הנה חידה: מה משותף לראשי הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ויאיר לפיד, השר מיקי זוהר, ח"כ שמחה רוטמן, פעיל ההסברה יוסף חדאד, השחקנית והמנחה קים אור אזולאי ומנכ"ל פורום קהלת מאיר רובין? לא התבלבלתם, זה לא מדור הטריוויה. המשותף לכל אלו ועוד רבים הוא שכולם התראיינו בשנה האחרונה בפודקאסט "היידה" שמגיש איש התקשורת שי האוזמן.
האוזמן מוכר בעיקר כפרשן כדורסל, ואם אתם לא עוקבים אחרי כדורסל ישראלי יש סיכוי טוב שמעולם לא שמעתם עליו. אז מה בכל זאת גרם לשורה של דמויות מובילות משלל תחומים בישראל להתייצב באולפני "היידה", שהם חלק מרשת ההסכתים "הפודיום", ולבלות שעה או יותר תחת מטר השאלות של האוזמן? את זה ננסה לברר.
אבל עוד לפני כן, השיק האוזמן לפני שבועות ספורים אתר ספורט ייחודי ששמו "הדיסקו", שאליו כינס כמה מהפרשנים המוכרים ביותר בביצת הכדורסל המקומית שמפרסמים מדי יום טורים ופרשנויות בנושאי כדורסל ישראלי, אירופי ועולמי. האתר, יש לציין, פתוח למנויים בתשלום בלבד. "הדיסקו הוא ניסוי", מספר האוזמן, "אנחנו מביאים לשם תוכן ספציפי שהוא לאו דווקא שחקן ראשי באתרים הקיימים. בכולם יש אנשים שכותבים על כדורסל, אבל זה משהו שהולך ופוחת עם השנים והחלטנו לרכז את זה במקום אחד. למעשה אנחנו אומרים שאם אתם רוצים לצרוך תוכן על כדורסל, כל וריאציה שלו - ישראלי, אירופי, NBA, ליגת המכללות - אין מקום אחר. הכול מרוכז אצלנו".
יאיר לפיד | צילום: צילום מסך מתוך ההסכת
מאיר רובין | צילום: צילום מסך מתוך ההסכת
שמחה רוטמן | צילום: צילום מסך מתוך ההסכת
"מדובר באתר למנויים בתשלום, וגם מודל המנויים שלנו די חריג", הוא מוסיף, "כי בדרך כלל מינוי באתר הוא על בסיס חודשי או שנתי. אצלנו זה כמו מינוי לקבוצה. הקבוצה היא למעשה אנחנו, והשערים של 'הדיסקו' נפתחים קצת לפני תחילת העונה ונסגרים בסיומה, כדי שאנחנו בעצמנו נוכל להיערך לעונה הבאה" (עונת כדורסל נמשכת כשמונה או תשעה חודשים, מאוקטובר עד יוני בערך, י"ק).
הצרכן הישראלי מוכן לשלם על תוכן?
"אוהבי הכדורסל בישראל באמת לא רגילים לשלם על תוכן, אבל אנחנו מציעים להם עסקת חבילה: תשלמו על תוכן - והסכום הוא מאוד ידידותי ולא גבוה ונועד יותר ליצור הרגל לשלם - ובתמורה אנחנו מבטיחים לכם שחוויית הקריאה לא תופרע בפרסומות קופצות ודומיהן. לא יקפוץ עליכם נגן של משהו אחר. יש פרסומות, אבל הן נייחות בצדדים ולא פוגעות בחוויית הקריאה. בנוסף אנחנו מציעים לכם כמות ואיכות שלא הייתה מעולם, ואנחנו מציגים בפניכם את הסגל שלנו, כמו כל קבוצת ספורט שרוצה לרכוש את האמון של המנוי הפוטנציאלי שלה, ומציעים לכם לתת בנו אמון ולעשות מינוי, ואם זה ימצא חן בעיניכם תחדשו אותו לעונה הבאה, אבל אתם ממש לא חייבים ואין חידוש אוטומטי. זו עסקת החבילה".
