כשאני קוראת את המגילה אני חושבת על אסתר היתומהאני מדמיינת את אסתר לומדת הכול מוקדם מדי. גם אצל ילדיי אני מרגישה איך האובדן מייצר בשלות ובגרות לצד נקודות שבר רבות. הם ילדים אמיצים, הכי אמיצים שפגשתייעל שבחיעל שבח
"השבעה באוקטובר לא יכול להישאר לנצח כצל על שמחת תורה"כיצד מציינים אירוע שבמובנים רבים עדיין לא הסתיים? איך נותנים מקום לצמיחה ולא משתקעים באבל ובאובדן? ובכלל, מתי הוא התאריך הנכון – שבעה באוקטובר או שמחת תורה? שוחחנו עם מלווי קהילות, בהן כאלה שנפגעו קשות בטבח, על הדילמות שנידונות בימים אלה לקראת ציון שנה למתקפת חמאס פנינה גפןפנינה גפן
"הפעם הראשונה שפגשתי מוות פתאומי של אדם קרוב, הייתה של בחור שיצאתי איתו"עם אף אדום ובלעדיו, חן גודיס מבקשת מכם לצחוק. בסדנאות שלה לחיילים שיצאו מעזה היא מצליחה להפוך מתחי לחימה וכאב על חברים שנפלו לשעה של מורשת קרב קורעת ומלאה הומור שחור, ועם מפונים במלונות היא עוזרת לסרעפות של קהילות שלמות להפיג חרדות מן העבר, ההווה והעתיד. "מותר גם לבכות, כמובן, אבל אנשים מרגישים שלא בסדר לצחוק", היא אומרת. "זאת זכותנו המלאה"יהודית טליהודית טל
להיתקע במעגל האבל: איך להתמודד עם אבדן של אדם קרובאיך האבל משפיע על המוח שלנו? קיימת חפיפה מסוימת בין אזורים המכילים את הייצוג שלנו של עצמנו לבין אזורים המכילים ייצוגים של אנשים אחרים הקרובים אלינו. המוח שלנו לא לגמרי מבדיל בין עצמנו לבין אנשים אחרים; יכול להיות טשטוש בין המקום שבו אנחנו מסתיימים לבין תחילת האדם האחר, במיוחד במערכות יחסים אינטימיות
ארבעה רזיאלים קטנטנים ממחישים לי שהזמן מאז הרצח כל כך רץבכל פעם שאחת הגיסות כותבת "לרזיאל שלי תקנו מידה שש", או "זה משחק שיתאים גם לרזיאל", הנפש שלי מתעקשת להתעכב על השם. כאילו מחפשת משהו שאיבדה והנה, הנה היא עומדת למצוא אותו כעתיעל שבחיעל שבח
הילדים רצו לחגוג לי, אבל אצלי היה רק ריק שחור עצוםהטלתי וטו על חגיגות מכל סוג ליום ההולדת. הודעתי לחברות שאני לא מעוניינת לחגוג, וככה תכננתי להעביר את הזמן עד שאצליח להשכיח מכולם וגם ממני שהיום הזה קייםיעל שבחיעל שבח
הכול אבוד: המשקפיים האוזניות וגם הזיכרוןלפני שלושה חודשים איבדתי משקפיים, אחר כך איבדתי צרור מפתחות, ואז את המכונית. אני כנראה מאבד את יכולת ההרתעה שלי כלפי חפצים דוממיםיותם זמרייותם זמרי
"לכולם העיניים האלו, המתבוננות בעצב ובכאב בלתי אפשרי, ישר אליה"השבוע פגשתי אותי. אותי מלפני ארבע שנים. עפעפיים נפוחים, נשימה כבדה, חיוך עייף ועיניים נחושות. עוד אלמנהיעל שבחיעל שבח