הכתבות של ברוך גרינברג
אפקט החממות
"אמרתי: 'אמא לא יכולה לענות, מגרשים אותנו עכשיו'. כולם התחילו לבכות"
"נכנסתי לחדר האוכל של ניר־עוז עם שיער אפרו וחולצת גוש קטיף. נהיה שקט"
"כל מי שראה את הרכב של חטואל התרחק, אבל בסוף היה צריך לראות אם מישהו חי בפנים"
"הכתב שאל: 'הם לא מנצלים אותך כחילונית, לטובת המאבק שלהם על גוש קטיף?'"
"אנשים הטיחו לנו בפנים 'טוב מאוד שמפנים אתכם', בלי טיפת אמפתיה"
"עשו לנו דמוניזציה כדי שיוכלו להתייחס אלינו ברובוטיות": 20 שנה לעקירת גוש קטיף
אוטודידקט ששינן כל טקסט שנקלע לידיו: ממצרים לניהול המשק בבית זית
"שליחים של עליית הנוער אמרו להורים: לא צריכים אתכם, רוצים את הילדים"
"אהרן מקנא בי על הצלקת שנותרה, כי לפחות לי יש מזכרת מאבא"
"נהיה פה כל כך רוחני, אנחנו קוראים לזה 'נרות וסנדלים' - באנגלית זה נשמע יותר טוב"
"בוקר אחד מישהו שמע ציוץ וצעק: 'יש ציפור!', כולם יצאו מהמיטות בפיג'מות לראות את הפלא"
"ניסיתי להרים מעט את הכיסוי להציץ, ורפול צועק עלי: מה אתה עושה? יורים עלינו, זה לא חצץ"
"המתיישבים הראשונים פה היו תימנים. כולם ברחו"
השכנים של בן-גוריון עדיין זוכרים אותו
"מטוס מצרי עבר ממש מעלינו והפציץ בשדות. אין לנו מושג איך פספס את הבתים"
סמנכ"לית מפעל טקסטיל בפריז מצאה את עצמה מגדלת עופות במושב בישראל
"בדיעבד התברר שאייכמן ואני היינו נוסעים באותו אוטובוס כששירתתי בצבא ארגנטינה"
"לא היו מקררים. היו שוחטים פרה, תולים אותה, לוקחים מה שצריך"
"בכל מקום שסגרו את חדר האוכל, חיי הקיבוץ מתו איתו"
"גרנו במעברה ג', בצריפים מעץ. שירותים בחוץ, המון חולדות ועכברים מסביב. מוות"
"הרב קוק העלה את הרעיון להקים ריביירה בארץ הקודש"
"ב-11 בבוקר נגמר הכיבוש. כל הירדנים התחפשו לאזרחים. שמו פיג'מות וברחו"
"עמדתי ליד הבריכה עם המא"ג. אמרתי לחברים: 'אותי האויב לא יעבור חי'"
"מה שראיתי באלטלנה? עד היום יש לי צלקת מזה"
"כשאבא שלי רצה לעלות לארץ, הרופאה שאלה אותו מה יש לו לחפש שם. והנה, תראו אותנו"
"סבתא שלחה חבילה מלאה נעליים. הייתה בטוחה שאין לנו מה לנעול"
"אבא מצא מסתור, ומבחינתי הוא פשוט נעלם. לא סיפרו לי שום דבר"
"המון גופות זו על זו. מעט ערבים, הרבה מאוד יהודים"
