"אפשר לשלב בין העולמות": אחד מקלעי השלשות הטובים בארה"ב הוא תלמיד ישיבה

הרשתות החברתיות, המסכים, הטלפונים החכמים ומשחקי המחשב תופסים את מרבית זמנם של צעירים בני ימינו, ובניגוד לעבר הם פוקדים פחות ופחות את מגרשי המשחקים השכונתיים. יש לכך השפעה ישירה על הדרך שבה ספורטאים מתפתחים כיום, על השעות שהם משקיעים ועל הירידה החדה בכמות הקלעים המחוננים דוגמת אלו שנהגנו לראות בעבר גם אצלנו כמו מיקי ברקוביץ', דורון ג׳מצ׳י, אמיר כץ חיים זלוטיקמן ואחרים. הם היו חוזרים מבית הספר, זורקים את התיק בבית והולכים לזרוק לסל עד צאת החמה.

המודרניזציה הזאת אינה משפיעה על זאבי סמט, יהודי אמריקני חרדי שמשחק בישיבה יוניברסיטי ונחשב לאחד מקלעי השלשות הטובים במכללות בארצות הברית היום. בעונה שעברה קלע סמט בכמעט 40 אחוזי הצלחה מחוץ לקשת שלוש הנקודות, והוא נחשב לכדורסלן החרדי הטוב אי פעם.

״בשנים הראשונות שלי בענף קלעתי בסדר, אבל לא הרבה יותר מזה, ובעונה הראשונה בקבוצת התיכון ביליתי בעיקר על הספסל, וקיבלתי רק 8 שניות במשחק שבו זכינו באליפות. זה היה מתסכל ומדכא מאוד. הרגשתי שאני טוב יותר ממה שחושבים עליי ושמגיע לי לשחק, אבל המאמן חשב אחרת״, נזכר סמט, ״בסיום אותה עונה החלטתי שלא לצאת למחנה קיץ עם החברים שלי כדי להתאמן כמה שאפשר ולהשתפר. עבדתי עם מאמן פרטי, והוא שינה לי את הזריקה, עשיתי את ההתאמות הנכונות ובשנה לאחר מכן כבר הייתי לשחקן מוביל בליגה, אף על פי שהפסדנו את התואר. שנה לאחר מכן פרצה הקורונה, ואז כבר היה לי המון זמן פנוי, בכל יום זרקתי מאות ואלפי זריקות, מצאתי את הקצב האמיתי ושדרגתי את הקליעה שלי לאיכות שאני קולע בה היום״.

השדרוג הזה הפך את סמט למועמד לקבלת מלגה מאוניברסיטה שלה קבוצת כדורסל בדרג הבכיר בארצות הברית, והוא אפילו זומן למחנה היוקרתי של חברת נייקי לכישרונות פוטנציאליים בגילו. ״מטרתי הראשונה הייתה לשחק בדרג הבכיר, ושמחתי על הזימון כי למחנה הזה מגיעים הרבה מאמנים ומגלי כישרונות. הבעיה הייתה כשגיליתי שהוא נקבע לשישי בערב ולשבת, ולא יכולתי להשתתף״, הוא מספר. ״זה מנע ממני לקבל אפשרות אמיתית לשחק בסביבה שמתאימה לי, ומבחינת כדורסל זו בהחלט הייתה אכזבה. אבל בתמונה הכללית הדרך שבחרתי בה - שילוב בין לימוד תורה לכדורסל - הובילה אותי להבנה שיש רק מקום אחד כרגע שיתאים לי, והפסקתי לחפש מכללות מהדרג הבכיר״.

המכללה שסמט מדבר עליה היא ישיבה יוניברסטי בניו־יורק שבה קבוצת הכדורסל משחקת בליגת המכללות מדרגת האיכות השלישית בלבד. ״הבנתי שזה המקום היחיד שאוכל לשלב בו בין לימוד תורה, כדורסל ולימודים אקדמיים, וששם יקבלו אותי קבלה מלאה, ואיש לא יפריע לי״, סמט מסביר את ההחלטה, ״התאקלמתי מצוין בישיבה, והרגשתי טוב חברתית ומקצועית מהרגע הראשון. אין אומנם הרבה חרדים באוניברסיטה, אבל יש הרבה דתיים ויהודים חילונים, כולנו אחים, אני שמח שאנחנו באותו הקמפוס ואני אסיר תודה על המקום שאני נמצא בו״.

