הכרזה על מינויו של רומן גופמן לראש המוסד הייתה יכולה להירשם כעוד ציון דרך בתולדותיה של ישראל כמדינת קיבוץ גלויות: הילד שהגיע ארצה בעלייה הגדולה ממדינות ברית המועצות לשעבר, והתמודד עם לא מעט קשיי קליטה, מעפיל לאחד התפקידים הבכירים ביותר במערכת הביטחון הישראלית. אך במקום לספק רגע של גאווה, גם המינוי הזה עורר מחלוקת. גופמן, קצין מוערך ולוחם ללא חת, גולגל בזפת ונוצות בכיכר העיר התקשורתית. אולי בגלל זהות הממנה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואולי סתם מתוך חיבה לכותרות שערורייתיות. כך או כך, גופמן גילה שהצליחו להדביק לו אחריות מלאה לפרשייה עגומה ומביכה, אף שחלקו בה – לפי כל מי שהכירו אותה מקרוב - היה מזערי.
דרך ארוכה עשה גופמן (50) מילדותו בבלארוס הסובייטית ועד מינויו לתפקיד היוקרתי. כילד, כך סיפר, כלל לא היה מודע ליהדותו. הוריו התאמצו להסתיר את מוצאם, כדי שבני המשפחה לא ישלמו על כך מחיר בסביבתם האנטישמית. בראשית שנות התשעים עלתה המשפחה ארצה, וכאן חיכו לה חבלי קליטה לא פשוטים. ההתערות בחברה הישראלית הייתה מורכבת, והנער רומן מצא את עצמו מסתבך בקטטות רחוב ונדחק להתנהגות עבריינית למחצה. בעבודה שהגיש בשנת 2020 כחניך במכללה לביטחון לאומי, תיאר גופמן כיצד השירות הצבאי הפך אותו אט־אט לישראלי שגאה בישראליותו, ולא פחות מכך ביהדותו.
את דרכו הצבאית החל גופמן בחיל השריון. הוא השתתף בלחימה בעזה וביו"ש בימי חומת מגן, פיקד על גדוד 75 של חטיבה 7, מונה למפקד החטיבה המרחבית עציון, ואז חזר לשריון כמפקד חטיבה 7. שמו הלך לפניו כקצין התקפי שחותר למגע, והדבר קיבל ביטוי גם בנאום שנשא בפני צמרת צה"ל, ובו מתח ביקורת על שלא מפעילים אותו ואת לוחמיו בשדה הקרב. ביולי 2020 קיבל את הפיקוד על אוגדה 210 (אוגדת הבשן), וכעבור שנתיים מונה למפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה.
ב־7 באוקטובר 2023, כשהתברר שמחבלים חדרו לשטח ישראל, יצא גופמן מביתו באשדוד היישר לשדרות המותקפת, אוסף בדרכו מתנדבי משטרה. בצומת שער הנגב הם נתקלו במחבלים, וגופמן חתר מיד למגע. הוא נפצע בקרב אך השתקם במהירות. במאי 2024 הועלה לדרגת אלוף ומונה למזכירו הצבאי של ראש הממשלה נתניהו.
למרות הרקורד העשיר והמרשים, החלטתו של נתניהו למנות את גופמן לראש המוסד עוררה ביקורת משלל כיוונים. היו שטענו כי לגופמן אין ניסיון ביטחוני מספיק; לדבריהם, הוא הוקפץ מוקדם מדי לדרגת אלוף, וחסר את ההכשרה הנדרשת לתפקיד הבכיר. אחרים ציינו שהוא נעדר ניסיון בתחום המודיעין - ליבת העיסוק של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. אולם במוקד הביקורת על גופמן עמדה פרשת הפעלת הנער אורי אלמקייס, שהובילה למעצרו הממושך של הנער על לא עוול בכפו, בעוד האנשים שהפעילו אותו בשירות צה"ל מתנערים ממנו.
