הכתבות של ברוך גרינברג
השכנים הפולנים התעללו בנו, הם היו אפילו יותר גרועים מהגרמנים
"ב-39' היו המון סרטיפיקטים, אבל בלי פרוטקציה אי אפשר היה להשיג. לאן הם הלכו?"
"חיינו ברעב, לוקחים קצת דוּמים לילדים. אין יוחננוף ורמי לוי. אוכל כמו של קופים"
"היה להם בית מטבחיים של חזירים, היה לנו טוב שם"
"אני זוכר השתוללות עצומה של ההורים, ושל הנוער שכבר הבין"
"מה שהיא ידעה לעשות בתרנגולות, אף אחד לא יכול לדמיין"
"אבא שלי נישק את האדמה כשהגיע הנה. בשבילם זו הייתה גאולה"
אחים לא מפקירים: "עבדתי בגדות בעיקר במטעים, אבל החיים שלי היו בחוץ"
"לכל אחד שם היה האלוהים שלו, והצעקה שלו, והשמע ישראל שלו"
"הבית היה תפוס. קיבלנו דירה אחרת, של יהודים שנלקחו לאושוויץ"
"שאלתי פעם את האחים המוסלמים למה הם נחמדים אליי. ענו לי: פה אתה אורח שלנו"
"גם אם ידענו שערבים ישרפו לנו את השדה, היה ערך לעבודה הזו"
"פעם הייתי שלום עכשיו, היום אני לא מאמין בכלום לערבים"
ספינת המעפילים שנלכדה בגלל מרגלת בריטית
"כל סכום כסף שנחסך שימש לקניית פרה נוספת, וככה לאט־לאט גדלנו"
"מה היה אחרי המלחמה? אף פעם אין אחרי. תמיד יש מלחמה, כמו שרשרת"
"לעמוד בפני הערבים שהציקו לנו אז לא מעט, ובעצם ממשיכים עד היום"
"נתנו לי צל"ש כי בסך הכל עשיתי מה שלימדו אותי"
"נשארתי פה עם המשק כשלא ידעתי להחזיק עוף ולא ידעתי מה זה מושב בכלל"
פורצת גדר כדי לבנות גשר חברתי בין הקיבוץ לעיירה
ילדה לבדה: על מסעותיה של הגננת המיתולוגית שתמיד הסתיימו באיחוד מחדש
"בבית-השיטה גיליתי ישראליות חדשה שאיננה גלותית"
"אני כל החיים יחף. עכשיו אני נכה ברגליים"
"הוא נדלק עליי אז התחתנו ליד המכולת, עם בקבוק בירה"
"כשאתה בקרב, או שהוא יהרוג אותך או שאתה תהרוג אותו. העדפתי להרוג"
"שמענו מהסיפון את היהודים צועקים 'חיפה בידינו', ואנשים באונייה התחילו לרקוד"
ההר והבית: "סיפרתי לאבא שאנחנו בדרך לחומות, והוא לא האמין לי"
סיפור יציאת רוסיה של סימא סודקביץ עד הגעתה לכפר חב"ד
"פיזרו אותנו בין משפחות הגויים כי חששו שבית היתומים יופצץ"
