי?
״אני חושב שהליגה שלנו השתפרה מאוד בשנים האחרונות. יש קבוצות טובות עם תקציבים גבוהים שמביאות לכאן שחקנים שכל אירופה מנסה להחתים, ובאופן טבעי זה העלה את הרמה. בנוסף יש ישראלים שמשחקים ברמות גבוהות, אם זה אצלנו בארץ או ברחבי העולם ואני מאמין שהרמה רק תמשיך לעלות״.
מגיע לדעתך יותר צעירים יותר פרגון בכדורסל שלנו?
״יש הרבה שחקנים ישראלים טובים, יש לנו דור מצוין ואני רוצה להאמין שכל מאמן רוצה קודם לנצח, ולא מסתכל על מי ישראלי ומי זר, אבל יש כאן את האחריות של השחקן עצמו. הוא צריך לעבוד, להראות המשכיות של יכולת טובה ולהוכיח את עצמו שנותנים לו אפשרות״.
על מה אתה חולם?
״קודם כול, אני מאחל בריאות לכל מי שאני מכיר ושכל החטופים החללים יובאו לקבורה בארץ. במישור האישי, בחודש יוני הבא אני מתחתן עם נועה, בת הזוג שלי בחמש השנים האחרונות, והחלום שלי הוא שנחגוג באולם עם גביע היורוקפ על אחד השולחנות, כשבנוסף כבר זכינו גם בתארים בארץ״.