האם חלקו של גופמן באירוע אכן צריך למנוע ממנו את המינוי לראשות המוסד, כפי שנטען בשתי עתירות המונחות לפתחם של שופטי בג"ץ, או שמא נעשה לו עוול ושמו נקשר למעשים שלא הייתה לו יד בהם? בשורות הבאות ננסה להביא בפניכם את הסיפור המלא, מחולק לחמש מערכות.
מערכה ראשונה
ובה נער ישראלי מוכשר מנוצל בידי גורמים בצה"ל לצורך מבצעי השפעה
"מבצעי השפעה" אינם חידוש של המאה ה־21. ניסיונות של ארגונים ומדינות לייצר שינויים התנהגותיים אצל יריבים באמצעות הפצת מידע מדויק או כוזב מוכרים זה עידן ועידנים. "לוחמה פסיכולוגית" לסוגיה שימשה צבאות וארגוני ביון כבר מהעת העתיקה, והדים לטקטיקות הללו אפשר למצוא אפילו בתנ"ך. כיום, כאשר רשתות חברתיות ואפליקציות מפריטות את הפצת המידע וכל אדם יכול ליצור לעצמו כלי תקשורת משלו, השיטות הללו תפסו תאוצה. גופי ביטחון מדינתיים וארגוני טרור עושים שימוש רב בכלי השפעה, מסיבות מובנות. הטעיה מוצלחת של האויב באשר למעשיך, כוונותיך ואפילו הלך הרוח בצד שלך, יכולה להיתרגם להישגים בשדה הקרב, או למנוע מהצד האחר לצאת לקרב הזה.
כשגופמן הועלה לדרגת תת־אלוף וקיבל את הפיקוד על אוגדה 210, האחראית על אזור רמת הגולן, החרמון והר דב, ניצבה בפניו משימה שחשיבותה ברורה היום עוד יותר מבעבר: סיכול ההתבססות של חיזבאללה וגורמים איראניים בחלק הסורי של רמת הגולן. כחלק ממאמצי הבלימה בחזית הזאת תדרך גופמן עיתונאים ישראלים, באישור דובר צה"ל, והעביר להם מידע שנועד להשפיע על הגורמים העוינים ולהרתיע אותם. אולם הפרסומים בתקשורת הישראלית בעקבות התדרוכים לא השיגו את מטרתם. עקב כך פנה אל גופמן רס"ן צור, קצין מודיעין ששירת אז באוגדה, ובפיו הצעה: צור זיהה שמעבר לגבול עוקבים אחר ערוץ הטלגרם הישראלי "עולם החדשות", והעלה את הרעיון שהמידע שניתן לעיתונאים יועבר למפעיל הערוץ, כדי שיהדהד אותו.
צילום: צפריר אבייב - פלאש 90 | חיים גולדברג - פלאש 90
מפעיל "עולם החדשות" היה אורי אלמקייס, תלמיד תיכון. לאלמקייס היו ברשתות החברתיות כמה חשבונות וערוצים שהוא נהג להעלות אליהם מידע ודיווחים על הנעשה במדינות ערב. את החומרים שאב מכלי תקשורת ערביים, ופרסם אותם בעברית. "עולם החדשות" שלו נעשה למוקד של מידע איכותי ואמין ונהנה מעוקבים רבים - לא רק ישראלים המתעניינים בנעשה בשכונה המזרח־תיכונית שלנו, אלא גם אזרחים וגורמים שונים במדינות ערב. בחלוף הזמן החל אלמקייס לפרסם לא רק ידיעות מתורגמות, אלא גם מידע שהגיע אליו מגורמים מגוונים, לעיתים כ"פרסום ראשון". היקף החשיפה של הערוץ בישראל ומחוצה לה הלך וגדל, והחומרים שהתפרסמו בו זכו לתהודה רבה. זה מה שגרם לקצינים בצה"ל לסמן אותו כאפיק אפשרי למבצע השפעה.
גופמן נענה לבקשתו של רס"ן צור ואישר להעביר חומרים לפרסום ב"עולם החדשות", ובתנאי שיהיה זה מידע גלוי, שהופיע כבר באתרי חדשות ישראליים לגיטימיים. צור יצר קשר עם אלמקייס, ובמשך מעט יותר מחודשיים, מ־26 בינואר 2022 ועד ראשית חודש אפריל באותה השנה, העביר לו כמה ידיעות. כל החומרים אכן נלקחו מכתבות שפורסמו באתרים ישראליים מוכרים, ולא היה בהם כל מידע מסווג או אסור לפרסום.
