בין הדיון על הפסקת התלות בנשק אמריקאי לבין הדיון על סנקציות מאירופה, נושא התדמית של ישראל בעולם הוא נושא עם השלכות כלכליות וביטחוניות בסדר גודל ענק. בישראל היום מודעים היטב לזה שלא כמו שום מלחמה בעולם, במקרה של ישראל מושקעים מאות מיליוני דולרים, אולפנים ואנשי מקצוע להכפשת מדינת ישראל והעם היהודי. מה שלא יודעים בישראל זה שהאולפנים להכפשת שמה של ישראל נמצאים מתחת לאף של תושבי יהודה ושומרון ושהאולפנים להכפשת שמה של ישראל ביהודה ושומרון מתגמלים בענק ובחופשיות כל מי שרק מוכן להגיע עם מצלמה ולתאם עם הפרובוקטורים המתאימים בשטח. תעשיית השנאה נגד ישראל היא לא דבר שאנחנו יכולים לסגור, אבל את תעשיית להכפשת שמה של ישראל ביהודה ושומרון צריך לסגור ולהפוך לטובתינו, ויפה שעה אחת קודם.
עוד כתבות בנושא
קחו למשל את המקרה של הצלם האיטלקי פייטרו מסטורצו מהמגזין האיטלקי 'לאספרסו', מגזין וצלם שאת שמם לא הרבה צריכים להכיר. שבוע שעבר זכה הצלם לחשיפה ויראלית עם מאות מליוני צפיות אחרי שצילם זירת עימות בין חייל לבין אשה פלסטינית ותפס את החייל עושה פנים לא מחמיאות באמצע העימות והנה לכם תוכן ויראלי ותמונת שער למגזין שנצפה ברחבי העולם. דוגמה אחרת לתמונה שנצפתה מאות מליוני פעמים השבוע היא של אנדריי חרז'נובסקי, רוסי שהגיע לישראל בעקבות מלחמת רוסיה אוקראינה, שהפך לדמות ויראלית בעקבות הפעילות שלו נגד ישראל מתוך איזורי יהודה ושומרון. בתמונה אפשר לראות ילד פלסטיני עם ספר יושב ממש ליד גדר תיל עם שלשה חיילים מאחורי הגדר עם הכיתוב: "ילדים פלסטינים מנועים מללכת לבית הספר על ידי חיילים ישראלים יושבים ולומדים מול החיילים". למרות שכל מורה והורה יכול לפקפק בקלות באמיתות הסיפור הזה, התמונה והנרטיב זכו לעשרות מליוני צפיות והודהדו ברשת על ידי מפורסמים מכל העולם ובכך גרמו נזק ענק לתדמית של מדינת ישראל בעולם.
רק לבוא לנתב"ג
למעשה, מדינת ישראל בכלל ויהודה ושומרון בפרט, הם המקום הטוב ביותר בעולם לכל מי שרוצה ליצור תוכן ולהקפיץ את הקריירה שלו ולמנף את את התוכן שהוא יוצר. בעולם שרעב לתוכן ויראלי ובעולם שבו יוצרי תוכן רעבים לתוכן מקורי, חיילי צה"ל נהיים בעל כרחם וללא הסכמתם התוכן הנכסף שיביא את המספרים. כל מה שצריך לעשות זה להגיע בטיסה הבאה לנמל התעופה בן גוריון, להיות בקשר עם פלסטינים מקומיים עם ילדים, לתאם איתם התגרות בחיילי צה"ל ולצלם את החיילים המתוסכלים מול הילדים הפלסטינים והרי לכם תוכן ויראלי ששווה הון וקריירה.