צילום: לירון מולדובן
"היו כמה ניסויים של תוכן בתשלום בארץ", מוסיף האוזמן, "ולא כולם הצליחו. חלק מהאתרים הגדולים ניסו דבר כזה אצלם, ומבחוץ לא נראה שזו הייתה איזו הצלחה גדולה. האמונה שלי שהשוק הישראלי כן ילך בעקבות הטרנד העולמי, אבל כדי שזה יקרה אנחנו צריכים להוכיח לאורך זמן שיש פה תמורה למחיר, שאת מה שיש אצלנו באמת אי אפשר לקבל במקומות אחרים".
בסוף, מדובר בקהל מאוד קטן ונישתי, באמת יש לזה אפשרות להצליח?
"מה גודל הקהל הזה? עשינו קצת בדיקות לפני שיצאנו לדרך, והתשובה היא שאנחנו לא באמת יודעים. זה מתחלק לכמה סוגים של אנשים. האוהדים שמגיעים למשחקים בעצמם, אלו שצופים בטלוויזיה ואלו שלא צופים בקביעות אבל צורכים את התוכן הזה. אלו אנשים שאין להם סבלנות או זמן לשבת ולצפות בכדורסל באופן קבוע, אבל הם כן מעוניינים לעקוב ולשמוע מה היה".
בין השנים 2017-2024 היה האוזמן פרשן בערוץ הספורט, שמחזיק ברוב הזכויות לשידורי הכדורסל בישראל, וגולת הכותרת שלהם הייתה מאז ומעולם משחקי מכבי תל־אביב ביורוליג. השנה הצטרפה אליה גם הפועל תל־אביב. "זה סוד גלוי שהרייטינג של משחקי היורוליג נמצא כבר כמה שנים בירידה, אבל אחרי משחקים מסוימים הטראפיק באתר, כלומר אנשים שקוראים עדכונים על מה שהיה במשחק או טורי פרשנות, יותר גבוה מהצופים במשחק עצמו. כך הם מקבלים את חוויית הכדורסל שלהם. אז המספרים לא כל כך ברורים". מעבר לכך, הוא מוסיף, יש מי שמעוניין בעדכונים קצרים, למשל ברשתות החברתיות, ויש כאלה שרוצים תוכן רחב יותר. "כרגע אני לא יודע למפות בדיוק את האנשים האלו, אבל אני כן יכול להגיד שהטראפיק באתר - לאו דווקא המנויים - יוצא דופן. נצטרך לראות לאורך זמן כמה גולשים מתרגמים את העניין שלהם לכדי עשיית מינוי, אבל המספרים הראשונים הם הפתעה לטובה".
בפועל, האוזמן עצמו מנהל את התוכן באתר עם פרשן הכדורסל אהרל'ה ויסברג, שגם הוא חלק מצוות הכותבים, אבל לדבריו, "הכותבים עצמאיים לגמרי, אנחנו לא אומרים להם מה להגיד, לא מצנזרים אותם, אנחנו יכולים לתת טיפים, להעיר או להציע, אבל בסוף המילה האחרונה היא של הכותב ואני לא אעשה לו את מה שלא הסכמתי שיעשו לי ככותב בשום מקום אחר. אנחנו בחופש מוחלט, השאלה שקיימת במקומות אחרים לגבי מי עומד מאחורינו ומה האינטרסים שלו לא רלוונטית. אף אחד לא עומד מאחורינו, זה רק אנחנו. חתכנו את המתווך".
האוזמן מספר שהפרויקט הזה לא מתבשל יותר מדי זמן, ומפרט את השלבים הראשונים: "לקראת סיום עונת המשחקים הקודמת נוצרה סיטואציה שבה גם אהרל'ה וגם אני הבנו שאנחנו לא ממשיכים במקומות שבהם עבדנו. דיברנו בינינו ואמרנו 'בוא נעשה משהו אחר. במקום ללכת עכשיו לעוד פלטפורמה קיימת תחת החוקים הקיימים - אנחנו נקבע את החוקים'.