אלא שבמקביל הועברו לאלמקייס גם חומרים מסוג אחר. חודשים רבים לפני הפנייה של רס"ן צור, נוצר קשר בין הנער ובין שני חיילים ביחידה השייכת לאגף המודיעין של צה"ל, והשניים סיפקו לו מידע שחלקו מסווג. גם במקרה הזה, ככל הנראה, המידע הועבר כדי לשרת את מטרות צה"ל, והגורמים באמ"ן אף ניסו להפעיל את אלמקייס כמעין סוכן וליצור באמצעותו קשר עם גורמים במדינות אחרות.
בין שתי ה"הפעלות" הללו – זו שביוזמת אוגדה 210, וזו שיזמו החיילים מאמ"ן - לא היה חיבור בזמן אמת. הזיקה, כפי שנראה, נוצרה רק בהמשך.
מערכה שנייה
ובה הנער נעצר ועומד לדין בשל פרסום מידע שמסכן את ביטחון המדינה
זמן קצר לאחר סיום הקשר בין צור לאלמקייס ניטרו בשב"כ ובמחלקת ביטחון מידע של צה"ל (מחב"מ) פרסום של שורת ידיעות ביטחוניות מסווגות בערוץ "עולם החדשות". הידיעות הללו לא היו קשורות כלל באוגדה 210 ובגזרתה; הן עסקו במבצעים סודיים של צה"ל ושב"כ בעזה, וכן בפעולה סודית של המוסד. רמת הסיווג הגבוהה של המידע עוררה את החשד שדליפתו היא פרשת ריגול חמורה ביותר. במקביל עלה כבר אז החשד שאלמקייס היה מעין "סוכן משוטה", שהופעל כחלק ממבצע השפעה צה"לי בלי שיהיה מודע לכך. ראש מחלקת ביטחון מידע, אל"מ ג', ערך בדיקה עם הגורמים האחראים בצה"ל על מבצעים כאלה, ומצא שלא הם הפעילו את אלמקייס. באותה העת נשאל גם תא"ל גופמן בידי בכיר באמ"ן אם אנשיו העבירו מידע לנער כחלק ממבצע השפעה, והשיב בשלילה. אפשר לשער שהבכיר פנה אליו לאחר שהבחין שבערוץ הטלגרם פורסמו בין השאר חומרים הקשורים לגזרת הגולן.
אלמקייס נעצר ב־24 במאי 2022 כחשוד במעורבות בפרשיית ריגול חמורה, והחוקרים קיבלו צו המאפשר להם לפרוץ לטלפון הנייד שלו. מלבדו נעצרו גם שני החיילים מאגף המודיעין - אחד מהם איש מילואים שהיה אזרח בעת מעצרו, והאחר חייל בשירות חובה. כעבור שלושה שבועות הגישה הפרקליטות כתב אישום נגד אלמקייס ונגד חייל המילואים, ואז גם נגד החייל הסדיר.
במשך כחודש וחצי הוחזק הנער במעצר, ולאחר מכן שהה במעצר בית במשך יותר משנה. בחקירתו נחשפו קשרים בינו ובין גורמים בצה"ל. רק שלושה חודשים לאחר מעצרו, ולאחר שכתב האישום כבר הוגש, הזכיר אלמקייס לראשונה באוזני החוקרים את הקשר בינו ובין אנשי אוגדת הבשן, וסיפר שגם הם הפעילו אותו. בעקבות כך נחשפו שיחות הטלפון שלו עם רס"ן צור, והלה זומן לחקירה במחב"מ. בחקירתו אמר צור שפעל בהנחייתו ובברכתו של מפקד האוגדה גופמן, והדגיש כי בהתאם להוראותיו הועבר לאלמקייס רק מידע גלוי. הוא גם סיפר שמסר לגופמן עדכונים שוטפים על הקשר עם אלמקייס, אולם במחב"מ לא מצאו לכך תיעוד.