סמט, שמשחק בתפקיד הגארד או הסקנד גארד, השתלב היטב בקבוצת הכדורסל של הישיבה, וכבר בעונת הבכורה הבריק לאחר שקלע 588 נקודות, שיא לשחקן שנה ראשונה בקבוצה בנוסף ל־ֿ3.96 שלשות בממוצע למשחק, הגבוה ביותר בליגה כולה ובחירה לרוקי העונה במחוז שלו. בעונה החולפת, השלישית במספר קלע סמט בממוצע לערב 22.6 נקודות קטף 4.1 ריבאונדים ומסר 2.4 אסיסטים. הוא הגדיל לעשות כאשר התעלה בשלבי הנוק אאוט של העונה ב־30 ו־34 נקודות בהתאמה ובמשחק האליפות הוביל את הקבוצה לתואר במשחק נהדר ו־37 נקודות.

הוא נבחר למצטיין המחוז וסיים עונה ב־101 שלשות מוצלחות בכמעט 40 אחוזי הצלחה, נתון שמיקם אותו במקום השני בארצות הברית כולה בדוויז׳ן 3. בטורניר הארצי הודחה הקבוצה כבר בסיבוב הראשון. כל הנתונים האלו מרשימים אפילו יותר בהתחשב בסדר היום העמוס של סמט הצעיר - הוא מתחיל בכל יום כבר בחמש בבוקר, אז הוא קם, מתפלל והולך לאימון עד שמונה בבוקר, ובסיומו הוא מתפלל שוב עם הקבוצה. ״רק מחצית מהשחקנים בקבוצה דתיים, אבל כולם משתתפים בתפילה וכולם אוהבים את זה כי אנחנו שרים ורוקדים בחלק מהתפילות ובסיום אוכלים ארוחת בוקר יחד״, הוא משתף. ״אחרי האימון אני ממשיך ללימודים עד אחת וחצי, אוכל צהריים, חוזר לעוד שיעור עד ארבע וחצי, ואז עוד אימון כדורסל, מקלחת, ארוחת ערב ואז לומד תורה עד עשר בלילה. איש מאיתנו לא יודע כמה זמן יש לו בעולם, ואני לא אוהב לבזבז אותו ונהנה ללכת לישון בתחושת מיצוי מהיום. הרצון לשלב בין הדברים דורש ממני להיות ממוקד ומסודר ולא לבזבז זמן על שטויות״.

סמט נחשב גם לאחד ממנהיגי הקבוצה, ולפני כל משחק נוהג לומר להם דבר תורה בחדר ההלבשה. ״במשך שנים ישבתי מאחור בשקט והקשבתי, אבל בשנה השנייה באוניברסיטה לקחתי קורס בדיבור לפני קהל, ומאז אני פחות ביישן. אני מאמין שא־לוהים נתן לי יכולת לעשות דברים נכון, לשתף מה שאני מאמין שאנשים יכולים ללמוד ממנו וחשוב לי לעשות את זה״, הוא מסביר ונותן גם דוגמה, ״לפני שעלינו למשחק האליפות ביקשתי שנעמוד בזרועות שלובות ואמרתי להם: כל העונה, בכל בוקר, לפני כל אימון, היינו מניין שהתפלל שחרית. הנחנו תפילין הראינו להשם שאנחנו עושים בשבילו דברים, ואנחנו צריכים לבטוח שהוא יקשיב לנו בתקווה שישיב לנו כגמולנו. אמרתי להם שלא משנה אם ננצח או נפסיד, זו התחלה של המסע ואני אוהב אותם״.

עד כמה חשוב לך להוות השראה לקהילה סביבך?

״חשוב לי מאוד להראות שאפשר לשלב בין העולמות, כי אנשים רבים בקהילה אוהבים ספורט ואוהבים ללמוד תורה, ויש מי שחושבים שצריך לבחור אחד מן השניים. אני מוכיח שלא צריך לוותר על כלום, ואפשר לעשות דברים טובים בשניהם״.

ועדיין בקבוצה מקצוענית הדרישות יהיו שונות. אתה מאמין שתצליח להשתלב?

