



הבנות שלי גדלות והופכות להיות שותפות למשימת הזיכרון. לצד הגאווה הגדולה בהן, אני גם מפחדת

מאז תחילת המלחמה, אני מטפחת אצלי בלב שקר עיקש. השבוע, הוא התנפץ לי לרסיסים





לקח לי זמן (אולי רב מדי) להבין את המעלה הגדולה שהייתה ברזיאל, שפילס לעצמו דרך משלו בלימוד תורה







כשנגמרת האזכרה, זה הזמן להתנער מעפר, לרדת מהענן האפור והקר ולשוב לחיים


פניתי אליך שתגיע אלינו לשבעה, לביקור ניחומים; אתה השבת לי בהודעת דוא"ל נטולת רגש. בוא נפתח דף חדש

שאיפה מרכזית אחת של רזיאל עוד לא הצלחתי לממש. זו שנוגעת בכאב ממוקד מאוד, במה שחסר לי