החקירה העלתה שהמידע שמסר צור לאלמקייס אכן הופיע כולו במקורות גלויים. אף אחד מפריטי המידע המסווגים שפרסם הנער לא הגיע מאוגדה 210. כל החשדות הפליליים נגד צור נשללו, ובמחב"מ המליצו לנקוט נגדו אמצעי משמעת פיקודיים, ולהביא לסיום שירותו. בפועל לא ננקטו נגדו צעדים: הוא המשיך לשרת בצה"ל עוד יותר משנה, ופרש ביוזמתו כחודש לפני פרוץ מלחמת חרבות ברזל. מיד אחרי 7 באוקטובר הוא אף גויס לשירות מילואים באוגדה, ושירת במשך כחצי שנה.
מערכה שלישית
ובה תא"ל גופמן מתוחקר וסופג הערה פיקודית
כתב האישום נגד אלמקייס בוטל רק בדצמבר 2023, לאחר שבפרקליטות השתכנעו שהפעלתו בידי גורמים בצה"ל מצדיקה את סיום ההליך. בינתיים, בעקבות חשיפת הקשר בינו ובין רס"ן צור נפתחה בדיקה גם בנוגע לחלקו של מפקד האוגדה בפרשה. גופמן מצידו אישר מיד שהנחה להעביר מידע ל"עולם החדשות". הוא סיפר שלא ידע מי הבעלים של ערוץ הטלגרם, לא שאל על כך, ולא העלה בדעתו שמדובר בקטין. מדוע הכחיש כל קשר לפרשה כשנחשף המידע הראשוני עליה? על כך השיב גופמן שהוא לא קישר בין הדברים. מרגע שנשאל במפורש על האישור שנתן לרס"ן צור לפעול מול ערוץ הטלגרם, קיבל על כך אחריות ומסר את כל הידוע לו.
גופמן הודה כי שגה כשלא תיאם את מבצע ההשפעה עם הגורמים הרלוונטיים בצה"ל, ולא דאג לקבל את האישורים הדרושים. להגנתו הסביר שלא ראה צורך בכך, משום שכל המידע שהועבר היה גלוי. הוא הוסיף שקצין המודיעין של האוגדה והקצין הממונה על ביטחון המידע הכירו את היוזמה בזמן אמת, ולא עצרו אותה. קמ"ן האוגדה הנחה את צור ברגע מסוים לנתק את הקשר עם אלמקייס, אך זמן קצר לאחר מכן ביטל את ההנחיה. הגרסה שמסר גופמן הייתה זהה בעיקרה לזו של רס"ן צור, למעט בנקודה אחת: צור, שאמר בתחילה שמפקד האוגדה לא ידע דבר על זהותו של האדם שמאחורי הערוץ, טען בהמשך שגופמן ידע שמדובר בקטין.
הגדיר את חוות דעתו "סודית" ובכך מנע את חשיפתה לציבור. השופט בדימוס גרוניס | צילום: יונתן זינדל - פלאש 90
לאחר שתוחקר, גופמן ביקש להיפגש עם אלמקייס כדי להביע את צערו על התגלגלות הדברים וגם על ההתמהמהות בנטילת האחריות. אך גורמי החקירה אמרו לו כי הוא מנוע מלפנות לנאשם או להיפגש עמו, מחשש שהשיחה תשבש את ההליכים. התחקיר עבר לעיונה של הפרקליטה הצבאית הראשית דאז יפעת תומר־ירושלמי, לצורך קבלת החלטה.
כעת כדאי להזכיר את מה שיודע כמעט כל חייל על מערכת הענישה והמשמעת הצבאית. צה"ל מטפל בחריגות מהשורה בשלוש רמות: המשפט הפלילי הצבאי, הדין המשמעתי והמישור הפיקודי. המשפט הפלילי נועד לחיילים שעברו עבירה פלילית, לפי החוקים החלים על אזרחי ישראל או עבירה שהיא אחת מכמאה עבירות "צבאיות" המנויות בפרק השלישי של חוק השיפוט הצבאי - ביזה, עריקה, טיסה אסורה ועוד. דין פלילי מתקיים בפני בית דין צבאי בראשות שופט צבאי, והעונשים דומים בעיקרם לאלו המוטלים בערכאה הפלילית "הרגילה", בתוספת אפשרות לעונשים צבאיים כמו הורדה בדרגה.