״אני מקווה מאוד שאצליח. בטוח יהיה מורכב, אבל אם תהיה קבוצה שאהיה מספיק חשוב בשבילה ותרצה לסייע לי, אין סיבה שזה לא יקרה. ברור לי שלא אוותר על האמונה שלי ואני מקווה שלא אצטרך לוותר על האפשרות להיות מקצוען. בכל אופן, לא משנה מה יקרה, לעולם לא אפסיק לשחק, כי זו אהבה גדולה מאוד שלי״.

*

צבי סמט, 22, 1.88 מטרים, נולד גדל וחי במונסי במדינת ניו־יורק והוא אח אמצעי לחמישה אחים ואחיות. ״הייתי ילד עם המון אנרגיה שלא יכול היה לשבת במקום, שהתקשה ללמוד, לא אהב ללמוד ללמוד תורה והעדיף לעסוק בספורט, עד שבגיל מסוים למדתי לקחת את ההתלהבות, התשוקה והמוטיבציה שלי לספורט גם לעולם התורה״, הוא נזכר. ״כשהייתי ילד גדלתי בלי טלוויזיה בבית, אבל עדיין אהבתי ספורט, וכשחזרתי הביתה היו לי שתי אפשרויות - ללכת לחבר ולראות אצלו בבית שלוש שעות של כדורסל או ללכת לשחק בעצמי - זה מה שהחלטתי לעשות״.

בגילי בית הספר שיחק סמט גם בייסבול, פוטבול וכדורגל והתחרה בתחרויות סקי. ״בבתי הספר במונסי לא עסקו הרבה בספורט, ובזכות אבא שלי שייסד ליגות מקומיות בבייסבול, פוטבול וכדורסל יכולתי להתנסות במגוון ענפים. הליגות שפתח אפשרו לילדים בבתי הספר בסביבה להשתתף בהן, והשתתפתי בהן מכיתה א׳ עד לכיתה ח׳״, הוא נזכר. ״בגיל 15 כשעברתי לתיכון הצטרפתי לשתי קבוצות הספורט היחידות שהיו בו - כדורסל ובייסבול - אבל אחרי תקופה התחלתי לסבול מכאבים בזרוע והחלטתי להתמקד רק בכדורסל״.

סמט ביקר עד היום פעמים רבות בישראל ויש לו קרובי משפחה ברמת בית־שמש ובירושלים. בינואר 2024 הגיע עם קבוצתו בישיבה לביקור בעקבות 7 באוקטובר ופרוץ המלחמה. ״הגעתי עם הקבוצה לישראל כאות סולידריות וכדי להביא שמחה ואור לאנשים. נסענו לבקר בכמה מהקיבוצים, שמענו סיפורים מאנשים שאיבדו את אהוביהם. זה היה עצוב מאוד והעניק לנו פרספקטיבה והבנה כמה חשוב שנהיה קרובים לאהובינו, וכמה חשוב שנהיה שמחים ונעשה דברים טובים כי אף פעם אינך יודע מה יכול לקרות״, מספר סמט. ״שיחקנו נגד קבוצת הבת של הפועל תל־אביב מהליגה השלישית במגרש שלהם לפני קהל של 2,000, ולפני המשחק אמרתי לשחקנים שאנשים לא רק באו לראות אותנו משחקים כדורסל, אלא גם לתמוך במי שאנחנו ובמה שאנחנו עושים למען הקהילה היהודית, ותפקידנו הוא להביא להם אור בתקופה חשוכה״.

למרות האנטישמיות הגואה בארצות הברית סמט עצמו לא חווה אותה בינתיים על בשרו. ״אנטישמיות נובעת מקנאה של אחרים, אנחנו יכולים לשלוט רק בדברים מסוימים וחשוב שלא נציב את עצמנו במצבים מסוכנים ושנמשיך להיות שמחים וגאים במה שאנחנו. איננו יכולים לוותר או לברוח, כי אם נעשה את זה - ניתן להם לנצח״. לסמט חשוב להביא את ערכיו גם למגרש עצמו, וגם כאשר שחקן אחר מתגרה בו מילולית ומנסה להוציא אותו משיווי משקלו בעזרת קללות או הערות הוא מקפיד לשמור על שפה נקייה. ״אם מישהו מתחיל לקלל או להקניט במהלך המשחק אני מבין שהוא מקנא, ולא יכול להציג יכולת כדורסל טובה, ולכן הוא נותן לפה שלו לשחק במקומו. אני מדבר כדורסל על המגרש ואני לא מתרגש מדברים כאלה״, הוא קובע.

