בעוד ימים אחדים ייצאו אזרחי ישראל לקלפיות, ומערכת הבחירות שוב מלווה בהבטחות לטיפול במשבר הדיור. אבל בזמן שהמערכת הפוליטית מתכוננת ליום הבחירות, ענף הנדל"ן מתמודד עם מציאות שאינה משתנה בהתאם ללוח השנה הפוליטי. ממשלה חדשה אולי תקום, שרים יתחלפו ותוכניות חדשות יוצגו, אבל משבר הדיור יחכה לנו גם ביום שאחרי.
בכל מערכת בחירות חוזרות אותן הבטחות: להגדיל את היצע הדירות, להוריד מחירים ולקצר את הבירוקרטיה. אחר כך מגיעות תוכניות חדשות ורפורמות עם שמות חדשים, אך בשטח פרויקטים ממשיכים להתמודד עם הליכי תכנון ורישוי ארוכים, מחסור בתשתיות וחוסר ודאות כלכלי.
בנייה חדשה למגורים בעיר נתיבות, 15 בספטמבר 2026 | צילום: יוסי אלוני, פלאש 90
מי שעוסק בענף יודע עד כמה גדול הפער בין לוח הזמנים הפוליטי לבין לוח הזמנים של פרויקט התחדשות עירונית. כהונת ממשלה נמשכת שנים ספורות, ואילו פרויקט עשוי להימשך שנים ארוכות, לעיתים יותר מעשור. בדרך צריך לארגן את בעלי הדירות, לתכנן, לקבל אישורים והיתרי בנייה, לגבש מימון, לבנות ולמסור את הדירות.
הכי מעניין
לכן הדיור אינו יכול להיות עוד נושא שמטפלים בו רק עד הבחירות הבאות. הוא דורש מדיניות רציפה, גם כשהממשלות מתחלפות.
הממשלה הבאה, ללא קשר לזהות מי שירכיב אותה, צריכה להתייחס לדיור כאל משימה לאומית ארוכת טווח. לא די לפרסם כמה דירות אושרו בתוכניות. צריך לבדוק כמה קיבלו היתר, כמה יצאו לביצוע וכמה נמסרו בפועל. בין תוכנית מאושרת לבין דחפור שעולה על הקרקע יש עוד שלבים של רישוי, תשתיות ומימון. מלאי גדול של דירות על הנייר עדיין אינו בית שאפשר לגור בו.
עוד כתבות בנושא
מדיניות ארוכת טווח חייבת להתמודד גם עם הפער בין המרכז לפריפריה. במרכז, ערכי הקרקע הגבוהים מאפשרים לפרויקטים רבים להתקדם באמצעות כוחות השוק. בצפון ובדרום, דווקא במקומות שבהם הצורך במיגון ובחיזוק מבנים דחוף יותר, פרויקטים רבים אינם כדאיים מבחינה כלכלית.
משפחה בקריית שמונה או בטבריה אינה זקוקה לממ"ד פחות ממשפחה במרכז הארץ. המדינה חייבת להשלים את מה שהשוק אינו יכול לספק, באמצעות מענקים, קרקע משלימה, הטבות מס וסבסוד תשתיות.
גם הרשויות המקומיות זקוקות לכלים מתאימים. פרויקט התחדשות עירונית אינו מוסיף רק דירות. הוא מוסיף תלמידים לבתי הספר, נוסעים למערכי התחבורה וביקוש לגנים, לשירותים עירוניים ולמרחב ציבורי. אי אפשר לבקש מעירייה לקדם אלפי יחידות דיור בלי לתת לה את התקציב ואת כוח האדם הנדרשים לקליטת התושבים החדשים. לכן ההתחדשות העירונית צריכה להשתלב בהסכמי הגג ולהיות מלווה בהשקעה בתשתיות ובמוסדות ציבור.
בנייה חדשה למגורים בעיר נתיבות, 15 בספטמבר 2026 | צילום: יוסי אלוני, פלאש 90
הבעיה אינה שאין בישראל גופים שעוסקים בדיור. הבעיה היא שיש יותר מדי תחנות בדרך, ולא תמיד ברור מי אחראי כשהפרויקט נעצר. הממשלה הבאה צריכה לקבוע כתובת אחת בעלת סמכות, שתלווה את מימוש התוכניות, תזהה חסמים ותוודא שהתקדמות שהושגה בתכנון אינה נבלמת בגלל עיכוב תקציבי, תשתיתי או רישויי.
לקראת הבחירות בשבוע הבא, נבחרי הציבור אינם צריכים להציע לנו עוד פתרון קסם. עליהם להציג תוכנית שאפשר להמשיך לבצע גם לאחר חילופי ממשלה, ולשפוט אותה לפי התוצאות בשטח.
משבר שנבנה במשך שנים לא ייפתר בקדנציה אחת. אפשר, עם זאת, להפסיק להתחיל בכל פעם מחדש.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