הדין המשמעתי לא נועד לטפל בעבירות פליליות, אלא בהפרות משמעת חמורות. במקרה הזה החייל נשפט בדרך כלל בידי מפקדו, בתוך היחידה שלו, אך להליך יש כללים ברורים והוא נתון לפיקוח משפטי. החייל נשפט בתבנית רשמית מדויקת בהתאם לחוק ולפקודות. העונש הניתן בהליך - התראה, ריתוק, קנס, נזיפה ואפילו מחבוש – נרשם ומתועד, ועשויות להיות לו השלכות על המשך שירותו של החייל או הקצין.
לא כל חריגת משמעת בצה"ל מטופלת בדין המשמעתי. כפי שיודע כל טירון, תיתכן ענישה פיקודית שאיננה כרוכה במשפט. הענישה יכולה להיראות דומה, אך השלכותיה שונות. למשל חייל שנשפט לשבעה ימי ריתוק וחברו ש"חטף שבת" עשויים לא לצאת הביתה במשך אותו הזמן בדיוק, אולם הריתוק נרשם בתיקו האישי של החייל שנשפט וילווה אותו גם בהמשך, ואילו העונש של חברו אינו מתועד רשמית, והחייל עצמו אף עשוי לשכוח אותו בחלוף כמה חודשים.
צילום: AFP
לנוכח הממצאים בפרשת מבצעי ההשפעה החליטה הפצ"רית שאין מקום לפתוח בחקירה פלילית נגד גופמן, אך המליצה למפקד פיקוד הצפון דאז אלוף אמיר ברעם (כיום מנכ"ל משרד הביטחון) להעמיד אותו לדין משמעתי. הנימוק העיקרי היה גילו של אלמקייס. תומר־ירושלמי סירבה לתת אמון בגרסתו של גופמן כי לא ידע בזמן אמת ש"המופעל" הוא קטין, ולכן ראתה בדין המשמעתי מישור מתאים. אלא שמפקד הפיקוד - שקיבל לידיו את החומרים, ומוסמך על פי חוק להפעיל שיקול דעת בשאלת ההעמדה לדין משמעתי - בחר לקבל את דבריו של גופמן. הוא יצא מנקודת הנחה שמפקד אוגדה אינו אמור להכיר את כל הפרטים ברזולוציה כזאת, וראה בשגיאה של גופמן תקלה מבצעית ולא כישלון ערכי. ברעם גם האמין לגופמן שלא שמע על מעצרו של אלמקייס עד שנפתחה הבדיקה בעניינו. לפיכך החליט האלוף להסתפק במישור הפיקודי: הוא העיר לגופמן הערה פיקודית, על התקלה המבצעית שאירעה תחת אחריותו ועל קיום מבצע השפעה ללא קבלת אישור מהדרגים המתאימים. מאחר שגופמן לא הועמד לדין משמעתי, ההערה הפיקודית לא תועדה בשום מקום, אך הרמטכ"ל אביב כוכבי עודכן לגביה.
מערכה רביעית
ובה פרשת אלמקייס מתפוצצת בתקשורת, ושמו של גופמן נקשר באירועים שלא הייתה לו נגיעה אליהם
ההליכים בפרשת אלמקייס ומפעיליו התנהלו במשך תקופה ארוכה תחת מעטה סודיות וצווי איסור פרסום. מלבד ידיעה לקונית על הגשת כתבי אישום, לא דלף לתקשורת דבר בנושא. אולם ב־10 בינואר 2024, כחודש לאחר ביטול כתב האישום נגד אלמקייס, התפרסמו לראשונה פרטים על הפרשה בכתבה בעיתון הארץ. הכותרת הייתה: "נער הוחזק במעצר שנה וחצי בגין ריגול. האישום נגדו בוטל כשהתברר שהופעל על ידי הצבא ובאישור תת־אלוף".
