הדיון שמתקיים בשעת כתיבת שורות אינו דיון נקודתי בעניין של מינוי גופמן, אלא חלק ממגמה שאי אפשר להתעלם ממנה - הפעם מדובר בגופמן, לפני זה דובר על זיני, וכל זה כשבמקביל, רק אחרי שנה וחצי של תהפוכות משפטיות, מונה סוף סוף נציב שירות מדינה חדש, לא לפני שהמועמד המקורי של הממשלה נזרק לצד הדרך.
עוד כתבות בנושא
שלוש הדוגמאות האלו הן רק המקרים הבולטים יותר של מגמה שהולכת ומתגברת כבר תקופה, אבל הגיעה לשיא בשנים האחרונות - לממשלה כבר אין יכולת לבצע אף מינוי בעל משמעות, מבלי שתתלווה אליו שערורייה משפטית וציבורית.
פעם אחרי פעם, המינויים שנמצאים בלב הפררוגטיבה הניהולית, וכן, הפוליטית במובן היסודי והטוב של המילה – קביעת סדרי העדיפויות והמדיניות על ידי הגורמים הנבחרים, הופכים לוויכוח פוליטי, במובן הלא טוב של המילה, סביב זכות הממשלה למנות את אותם האנשים, כשהסיבות משתנות, אך השורה התחתונה זהה - שום מינוי לא מוכרז, ופשוט מתבצע.
הכי מעניין
הבעיה המתוארת היא לא רק בעיה של הממשלה הנוכחית (אם כי ניתן לטעון שהוכח שממשלה שונה אכן מקבלת יחס שונה), ולמעשה, בכלל לא אמורה להיות שאלה של ימין ושמאל. זאת בעיה ממשלית מבנית.
עוד כתבות בנושא
מדינה שבה כמעט בלתי אפשרי לבצע מינוי בכיר בלי מערכה משפטית וציבורית ממושכת, מאבדת בהדרגה את היכולת הבסיסית למשול. ממשלה שלא מסוגלת לבחור את אנשיה, תתקשה ליישם מדיניות, ותוכל תמיד לטעון, ולא באופן שאין בו צד של אמת, להיעדר אחריות להצלחות וכשלונות, עליהם ניתן לאתגר אותה בבחירות. במקום לאפשר למערכת למנות ושהציבור ישפוט את התוצאות, נוצר מנגנון שבו כל מינוי הוא מאבק מתמשך על עצם הסמכות למנות, שמרוקן מתוכן את אחריות הממשלה למינויים. שהרי ההחלטה הסופית ממילא אינה מונחת אצלה.
אם הסכמנו על הבעיה, מה הפתרון? הפיתרון לבעיית חוסר היכולת למנות, שהוא הפתרון למחלוקות משפטיות וציבוריות רבות אחרות, הוא צניעות משפטית. צניעות משפטית של הייעוץ המשפטי, של וועדות המינויים, של בתי המשפט. לחזור לדבר בפורמליסטיקה. לא אם המינוי הגיוני או לא, סביר או לא, צח כשלג או לא, טיעונים שהם בהגדרה סובייקטיביים, וגוררים אותנו מוויכוח בלתי ניתן להכרעה אחד, לוויכוח בלתי ניתן להכרעה אחר.
עוד כתבות בנושא
ללכת לפי החוק. במובן הכי צר, משעמם, אפור של המילה. לאפשר לגורם הממנה, מי שנבחר באופן דמוקרטי, למנות את מי שעומד בתנאים היבשים לפי מיטב שיקול דעתו, ואם המינוי לא מספיק טוב, לאפשר לגורם הבא, שיבחר גם הוא באופן דמוקרטי, לפטר ולהחליף, בלי דיונים, בלי סיבוכים ובלי ויכוח ציבורי באמצעות בתי המשפט, גם, לפי מיטב שיקול דעתו. בשביל זה הגורמים הנבחרים נבחרו. בשביל זה אנחנו, האזרחים, הצבנו אותם שם.
פורמליסטיקה הפכה אצלנו למילה גסה. אבל יש לה יתרון אחד עצום - על עמידה בכללים פורמליים קשה להתווכח. הכללים הפורמליסטים מתקיימים, או לא מתקיימים. ואם יש משהו שאנחנו צריכים פה בדחיפות, זה קצת פחות דברים להתווכח עליהם.
עוד כתבות בנושא
