"שמענו מהסיפון את היהודים צועקים 'חיפה בידינו', ואנשים באונייה התחילו לרקוד"היא נפצעה, השתקמה, נדדה בארץ ונקלעה למארבים – אבל לא הפסיקה לטפל בפצועי הקרבות של מלחמת העצמאות, מהגליל ועד הנגב. מרים רוזן מארחת את הכורסה שלנו בפתח־תקווה, אבל דלת הבית שלה מספרת היכן הלב שלה נמצאברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
ההר והבית: "סיפרתי לאבא שאנחנו בדרך לחומות, והוא לא האמין לי"על הכורסה: שלמה קשי, לוחם שעבר דרך ענן עשן שחור ומצא את עצמו במקום המקדש. לצידו: שולה, שגררה אותו לפסגה שוממה. מעבר לקומקומים: השכנים מאל־בירה שכבר לא שומרים על קשרברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
סיפור יציאת רוסיה של סימא סודקביץ עד הגעתה לכפר חב"דתעודות מזויפות, תפילה של האדמו"ר ופרח אחד אפשרו לסימא סודקביץ ומשפחתה להיחלץ מרוסיה הסטליניסטית. מהכורסה היא משקיפה על כפר־חב"ד, "ממלכה גדולה ומאורגנת" שראשיתה בכמה אוהליםברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
"פיזרו אותנו בין משפחות הגויים כי חששו שבית היתומים יופצץ"היא הושארה בבית חולים, נאספה לבית יתומים, הוחבאה בבית מצילים גויים, הפליגה לבית הדודים - ורק כעבור שנים רבות גילתה מה קרה להוריה. רגע לפני ל"ג בעומר, יפה קופולוביץ מתיישבת על הכורסה וחוזרת אל סיפור הישרדותה ואל אסון מירון הפרטי שלהברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
סיפורו של הפלמ"חניק שחייו שזורים בסיפורה של המדינההוא לחם בבאב אל־ואד, ראה במו עיניו את מגש הכסף ונשא את הרעות בלי מילים עד ששאגו בחורים כי נגמר. לכבוד יום העצמאות הכורסה שלנו מארחת את טוביה גולדמן, מאחרוני הפלמ"חניקים שלחמו להצלת ירושלים הנצורה והאמינו, יום יבואברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
"היטלר הבטיח לי טיול לאושוויץ ולא קיים"הוא היה בגרעין קיבוץ ובגרעין התיישבות חסרת תקדים, פעל להביא ארצה שיטות מאמריקה ופרויקטים מדרום־אפריקה, והצליח גם כשהעסק נכשל. הכורסה שלנו מתמקמת בשממה החולית שיעקב אשכנזי הפך לחצר פורחתברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
"ישנתי במזווה, על מיטה מתקפלת לקיר. זה מה שהיה לי בית"הוא הוחזק במשך שנים בארמון נטוש, כשמעבר לחומה שוכן מחנה גרמני. איך שורדים? משתגעים כשצריך. יחזקאל הרשטיק מתיישב על הכורסה שלנו, שמגיעה הפעם לרמות, השכונה הגדולה בישראלברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
ראובן גלפרין: "אני מעדיף את האמת, ורק ככה אני אדם חופשי"על הכורסה: ראובן גלפרין, ילד שהעמיד פנים שהוא סובל מפיגור, ואז התגלה כגאון. בטשקנט הרחוקה: קריירה משגשגת שנקטעה ללא היסוס כדי לחיות כיהודי בארץ ישראל. בין בתי הבלוק: נבואה שנחשבה הזויה, והתגשמה במהירותברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
"זו הפעם היחידה בחיים שאמא אמרה לי: אל תחזור הביתה"על הכורסה: בני סעדה, נער שהסתתר 17 יום אצל השכנים כדי להינצל מפרעות. מערבה מכאן: המדינה שניסתה להחרים ולמחוק ממנו כל סממן ציוני. מחוץ לחלון: שרשראות כחול־לבן שייתלו כתשובה ניצחתברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
"משום מה אחרי זה הפסקתי לרכוב"על הכורסה: יעקב גולדגרבר, סטודנט שבגלל טעות ברישום הקדיש את חייו לחינוך מיוחד. מאחוריו: כלי הרכב שמביא לו אושר וגם מזל רע. ברחבי היער הקסום: מחפשי זיווג שצריכים הכוונה בדרך אל התנאברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