"כשיצאנו לדרך אמרנו, וזה נשמע שחצני שאני אומר את זה", הוא חצי־מתנצל ומצד שני ממש לא, "נביא את כותבי הכדורסל הכי טובים שיש. נרכז את כולם במקום אחד. יש לי המון כבוד לאנשים שכותבים במקומות אחרים, אבל אצלנו נמצאים כותבי הכדורסל הכי טובים שאני מכיר בעברית. אנחנו נמשיך לחפש כותבים טובים ונילחם עליהם, כמו כל קבוצה שרוצה לרכז אצלה את הטובים ביותר".
מאיפה מגיע השם "הדיסקו"?
"משני מקומות. אחד, כי יש משהו מאוד רטרו במה שאנחנו עושים, העולם הולך למקומות יותר קצרים, של סטוריז ורילזים ורשתות חברתיות, ואנחנו עושים את ההפך. הסיבה השנייה היא שנתקעתי עם קאץ' פרייז די מטומטם כשהתחלתי לכתוב, משהו על 'סנופי דיסקו', אני מנסה להיפטר מזה כבר למעלה מעשור ולא מצליח. אבל זה משהו שמזוהה איתי, ואני מזוהה עם הפלטפורמה, ולא רצינו שם גנרי ולא משחקי מילים, אז הלכנו על הדיסקו".
בן שרף | צילום: גטי אימג'ס
יש תוכניות להתרחבות? לעשות דברים מעבר לטורי פרשנות?
"אנחנו גדלים כל הזמן ונמשיך לגדול, ובהחלט נתרחב מעבר לעולם הטקסטים. אנחנו שחקן על מגרש המשחקים הזה של תקשורת הספורט, ושומרים לעצמנו את הזכות להגדרה עצמית. כרגע אנחנו בשלב הניסוי והטעייה, ונגיע גם להתקדמות טכנולוגית, אפליקציות, רשתות חברתיות, נראה", הוא מבטיח. "יש לנו כל מיני מחשבות, אבל אין תוכנית סדורה למה קורה מתי, אלא יותר חזון למשהו שיקרה בהמשך. כך או כך אנחנו נהיה שחקן מרכזי בעולם הזה, וייקחו אותנו ברצינות".
"ברמה האישית", האוזמן מוסיף, "אני נמצא היום בשני מקומות רחוקים מהממסד התקשורתי הישן. הפודקאסטים שלי ברשת 'הפודיום', שאומנם היא המובילה בארץ, אבל זה עדיין זה משהו קצת יותר אנטי-ממסדי ומתחת לרדאר, ולא אתר מרכזי כמו וואלה או ערוץ הספורט, ובוודאי שהדיסקו שהוא דבר חדש לגמרי. זה נחמד להיות מחוץ למיינסטרים, אבל השאיפה היא שאנחנו נהיה המיינסטרים".
היו לך חששות לפני יציאה לצעד כזה חריג?
"אפס חששות. זו יוזמה, וכמו בכל יוזמה אתה מסתכל ימינה ושמאלה ומחליט שאתה הולך על זה. לפי הסימנים המוקדמים אנחנו יותר מבסדר".