מניסוח הכותרת, וביתר שאת מהמשך הכתבה, יכול הקורא להתרשם שמדובר באירוע אחד: המעשים שבגינם הואשם אלמקייס בסעיפים חמורים וההפעלה באישורו של תא"ל גופמן כרוכים זה בזה. "נער בן 17 הואשם בפרסום מידע סודי ברשתות החברתיות והוחזק במעצר במשך כשנה וחצי - אך כתב האישום נגדו בוטל בחודש שעבר לאחר שהתברר כי הוא הופעל בידי שני אנשי מודיעין ובאישור קצין בדרגת תת־אלוף", כך כתב העיתונאי מיכאל האוזר־טוב בפסקת הפתיחה. "לפי המידע שהגיע לידי הארץ, השניים שלחו לקטין ידיעות מסווגות וביקשו שיפרסם אותן בעמודים שהפעיל ברשת בניסיון לייצר 'מבצע השפעה', אף שלא הוסמכו לכך. מי שיזם את ההפעלה היה תת־אלוף רומן גופמן, אז מפקד אוגדה 210". הסיפור האמיתי, כאמור, שונה בתכלית. מסירת הידיעות הסודיות בידי שני אנשי המודיעין החלה זמן רב לפני שגופמן ופקודו צור נכנסו לתמונה; צור ידע שמדובר בקטין, אך לא מסר לו ידיעות סודיות; וגופמן אישר את פעולותיו של צור, אך לא ידע ככל הנראה שהוא מפעיל קטין.
החליטה שאין מקום לחקירה פלילית. הפצ"רית לשעבר תומר־ירושלמי | צילום: אורן בן חקון
מי טרח לקשור את שמו של גופמן לחלקים הבעייתיים יותר של הפרשה? מקורבים לגופמן מאמינים שאלה בכירים באמ"ן, שרצו להקריב אותו במטרה להרחיק את הסיפור מעצמם. בהמשך, לאחר שגופמן מונה למזכירו הצבאי של נתניהו, התחדשו הפרסומים בעניינו. הפרשה שבה לכותרות בעצימות מוגברת כששמו עלה כמועמד לתפקיד ראש המוסד. בין השאר נטען שגופמן שיקר בתחקיר הצה"לי, כשהשיב בשלילה לשאלה אם הוא או אנשיו הפעילו את אלמקייס. כפי שכבר צוין כאן, גופמן כנראה לא הבין אז במה מדובר, וכאשר תושאל על כך באופן ממוקד, אישר מיד שמסירת המידע נעשתה בידיעתו, ולא ניסה לרגע לחמוק מאחריות.
מערכה חמישית
ובה נפתחת מלחמה נגד מינוי גופמן לראש המוסד
ב־4 בדצמבר 2025 הודיע ראש הממשלה נתניהו שהחליט למנות את רומן גופמן לראש המוסד, ופנה לוועדה המייעצת למינויים בכירים בבקשה שתאשר את המינוי. בראש הוועדה עומד נשיא בית המשפט העליון לשעבר אשר גרוניס, ומלבדו יש בה עוד שלושה: פרופ' דניאל הרשקוביץ, החבר בוועדה מתוקף תפקידו כממלא מקום נציב שירות המדינה, ושני נציגי ציבור - פרופ' טליה איינהורן ומשה טרי. הוועדה קיימה כמה ישיבות, נפגשה עם גופמן, וזימנה עוד גורמים רלוונטיים. הרמטכ"ל אייל זמיר התייצב בפניה והביע אמון מלא במועמד ותמיכה במינויו; אלוף במיל' אמיר ברעם הסביר מדוע נתן אמון בגרסתו של גופמן בפרשת אלמקייס; אל"מ ג', ראש מחלקת ביטחון מידע בצה"ל בזמן החקירה, קיבל גם הוא באופן מלא את גרסתו של גופמן; ורס"ן צור תיאר את הפרשה באופן שתאם כמעט לחלוטין את גרסת גופמן. ראש המוסד היוצא דדי ברנע היה היחיד שהביע הסתייגות מהמינוי, בנימוק ש"הערה פיקודית" אמורה למנוע קידום. בחוות דעת הרוב צוין כי דברי ברנע נאמרו לאחר שהיו"ר גרוניס סיפר שגופמן הועמד לדין משמעתי. כזכור, דבר כזה לא קרה, וההליך היה פיקודי בלבד.
