הכתבות של הרבנית ימימה מזרחי
אנחנו הורים ענווים מדי לדור צעיר שלפעמים מכלה את עצמו
ב"עיד אל בנאת" נשים חוגגות את הצורך שלהן להיות ביחד
בעיד אל־בנאת, נשים בוחרות לחגוג את האפשרות להיות יחד, את האפשרות לאהוב
איך מבדילים בין אור שהוא אור לבין אור שהוא חושך
היזהרו מלהפוך לחברה שמאמצת קודים אלימים למלחמה באלימות
התנהגות אלימה צריכה לגרור תגובה קשה, אולם עלינו להיזהר שלא לענות באותו מטבע
כל תנועות הנוער שעברתי היו סמל לאאוטסיידריות שלי
בני עקיבא, עזרא ואפילו בתיה. הם דיברו בשפתם ואני דיברתי בשפה אחרת
ה"מי-טו" החדש: לספר לא רק על הפגיעה, אלא גם על ההתגברות
את סיפורי הטראומה והפוסט–טראומה אנחנו כבר מספרים, אבל צריך לתת פה גם לסיפורי הקימה
הומלסית, פלדה ושוטר בשדה התעופה גרמו לי לחשוב על דרך לצלוח את הרווקות
בסתר ליבי הייתי רוצה להיות הדוסית הזו שהם מדברים עליה
הבחירות האחרונות, העבירו אותנו מהתפקיד הנוח של האורחים לתפקיד המארחים
לכי להיבדק: זו צוואתה של רחל אימנו
מתגעגעת למנהיגים סלבּים, שמנגנים את מה שהייתי רוצה להזדהות איתו
שכחנו להצביע בעד. זה אולי לא מעורר מספיק את השטח אבל יעזור לממשלות לשרוד
ללדת ולחיות בלי אפידורל: האם הכאב הוא דבר קדוש?
לכאב יש תפקיד גדול במציאות שלנו, אבל יש אפשרות להביא חיים לעולם גם בלעדיו
גם מי שכל השנה לא מוצא את מקומו יכול להיכנס לרקוד במעגל עם ספר התורה
בסוכות נברא מרחבים מקודשים בהם לכולם יש מקום
הקול האישי של כל אחד מאתנו לא יכול להחריש את אמונותיהם של אחרים
הפיוס כרוך בוויתורים אבל מאפשר להמשיך לחיות
האדם לא נדרש לסלוח לרוע, כי אם להתפייס עם האירוע הקשה בהקשר רחב של שליחותו בעולם
שומע קול שופר של אהבה
אמנות ההקשבה: החיים הם לא סטורי, הם היסטוריה
השופר הוא ככל הנראה הסיפור של כולנו במאה ה־21, אנשים שיודעים רק לספר סיפור, לא להקשיב לו.
כשהדרך מתקצרת: אסור שנהפוך לאנשים שמקדשים הגעה ליעד
תהליך גמילה: בין תשובה לבדידות
הצדיקים הטהרנים: סוג אחר של ספרדיות, מפוארת לא פחות
לא להתייאש כשסגולה נכשלת
החוכמה היהודית לא תייחס כוח לסגולה כי אם לאנשים שהיו מסוגלים לבחור בה כבחירה מושכלת
שו"ת שאלות של אהבה שפרצו לעצמן את הדרך
כשיש ספק אין ספק אך דברים מפשירים מחום. פשרה עושים בחום או שלא עושים בכלל
רק פריעת סדר מוחלטת תוכל לעורר בנו את תקוות הגאולה
תשעה באב, יותר משהוא יום אבל על מקום, הוא יום אבל על "במקום"
"מנחם אב" הוא הפגישה המרגשת בין האם ההרואית לאב שבא לרחם
המזוודה שלנו: כולנו זקוקים לקצת חמלה
אל תבוזו לצערו של איש, לא לצער המזוודה המלאה ולא לצער העגלה הריקה
שוברות את חומות החמר
אנחנו לא שכוחי א־ל: לזכרו של פרופ' הלבני
אין לנו זכות להפיל את הסיפור האחר
בממלכת החירות האמריקנית חוששים מאוד לאפשר פירוש או סיפור–מחדש של המציאות
טובי בנינו זועקים מן האדמה ועלינו להקשיב
קו השבר שמאיים על החברה הדתית עובר במלחמה על נפשות הנערים הנעדרים
אי אפשר לחיות ללא כותרת, אבל אפשר לשכתב אותה
נשים שהתעקשו להצמיד להן את הכותרת "קטנות" הצמיחו עלי כותרת מופלאים
מילים הן הצניעות בהתגלמותה
גם בחוק יבשושי אפשר להתעקש על רומנטיקה
"שירושלים תמשיך להישאר בעינינו חידה ולככב בחדשות"
לרגל יום חגה של ירושלים הרבנית ימימה מזרחי מספרת על ירושלים שלה ועל החזון לעיר שחוברה לה יחדיו
הסיפור הזה הוא ירושלמי. אך ורק ירושלמי
ירושלים היא עיר שנמצאת במלחמת שחרור תמידית. רק שלא תשתחרר מאיתנו
את החיבורים שהמוזיקה יוצרת, אפילו היא לא העלתה בדעתה
לתת גם לרווקים להרגיש רלוונטיים בעולם
בזוגיות כל יום הוא דד-ליין
יידישע מאמע
האם תסביר את האור וההוראה שביהדות עצמה, שאי אפשר לנטוש גם כשרוצים מאוד
הלומת געגועים
להפוך פרידות למפגש, להפוך מִדבר לירושלים
בואו לאכול איתי: כולם מוזמנים לשולחן הסדר
אני רוצה להשיב את לב האבות כולם על בנים ולב בנות על אביהן
כשתקרת הלב שלי פוקעת, אני שרה בדיוק בניגון שלו את "חד גדיא" כדי לדמיין את שובו
תיזכרי ביופי שלך שכוסה אבק, ותתחדשי
התורה הזוגית של הרב והרבנית קנייבסקי
כסף הוא לא הבעיה, אלא הדאגה
לפעמים סיפור נכתב דווקא במחיקה שלו
להיות האיש העברי האחר
מבטו העייף של משה כשהוא עומד במעבר מבקש מאיתנו: אל תאמרו עכשיו מילה
הצחוק הוא אולי הדרך היחידה להחזיר את העולם לאחור
הומור הוא המרה של המציאות הקיימת במציאות מקבילה. הוא לא הדרך הישרה, ואף על פי כן הוא האמת לאמיתה
לשנות את סוף הסיפור
סיפור הניצחון על עמלק כבר נכתב בשלושה מקומות בתנ"ך, אז מה אסתר רוצה?
הקלאס: המאמץ שלא להרגיש אפס בעולם מקטין ומחפיץ
אישה היא בית, גם ללא איש שיכסה את פניה בהינומה
לפעמים נדמה לי שדת חדשה באה לעולם: הסגידה לזוגיות. ומי שלא שם, לא קיים