האוזמן נודע כפרשן בלשונו החדה, לעיתים אולי חדה מדי לדעת רבים, ואף מעיד על עצמו כי בשנים הקודמות היה לו חשוב במיוחד להראות איך הוא מכניס את הבנאדם לפינה ויוצא מבין. "היום אני כבר לא שם", הוא אומר. ועדיין, הוא לא חוסך את שבטו מתקשורת הספורט בישראל. "אני חושב שתקשורת הספורט לא מכבדת מספיק את אוהבי הספורט. היא מתמכרת לריגושים זולים כמו פושים ו'קליקבייטס' שמתגמלים אותה לטווח הקצר. מעבר לזה, התקשורת ככלל שונה היום מבעבר, שאז לכתב ספורט או לכל מי שמספק תוכן הייתה גישה קצת יותר טובה למידע, והיתרון שלו מבחינת הקורא, הצופה או המאזין היה שהוא יודע ואתה לא. היום לחלק גדול מהאנשים שנמצאים ברשתות החברתיות יש ידע לפחות כמו האנשים שמספקים להם את התוכן, ולפעמים יותר מהם. להעביר מידע שטוח היום? על מי זה עובד בכלל? בעיניי זו פשוט חוסר הבנה של הצרכים והרצונות של הקורא. אני חושב שהדרך היחידה לכבד אותו היום היא להוסיף לו עוד שכבה מעבר למידע הבסיסי. ברמת הסיקור, הניתוחים והפרשנות, וזה מה שאנחנו עושים. ראית את המשחק, הבנת מה קרה, אבל אולי לא שמת לב לפרטים והנה אני שם לך זרקור בזכות הניסיון שלי או של הכותבים אצלנו. גם בעולם של AI שיודע את התשובה לכל שאלה, יש דברים שהוא עדיין לא יודע להגיע אליהם, ואנחנו משתדלים לעשות את זה".
לדברי האוזמן, ואולי בניגוד לטענות בתקשורת וברשתות החברתיות, מצב הכדורסל הישראלי לא רע בכלל: "מבחינות רבות קרו דברים די טובים בשנים האחרונות בפיתוח השחקנים בישראל. הדוגמאות הבולטות הן בן שרף ועומר מאייר, אבל יש עוד. בחלק מהמובנים הדור הזה מוכשר יותר מדורות קודמים". הוא משוכנע ש"היורובאסקט האחרון היה פספוס, ואנחנו אמורים להיות ממש טובים ביורובאסקט הקרוב. חבל שהוא יתקיים רק בעוד ארבע שנים, אבל אנחנו אמורים להגיע בשקט לפחות לרבע הגמר, אם הכול ילך כמתוכנן. אם שחקני ה־NBA שלנו ישמרו על המסגרת, ואם חלק מהשחקנים שעכשיו במכללות יגיעו ל־NBA, אנחנו נהיה בסדר".
האוזמן, שחגג 50 בשנה האחרונה, נולד וגדל באשדוד. אביו הקים את קבוצת הכדורסל של מכבי אשדוד והוא הלך בדרכיו ונכנס לעולם הכדורסל מגיל צעיר. מאוחר יותר שימש בתפקידים מקצועיים שונים בנבחרות ישראל, בהפועל ירושלים ובבני הרצליה, וכמנהל המקצועי של מכבי אשדוד. ב־2015 החל לכתוב טורי פרשנות באתר וואלה ספורט, ובהמשך עבר לערוץ הספורט, פרש ממנו וחזר לוואלה ובעונה שעברה שימש כפרשן בשידורי היורוקאפ באתר ישראל היום. במקביל פיתח קריירה משפטית והוא מחזיק במשרד עו"ד בתחום הנדל"ן. הוא נשוי ואב לשלושה וגר בגן־יבנה. בשנה האחרונה פרץ את גבולות תקשורת הספורט עם הפודקאסט "היידה" שבו אירח שורה של בכירים פוליטיים, אנשי תרבות ועוד.
איך פרשן כדורסל הופך למגיש פוליטי?
"כשעברתי בקיץ הקודם לרשת הפודיום אמרתי לחבר'ה שם 'תשמעו, כדורסל וזה, אבל אני רוצה לעשות עוד משהו'. זה ממש לא מובן שהם נתנו לי את ההזדמנות הזאת, כי לכאורה מה אני קשור. ואז הם שאלו אותי 'תגיד, את מי אתה הולך לארח?' אמרתי להם שאני לא יודע, נתחיל לדבר עם אנשים ונקווה שהם יבואו. באיזה תחום? 'לא יודע, אנשים מעניינים'. ואז יאיר לפיד הגיע בפרק הראשון, כי הדובר קצת מכיר אותי והצליח לשכנע אותו. זה היה סוג של נס", הוא צוחק. "ופתאום באה השחקנית קים אור אזולאי, שהיא בת זוג של כדורסלן וככה ידעה בכלל מי אני והסכימה לבוא. גם היום כשאני פונה להזמין מרואיינים יש עורכים שלא יודעים על מה מדובר ומי אני".