הוועדה לא שוחחה עם אורי אלמקייס, שמעולם לא פגש את גופמן. כדי להכיר את הסיפור גם מהזווית שלו קראו חברי הוועדה את תמלולי ראיונותיו של אלמקייס בכלי התקשורת. הם נחשפו לחומרים רבים הקשורים בפרשה, אולם היו גם חומרים סודיים שנמסרו לעיונם של גרוניס והרשקוביץ בלבד; טרי ואיינהורן נאלצו בשלב הזה לקבוע את עמדתם בלי להכיר את הפרטים החסויים. כפי שנראה מיד, ספק אם הייתה לכך חשיבות בגיבוש החלטתם לתמוך במינוי. גם הרשקוביץ, שנחשף לכלל המידע, היה תמים דעים איתם.
כשהתיישבו לדון במינויו של גופמן, התגלעו חילוקי דעות חריפים בין החברים. הרשקוביץ, איינהורן וטרי סברו שיש לתת אמון בעדויות ששמעה הוועדה, ואילו השופט גרוניס הטיל ספק בגרסאות שנמסרו, בעיקר מפי אל"מ ג'. למשל, גרוניס פקפק בטענה שגופמן לא ידע שבעל ערוץ הטלגרם הוא קטין. מעבר לכך, קבע גרוניס, גם אם גופמן לא ידע זאת, העובדה שהאוגדה תחת פיקודו הפעילה קטין עולה לכדי פגם בטוהר המידות שלו עצמו. גרוניס גם התעקש, בניגוד למסקנותיהם של ראש מחב"מ ואלוף ברעם, להטיל ספק בדברי גופמן שלא שיקר ביודעין כאשר נשאל בשלב מוקדם של החקירה אם הפעיל את אלמקייס.
מחלוקת אחרת נוגעת למה שקרה לאחר מעצרו של אלמקייס. גרוניס אמר שהוא "נכון להניח" שגופמן ידע על המעצר רק כעבור זמן, ובכל זאת קבע השופט - לא ברור על סמך מה - שגורמים באוגדה כן ידעו על ההתפתחויות בזמן אמת. לפי גרוניס, הימנעותם של הגורמים הללו מלדווח מיד שהפעילו את אלמקייס היא פגם בטוהר המידות של מפקד האוגדה. עוד אמר גרוניס שגופמן נדרש ליצור קשר עם אלמקייס – אף שלוועדה נאמר במפורש שנאסר עליו לעשות כן כל עוד היה אלמקייס בגדר נאשם. גם אחרי ביטול האישום ביקש גופמן להיפגש איתו, אך לשכת הרמטכ"ל הניאה אותו מכוונתו.
מה הביא את גרוניס להתנגד למינוי גופמן, על אף העדויות הברורות שהוצגו בוועדה? האם זהו באמת החומר הסודי, ששניים מחבריה לא הכירו? פרופ' מרדכי קרמניצר, במאמר בעיתון הארץ, העריך כי גרוניס "מכה על חטא" שחטא כשאישר למנות את דוד זיני לראש שב"כ. האם זו הסיבה האמיתית להתנהלותו במקרה של גופמן? את התשובה לא נדע, משום שגרוניס בחר לא לחשוף לציבור את חוות דעתו המלאה, ואף לא למסור אותה לחבריו לוועדה. הוא הגדיר אותה "סודית", ופרסם רק תמצית לקונית של מסקנותיו, שאינה מסבירה כלל על מה הן מבוססות. החברים האחרים מסרו חוות דעת מפורטת, כללו בה התייחסות קצרה למסקנותיו של גרוניס, והוסיפו באופן חריג פסקה שמדברת על הדלפות מגמתיות שאירעו לקראת סיום עבודתה של הוועדה. הם ציינו למשל כי בכלי התקשורת דווח שראש הממשלה ביקש לפגוש את גרוניס בניסיון לשכנעו לתמוך במינוי. בפועל, לדברי שלושת החברים, שתי הפגישות עם נתניהו נערכו לבקשת גרוניס, שהם שמעו במו אוזניהם.