"יום לפני החתונה עוד קטפנו יחד חצילים"על הכורסה: פרידה טסלר, שמתוך חדר קטן בנתה אימפריית חלב מקומית. נשען מאחור: אבי, שלא ויתר עליה גם כשנשלחה לאירופה. כשעוברים את הדיר: ארץ המרדפים שהפכה לבועה של שלווהברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
"אין לנו ילדים למלחמות מיותרות"על הכורסה: נטע, מחלוצי חומה ומגדל בגרסת שנות האלפיים. גם על הכורסה: שקד, שותפה לדרך ויריבה נצחית. על גבעה רחוקה: בית שננטש רגע לפני שהושלם. על הניסים: המדור במהדורה פורימיתברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
"אפשר לחיות בכפיפה אחת עם השקפות שונות. כך אני גדלתי"על הכורסה: דליה ירושלמי, מורה ומנהלת שחינכה על כורחה את כל השכונה שלה. עמוק בלב: הבעל שי ז"ל, שהוכיח לה שאהבה ממבט ראשון מקבלת הזדמנות שנייה. בקו האופק: המגדלים שצמחו מתוך חולות הצנעברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
"התעוררתי, ידעתי שאני קטוע, וידעתי שצריך להמשיך הלאה"על הכורסה: רוני כהן, קצין הנדסה שאיבד בשדה מוקשים שתי רגליים, אבל לא את החיוך. לצידו: גליה מהשלישות, שבניגוד לכל ציפיותיו לא הסכימה לעזוב אותו. מעבר לרפת: המושב שלא האמין שרוני יכול לגדל פרות, אבל טעה בגדולברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
"'ראשונים תמיד אנחנו' לא הייתה רק סיסמה, זו הייתה המציאות"ציפי דגן הייתה בטוחה שלוקחים אותה לעבוד בפלחה או במטעים. אבל אז הקרקע פערה מולה את פיה, סולם ארוך הוביל אותה אל בטן האדמה, ולנגד עיניה התגלה הצד הסודי של ההגנה על היישוב היהודי # אירועי שנת ה־80 לפלמ"ח העלו על נס את גבורתם והקרבתם של הלוחמים. על הכורסה שלנו מתיישבת הפעם נציגתם של הפלמ"חניקים שנדרשו להישאר מאחור ולתת הכול כדי שחבריהם יוכלו לנצח בשדה הקרב – וסיפורם הלך ונשכחברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
"האישה והילדים שילמו את מחיר המלחמה שלי פה"על הכורסה: יהודה מרמור, מדריך טיולים שירש את עסקי גידול הבקר של אביו. כמה קילומטרים מכאן: החמולה שהציתה, חתכה, ירתה, השחיתה והבריחה, וזכתה ליחס סלחני מהרשויות. מאחורי הכורסה: הפרות שיכולות כבר לגלות מעט אופטימיות, אבל לא לאורך זמןברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
"אמרו לי: את רוצה לגור בנגב? לכי לנגב. פה צריך לטעת"על הכורסה: יפה חלמיש, שלא התקבלה בגרמניה ללימודי תפירה, אבל הצליחה ברגע האחרון להשיג פספורט. על המדרון: הקיבוץ שהיה אמור לקום וליפול בגוש עציון. לא נכנסו לתמונה: 204 בני השבט שקיבלו מתנות רקומות וסרוגותברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
"הסיפור הזה גרם לי לשמור על הגחלת לטובת הנכדים"על הכורסה: ברוך אקפלד, רוכב אופניים שהחיה את הענף. על המדפים בבית: שלל גביעים, שבחלקם הוא זכה בלי לזוז כמעט מהמקום. מעבר לעצי הפרי: עיר אהובה שלא מפסיקה לצפצף לו באוזנייםברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
"כולנו אמרנו שאנחנו לא מתפנים, בטח לא ביום כיפור"על הכורסה: ורדה הרשקוביץ, מושבניקית שבבוקר יום כיפור הצטוותה לקחת את הילדות ולברוח. האיש והשפם: שמעיה, שכמעט קיפח את חייו כדי להציל מוצץ. בכפר הסורי הנטוש: עמדות השמירה שבזכותן צמח יישוב משגשגברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