רגע לפני שהכתבה ירדה לדפוס, התבשרנו בצער על מותו של רועי שלו ז"ל, שורד הטבח במסיבת הנובה שאיבד בה את בת זוגו מפל אדם הי"ד, ושם קץ לחייו בשבת האחרונה. רועי שלו התראיין בפרק השני של "היידה", וירד לפרטי הפרטים של האירוע, כולל המשך הטרגדיה כאשר אמו, שלא יכלה לשאת את הכאב, נטלה חייה בידה שבועיים אחרי 7.10. הפרק המיוחד הזה הוא סיפור זיכרון, שגם אם קשה מאוד לשמוע אותו, חובה להאזין לו כדי להבין את מה שעבר רועי שלו, מה שעברנו כולנו ומה שעברה מדינת ישראל ביום אחד שחור באוקטובר 2023. לפרק בחר שלו לקרוא בשם "שואה ליום אחד". כעת העלו ב"היידה" את הפרק מחדש לאתר, וניתן להאזין לו בכל פלטפורמות הפודקאסטים הרלוונטיות.
צילום: לירון מולדובן
כאמור, ל"היידה" הגיעו גם מרואיינים המזוהים עם הצד השמאלי ואף שמאלי מאוד של המפה כמו אהוד אולמרט ויאיר גולן, וגם הרחק מהצד השני כמו יוסף חדאד, שמחה רוטמן ומיקי זוהר.
בימים של פוליטיקת זהויות וערוצי תקשורת מזוהי צד פוליטי, איפה אתה נמצא?
"אני חושב שאני מגיע בלי אג'נדה משלי. הגישה שלי לראיונות האלה היא גישה של WWE (חברת בידור אמריקאית המארגנת מופעי היאבקות מקצועית, י"ק) - היאבקות בידורית שבה המטרה שלי היא 'להפסיד'. אני רוצה להפסיד בדיון במובן הזה שלא אכפת לי מה נשאל, לא אכפת לי אם השאלה מעידה על אינטליגנציה או על רמת היכרות שלי עם החומר, אני אעשה מה שאני יכול כדי שהאורח יֵצא עם דברים שחשוב לו לומר. אם זה אומר לתת לו להרגיש מאוד בנוח, ואם זה אומר לא לתת לו להרגיש בנוח בכלל.
פרק זיכרון קולקטיבי. רועי שלו ז"ל | צילום: מתוך אינסטגרם
"היחיד שהגיע עד היום לפרק נוסף זה רוטמן, והיה ממש שינוי בין הפרקים. הפרק הראשון יצא בעיניי כל כך טוב, שממש התחננתי שיבוא לעוד אחד. הוא אמר 'אין בעיה', ובאותו שבוע עשינו עוד פרק. בפרק הראשון היה ווליום מסוים, וכשישבתי אחר כך בבית וחשבתי על זה הגעתי למסקנה שאולי יש פה עוד כמה דברים שאפשר להוציא בווליום אחר, והפרק השני היה הרבה יותר עימותי, קצת צעקנו אחד על השני. בכנות, זה גרם לי לצאת לא טוב, אבל זה הוציא ממנו כמה דברים שלדעתי היה לו חשוב להוציא, ואני לא שופט אותו. הוא לדעתי אחד האנשים הכי משפיעים על מדינת ישראל 2025, ואני רוצה לשמוע אותו, ושכולם ישמעו, מי שישרוד את שלוש השעות הללו", הוא צוחק.