מינויו של גופמן, ככל מינוי שנעשה ביוזמתו של נתניהו, עורר סערה וגרר שתי עתירות לבג"ץ. הראשונה הוגשה מטעם אורי אלמקייס ו"התנועה לטוהר המידות", והשנייה מטעם "התנועה לאיכות השלטון". בעקבות העתירות החליט ראש הממשלה, בהתאם לסמכותו, לאפשר לטרי ולאיינהורן לעיין בחומר הסודי הרלוונטי ובחוות הדעת הסודית של גרוניס. גם לאחר שהשניים קראו את המסמכים הם לא השתכנעו מנימוקי יו"ר הוועדה, ואף שיגרו לראש הממשלה פנייה שנכתב בה כי לאחר העיון בחומר הסודי דעתם לא רק שלא השתנתה, היא התחזקה. כעת יגיע המינוי לשולחנם של שופטי בג"ץ, והם יכריעו אם הפרשה השנויה במחלוקת תמנע את מינויו של אלוף רומן גופמן לראש המוסד.
עורכי הדין אורית חיון ודין כוכבי, שייצגו את אורי אלמקייס בהליך הפלילי ומייצגים אותו בעתירה לבג"ץ, מסרו בתגובה: "בעתירה נטען כי נפלו פגמים מהותיים בהליך שניהלה הוועדה. רוב חברי הוועדה קיבלו החלטה על בסיס תשתית עובדתית שגויה, הם לא עיינו בחומר הסודי ואף לא בחקירותיו של אלמקייס בשב"כ ובמשטרה, וכך נפלה טעות בידם.
"אורי אלמקייס נעצר ונחקר בשל הפעלתו על ידי גופמן. הפעלתו על ידי גופמן הביאה לפניות אליו גם מיחידה נוספת שפעלה בגזרת איו"ש, ואף שם הופעל. המידע שהועבר אליו בעקבות הפעלתו כקטין באישור גופמן היה בחלקו סודי ובחלקו גלוי, והפעלתו כללה מעבר לפרסומים גם דרישה ליצירת קשר עם גורמי טרור באופן שסיכן את חייו. כל זאת ללא קבלת אישור הפעלה ובניגוד לאמנה בינלאומית לשמירה על ילדים, האוסרת על גורמים צבאיים לנצל ילדים.
"הקצין שהפעיל את הקטין מטעמו של גופמן מסר שיידע את גופמן בזמן אמת על מעצרו של אלמקייס. גופמן עצמו מסר גרסאות סותרות בעניין. יו"ר הוועדה, שהיה חשוף לחומרים הסודיים, ציין כי הוא מתקשה להאמין שגופמן לא ידע בזמן אמת על המעצר. יו"ר הוועדה קבע כי הפגיעה בטוהר המידות נובעת מכך שכאשר פעלה ועדת בדיקה בעניין וערכה בדיקה יסודית, גופמן שיקר ואמר כי הקטין לא הופעל על ידי האוגדה. רק בשל שקר זה התאפשר המשך מעצרו של הקטין על לא עוול בכפו במשך כשנתיים ובתנאים מגבילים. במעצר בשב"כ ובכלא הוא עבר עינויים וסבל רב, ונותר נכה לשארית חייו. גופמן היה אז מפקד אוגדה וקצין בכיר, ויש להניח לטובתו שידע והבין היטב על מה תוחקר. עובדה היא כי קיבל הערה פיקודית כנגדו, וכי כאשר השקר נחשף, הקטין זוכה מכל אשמה.
"אי אפשר להתעלם מהפעלת קטין בניגוד לחוק תוך סיכון חייו והפקרתו, והכול כדי להעלים התנהלות בלתי חוקית. האם אפשר לשים בידי האדם הזה את ביטחון ילדינו?"