זיכרונות נצורים: "ימית הייתה בשבילנו החלום הגדול"על הכורסה: מאיר נשרי, בוגר המצור על ירושלים ב־48' והמצור על כפר־מימון ב־2005. איתו כבר 57 שנה: פועה, רעייתו האמיתית, אחרי שנאלץ להמציא ארוסה בדויה כדי להקים יישוב. מסביב: טביעות רגליהם של 40 אלף איש, שלא הצליחו להציל את גוש קטיףברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
"הבית הזה עד להיסטוריה היהודית בארצו ובעיקר בירושלים"על הכורסה: רֻחמה חסדאי, נערה שהביטה אל הכותל מרחוק ולא ידעה כמה הוא קרוב. במרכז העיר: יעקב, קצין אגדי שמטפח קריירה משפטית ומגוון אוספים. מתחת לרצפה: אלפיים שנות היסטוריה שממשיכות לבקוע החוצהברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
צריך שניים למנגו: "אמרתי: אם הפציעה לא בראש, אנחנו נסתדר"על הכורסה: חוה כסלו, האלופה הבלתי מעורערת של הרכבות במטעים. לצידה: אליהו, שהפציעה קשה לא הרחיקה אותו מהחקלאות, רק העבירה אותו לקלנועית. ברקע: הנוף ששכנע אותם להפסיק להיות קיבוצניקיםברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
"לא שאלנו שאלות, מבחינתנו אין דרך אחרת"על הכורסה: יוכבד גולד, בעלת ארבעים שנות ניסיון במקצוע רפואי שלא למדה. מערבה מכאן: רצועת עזה, שסיפקה לה זרם של פצועים וטראומות. מאחורי ברווזי הקרמיקה: הקיבוץ שנדד איתה ברחבי הארץברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
"התאהבתי בברזל. מי שמדבר על זה שכלתנית, הוא דגנרט ואידיוט"על הכורסה: אורי חופי, שעבר דרך האבן, הקרמיקה והעץ עד שמצא את החומר שהוא אהבת חייו. על המדפים: "פטיש חופי", כלי העבודה שיאפשר גם לנערה ענוגה להפוך לנפח אימתני. ברחבי העולם: 3,800 חמורים – כלומר תלמידים – שספגו באהבה את גערותיוברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
ההיסטוריונים מכנים את זה – "נקמת התקומה"על הכורסה: ישראל שריר, נער שבגיל עשר שקל 17 ק"ג. באירופה, מתחת לקרקע: בור הזבל שבו הסתתר במקום ללמוד בבית הספר. מאחוריו: המשרד ששימש אותו כשהפך למחנך מיתולוגיכתב מקור ראשוןכתב מקור ראשון
"ההפרטה עשתה לעין־חרוד רק טוב"על הכורסה: טלי בשור, שהמשיכה לנגן גם כשהשכול הכה בפעם הרביעית. שני דורות אחורה: חיים שטורמן, מושא הערצתו של אורד וינגייט. ברחבי הקיבוץ: היסטוריה מכובדת שכמעט עלתה באשברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
"פעם הכול היה ירוק. החליטו לבנות את ניו־יורק פה"על הכורסה: עוזי שטיינשלייפר, טייס שהצליח לשרוד בלי כיסא מפלט. לצידו: רחל, היחידה שהצליחה לקרקע אותו. כשמביטים למעלה: מגדל שצמח במקום בננותברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
"כל הסיפור שלי הוא אפיזודה קטנטונת בהיסטוריה של עם ישראל"על הכורסה: מאיר באום, ניצול שואה שגם בזמן הבריחה מהנאצים לא הפסיק לעשות שטויות. על השולחן: "אוי ויי, עוד כישרון". בחוץ: קיבוצניקים שמשלים את עצמם שהם לא כאלהברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
"מאז נכנס לי לראש שאני חייב להיות חזק, חייב להיות לוחם"על הכורסה: משה עבאדי, לוחם נועז שהבין שקללות וסגולות לא יכריעו את האויב. בבית: יהודית, שגילתה כי השמועות על מותו היו מוקדמות, מוקדמות מאוד. ליד האגם הנעלם: יישוב שלא היה לו גרוש אבל קיבל שם של שר אוצרברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון
"כששאל איך מתקבלים, התשובה הייתה: "מתי אתה יכול להגיע?"על הכורסה: מירלה יוסף, שמצאה את אהבת חייה בשדה אבטיחים. בגבה: אלי, שצריך לדאוג לכל אחד מתושבי הגולן, בכל מקום בארץ. בגבול הסורי: נפילות טילים שדווקא לא מדאיגות אותוברוך גרינברג 1+כתבי מקור ראשון