"אני חושב שבסופו של דבר המאזין ישפוט, ויגיע למסקנה. אירחתי אנשי שמאל ומרכז־שמאל, יאיר גולן, יאיר לפיד, חילי טרופר, בני גנץ, ליברמן - מה הוא נחשב, אגב? ואני חושב שהחיים שלהם היו יותר קשים בפרקים האלה מאשר של אורחים כמו מאיר רובין או מיקי זוהר". עם זאת, הוא מוסיף, "זה לא יעזור. מי שמגיע עם איזו דעה מוקדמת על המראיין כנראה ימצא את מה שהוא מחפש".
| צילום: צילום מסך
עוד יש ערך למראיין "מהאו"ם" שמנסה לאתגר את מי שיושב מולו, לא משנה מאיזה צד הוא?
"אני יכול להגיד לך שהיו לי מספר פניות - לא הרבה - להצטרף לאולפני אקטואליה, וסירבתי. אני באמת חושב שאין לי שום ערך מוסף ברמה הפוליטית. אני אוהב אקטואליה ועוקב כמו כל אחד אחר, אבל אני לא חושב שיש לי או לדעה הנעלה שלי איזושהי עדיפות. כמגיש ששואל שאלות? סבבה. אבל שיבואו אליי וישאלו אותי מה דעתי על הסכסוך או על התל"ג או על לא יודע מה - אני לא מבין בזה. אני חושב שכל פרשן צריך להתעסק בדברים שהוא מבין. ובפוליטיקה יש לי עניין רב אבל אני לא איזה מבין גדול".
יש מישהו שלא תראיין?
"יש. עשיתי הסכם עם אשתי שיש כמה דברים שנמצאים מחוץ לתחום. עבירות פליליות מסוימות, כאלה דברים. האמת שאני חושב שצריך לדבר עם כולם. הלגיטימציה לא מגיעה מהריאיון, כי אם הגעת למצב שמראיינים אותך הלגיטימציה כבר ניתנה. היוהרה הזאת שיש איש תקשורת שיודע להכשיר מכעיסה אותי. מי אנחנו בכלל? לאנשים יש גישה בלתי אמצעית לאנשים דרך רשתות חברתיות. המרואיינים הם אלו שנותנים לנו לגיטימציה, לא להפך. ערוץ טיקטוק של מפורסם זוכה ליותר חשיפה ממרבית כלי התקשורת. אז מבחינתי יש מעט מאוד אנשים שהם מחוץ לגבול, כי מי קובע את החוקים?
עומר מאייר | צילום: מתוך אינסטגרם
"יש דיון נרחב סביב שר בממשלת ישראל, האם איתמר בן־ גביר הוא מרואיין לגיטימי. באמת יש פה דיון? אם הטיעון הוא על שאלת ההכשרה, הרכבת כבר יצאה מהתחנה לבלי שוב. מה זאת אומרת להכשיר, שהציבור יכיר אותו? כמה אנשים יותר מוכרים ממנו יש בארץ? הוא רק דוגמה כמובן, יש גם דוגמאות מהצד השני".
עם הנראות התקשורתית שלך שהתעצמה מאוד בשנה האחרונה עלו טענות שגם לך יש שאיפות פוליטיות, האומנם?
"פוליטיות? אין סיכוי. לא קורה בחיים! יכול להיות שאם הייתי רוצה אפשר היה לגרום לזה לקרות, אבל עוד לפני 7 באוקטובר, ובטח אחריו, אני אפילו לא יודע מה אני ברמה הפוליטית. אין לי מושג למי אני הולך להצביע. אז אין לי שום אספירציות פוליטיות, לא מקומיות ולא ארציות, וזה לא יקרה בחיים. לפני כמה שנים נכנסו אליי למשרד באשדוד אנשים שאני מאוד אוהב ואמרו לי שרוצים שארוץ לראשות עיריית אשדוד. אמרתי להם שזה רעיון נפלא אבל יש שתי בעיות: אחת שאני גר בגן־יבנה, והשנייה היא שגם אשתי לא תצביע בשבילי. אני באמת חושב שאהיה ממש גרוע בזה".