הכי מעניין
נוסעים בנמל התעופה בן גוריון. | צילום: נתי שוחט / פלאש 90
הגיע הזמן שמדינת ישראל ואנשים מכל קצוות הקשת הציונות ישימו קץ לתמריץ הענק שהרשתות ותוכן ויראלי נותנים לאלו שרוצים להרוויח מלהוציא את דיבת הארץ רעה. הגישה המיואשת שאומרת בהקשר הזה "העולם שונא אותנו ממילא" או "אין מה לעשות, עשיו שונא את יעקב" לא לוקחת בחשבון את הנזק הכלכלי, הביטחוני, והמדיני שתעשיית שנאת ישראל גורמת למדינה, זהו נושא שחייבים לפעול בו למען ההווה והעתיד של ישראל. למותר לציין שישראלים שאכן פועלים נגד החוק ופוגעים בפלסטינים מלבד העבירה המוסרית שבכך והעבירה על החוק, פוגעים במעמדה, בביטחונה, ובכלכלתה של ישראל ומספקים חומר תעמולה לשונאי ישראל.
יש מה לעשות
אז איפה מתחילים בעצירת התופעה?
השלב הראשון הוא "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". הגיע הזמן שאזרחים ישראלים לא ישאירו את נושא ההסברה לממשלה ומשפיעים ברשת. כל יישוב, כל עיר, כל קהילה, כל משפחה וכל אזרח צריכים להעלות תוכן ציוני באנגלית עם הפנים היפות של ישראל. לא ייתכן שהיחידים שמסתובבים ביהודה ושומרון עם מצלמות מקצועיות ויכולת להעביר את המסרים שלהם באנגלית יהיו שונאי העם היהודי. הגיע הזמן שהציבור הציוני יוציא את המצלמות ויראה את הדברים מהזווית שלו ועם הפנים היפות של ישראל.
עוד כתבות בנושא
מצד הצבא, זה לא הוגן לקחת חייל שעיקר תפקידו להיות לוחם שמסתובב עם ציוד כבד ומוכנות קרבית ולבקש ממנו שיהיה הדובר של מדינת ישראל. נקודות החיכוך בין ישראלים וערבים ביהודה ושומרון ידועים היטב, ברגע שנשלפות המצלמות חובה על הצבא ועל המדינה להקפיץ למקום דובר מקומי שמתמחה בלהוריד את המתח במקום וינצל את המצלמות של אויבנו להציג בפנים רגועות ובשפה רהוטה את הצד שלנו.
החוקים גם הם צריכים להשתנות. יש סיבה שאף אחד לא מצלם סרטונים מתריסים מול שוטרי משטרת ניו יורק. האמצעים החוקיים שעומדים לרשותם במקרה של התגרות פומבית הם חזקים, מחזיקים בבית משפט, ואין עליהם עורר. עם כל הכבוד והצורך החשוב בהגנה על חופש עיתונות מצד אחד, מדינת ישראל צריכה חוקים חזקים וברורים הרבה יותר בנושא אלו שמתגרים בחיילים ומפריעים להם בשעת מילוי תפקידם רק בכדי לייצר תוכן ויראלי אנטי ישראלי.
במקרה של אנדריי חרז'נובסקי ואחרים שמנצלים את שהותם בישראל להשחרת שמה של ישראל: אם מזכיר המדינה רוביו יכל לשלול ויזות, אשרות שהיה, ותושבות למקורבים למשטר האיראני בשעת מלחמה, הגיע הזמן שישראל גם תיקח ברצינות את אלו שמתפרנסים מהכפשת מדינת ישראל. יש הבדל גדול בין עיתונאי שעושה את עבודתו העיתונאית ומדווח, לבין מי שעומד עם מצלמה מול חיילים שמתגרים בהם ומחכים לתגובה לא מחמיאה שלהם כדי ליצור תוכן ויראלי על חשבונם. הגיע הזמן שמדינת ישראל תיקח את נושא התדמית שלה כנושא ביטחוני וכלכלי לכל דבר, ותשתמש בכל הכלים החוקיים שאפשר כדי להוציא את התמריץ מפגיעה במעמדה של מדינת ישראל ובחיילי צה"ל. הגיע הזמן שישראלים תפגין ריבונות הסברתית ולא תיתן לכל מי שרוצה תוכן ויראלי לעשות אותו על גבם של חיילים ותושבי ישראל, ותוך כדי פגיעה באינטרסים של מדינת ישראל.
עוד כתבות בנושא