כאמור הוא לא מחובר לעולם הרשתות החברתיות, אך בכל זאת יש לו ערוץ יוטיוב שבו, בין השאר, תוכלו לצפות בו באימון שהוא קולע בו 133 זריקות מתוך 139 ניסיונות. ״פתחתי את הערוץ בתקופת הקורונה, כשהייתי בתיכון, כי רציתי שאנשים יראו את היכולת שלי על המגרש. יוטיוב הוא פלטפורמה אגרסיבית פחות מאחרות, אתה לא מבזבז שם זמן מיותר, ואני לא הרבה שם״, הוא מתאר. ״הרשתות החברתיות גורמות להרבה הסחת דעת, אתה עסוק בהן ורוצה לדעת כמה עוקבים יש לך, וכמה עושים לייק למשהו שהעלית, ומי הגיב או לא. חוץ מזה, אני גם מעדיף לא לראות הרבה דברים רעים שאנשים מעלים שם״.

בנובמבר הקרוב יחל סמט את העונה האחרונה באוניברסיטה, ולאחריה יצטרך לחשב את מסלול הקריירה שלו מחדש. ״מטרתי בעונה הקרובה היא לזכות שוב באליפות ולהגיע כמה שיותר רחוק בטורניר הארצי, ובינתיים אני ממשיך בפגרה להתאמן אימונים אינטנסיביים עם כמה מאמנים פרטיים. חשוב לי להמשיך לבנות כושר גופני שיאפשר לי לשחק לאורך זמן בקצב גבוה. אני ממשיך לעבוד על הקליעה, על משחק החדירה ובכלל כדי להפוך לשחקן יעיל ומאיים יותר. לפעמים הייתי שמח לשחק ברמות גבוהות יותר, ולשמחתי אני מצליח לעשות את זה בפגרות בין העונות, אז אני מתאמן על בסיס יומי עם שחקנים ברמות גבוהות, כמו למשל קייל אנדרסון שעבר הקיץ למיאמי היט. במשחק מול שחקנים ברמות האלה אני בהחלט מרגיש שייך ותחרותי״.

מעט שחקנים מדרג המכללות השלישי נבחרו לאן־בי־איי, ועדיין - יש סיכוי שתגיע לשם?

״זה יהיה נהדר להיות חלק מליגה כזאת, אבל חשוב לי להישאר ראלי מבחינת סיכויי ויכולתי להשתלב בשל האמונה שלי. אני מעוניין בקבוצה שתאפשר לי להמשיך לקיים אורח חיים דתי. שאיפתי היא לשחק כדורסל מקצועני בישראל. לא דיברתי על זה עדיין עם איש, אבל אני מקווה שזה יקרה״.

אתה שחקן שזקוק למאמן שידחוף אותו או שחקן שדוחף את עצמו?

״במקרה שלי זה שילוב בין השניים. כל אחד צריך שידחפו אותו, יאמינו בו ויגידו מילה טובה, אבל המוטיבציה חייבת לבוא גם ממך, כי יכול להיות שמחר אהיה בקבוצה של מאמן פחות חיובי וסביבה שפחות תתמוך בי, ואם לא אדחוף את עצמי יהיה לי קשה להמשיך״.

מי משמש מודל להשראה בשבילך?

״סטף קרי הוא השראה גדולה בשבילי, קלעי מדהים שיכול לקלוע מכל מקום בכל מצב. הוא יודע גם לייצר לאחרים, לחדור לסל, והיכולות שלו פותחות הרבה אפשרויות בשבילו ובשביל חבריו לקבוצה״.

על מה אתה חולם?

״להגשים את השאיפה לשחק בישראל, להמשיך ללמוד ולהתחיל ללמד תורה, ואני מקווה שכל המרכיבים האלו תמיד יישארו חלק מחיי. אני גאה בכיפה שעל הראש שלי, ויודע שא־לוהים תמיד מעליי״.

מה תעשה ביום פנוי?

״גם ביום פנוי אשחק כדורסל ואלמד תורה, ובין לבין אולי אשחה ואשחק טניס או פינג־פונג שאני מאוד אוהב, ואסיים את היום בג׳קוזי לרענן קצת את הגוף״.