חנינה לנתניהו: אל תצפו לפתרון יצירתי

הנשיא הרצוג משתדל להישאר בסטטוס קוו ולכן אין לצפות שיפנה לפתרון יצירתי כדי להעניק חנינה לנתניהו

תוכן השמע עדיין בהכנה...

נתניהו והרצוג. | יונתן זינדל, פלאש 90

נתניהו והרצוג. | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

נתחיל מהסוף: למרות שהענקת חנינה לנתניהו יכולה להוות מוצא ראוי לסאגה המשפטית והציבורית הבלתי נגמרת הזו, להערכתי נשיא המדינה לא יבחר במסלול זה. הנשיא מקפיד לאורך כל כהונתו על שמירת הסטטוס קוו תוך מתן דגש רב לעיקרון הפרדת הרשויות, ולכן יתקשה לאמץ אפשרות יצירתית ו"אמיצה" שכזו אשר לבטח תיצור רעש ציבורי חסר תקדים ותעמוד בלב סערה משפטי, פוליטית וציבורית.

עוד כתבות בנושא

נראה שזהו גם הפתרון הקל עבור הנשיא אשר בקלות יוכל לבסס את דחיית בקשת החנינה בהיותה חריגה כמעט בכל קנה מידה משפטי. ראשית, הבקשה הוגשה בטרם התקבלה הכרעת דין ותוך כדי ניהול המשפט. שנית, הבסיס המרכזי שמוצג בה איננו נוגע לנסיבות אישיות או שיקומיות, כי אם אינטרס ציבורי ולאומי מובהק. הבקשה איננה מנוסחת כפנייה של נאשם המבקש רחמים או מחילה, אלא כמעשה של הקרבה מצד ראש הממשלה, המעוניין לסיים את ההליכים כדי להתפנות לניהול המדינה והמלחמה ולצמצם את הפגיעה בלכידות החברתית. נתניהו עצמו אף מדגיש כי האינטרס האישי שלו הוא דווקא להמשיך בניהול המשפט עד להוכחת חפותו המלאה.

חיזוק נוסף לעמדת הנשיא עשוי להישען על קביעת מחלקת החנינות, לפיה אין ביכולתה להמליץ על חנינה כל עוד ההליך הפלילי לא הסתיים. קיים ספק נורמטיבי ממשי בנוגע לסמכות הנשיא לחון בשלב זה, שכן מוסד החנינה התעצב היסטורית כמענה חוץ משפטי לאחר הרשעות חלוטות. מתן חנינה בעיצומו של משפט נתפס כמהלך שמרוקן מתוכן את תפקידה של הרשות השופטת. בנוסף, מחלקת החנינות הצביעה על כך שהבקשה אינה כוללת הודאה בעובדות כתב האישום או לקיחת אחריות כשנתניהו אף טען כי המשך המשפט היה מוביל לזיכוי. היעדר חרטה והכרה במעשים מחלישים משמעותית את ההצדקה הערכית העומדת בבסיס מוסד החנינה.

הכי מעניין

עוד כתבות בנושא

הנשיא יוכל לחדד את טיעוניו באמצעות ההבדלים המהותיים בין מקרה זה לבין חנינת אנשי השב"כ בפרשת קו 300. באותו מקרה, לקחו המעורבים אחריות אישית והתפטרו מתפקידם והמהלך בוצע על יסוד קונצנזוס רחב והסכמת היועמ"ש. לעומת זאת, בעניינו של נתניהו מדובר בעיצומו של הליך שיפוטי ממושך, ללא לקיחת אחריות, ללא התפטרות וכמובן ללא הסכמת היועצת המשפטית לממשלה.

קיימת כמובן חלופה עוקפת חנינה, על ידי עיכוב ההליכים המשפטיים נגד נתניהו  מצד היועמ"שית, צעד שהיה מחלץ את הנשיא ממלכוד 22, אך סבירותו בשלב זה נמוכה מאוד, ולו בשל האינטרס הציבורי הרב שיש במשפטו.

מצד שני, לטעמי, דווקא בנסיבות חריגות שלפנינו, לא יהיה זה מופרך להורות על חנינה. לצורך הצדקת מתן חנינה, יכול היה הנשיא להסתמך על המלצת שר המורשת (שהחליף את סמכותו של שר המשפטים בשל חשש עתידי אפשרי לניגוד עניינים), המדגישה את הטיעונים שהועלו בבקשתו של נתניהו. אמנם, מדובר בבקשה חריגה שלא חפה מקשיים בשל העיתוי ונסיבותיה שספק אם עומדת בסטנדרטים המשפטיים המקובלים של מוסד החנינה. ואולם, וכאן מגיע האבל הגדול: אין ספק שמדובר במשפט המתנהל שנים רבות וגורם נזק בל ישוער לחברה הישראלית ולמדינה כולה. המשפט מעמיק את השסע החברתי ומחריף את הפילוג בעם, בעתות שבהן הוא חשוב מאי פעם ויש לעשות כל מאמץ כדי להביא לסיומו בהקדם האפשרי, כמעט בכל מחיר.

במובן זה, יוצא שדווקא הדין עם בקשת החנינה, שכן לפנינו שיקולים רוחביים, חוץ משפטיים, של האינטרס הציבורי המחייבים את עצירת המשפט ויפה שעת אחת קודם. כשבוחנים את המצב המשפטי הנוכחי במשפט, בשים לב להתפתחויות הראייתיות במהלך שמיעת העדים בשנים האחרונות, הדברים מקבלים משנה תוקף.

מוסד החנינה נועד מטבעו ליצוק שיקולים חוץ-משפטיים של צדק ואינטרס ציבורי רחב, וככזה ייתכן שדווקא נימוקיו של נתניהו ראויים למצוא אוזן קשבת מחוץ לכותלי בית המשפט. ראוי היה שהנשיא יעשה שימוש בסמכותו הרחבה כדי להתגבר על הקיפאון המשפטי ולהביא לפתרון שהעם כה זקוק לו.

עוד כתבות בנושא

אילו הדבר היה תלוי בי, הייתי מנצל את מוסד החנינה והסמכות הנשיאותית הרחבה כדי למצוא פתרון יצירתי לבעיה המשפטית שנוצרה בכלים שאינם משפטיים. ואולם, אני מתקשה לראות תסריט שבו נשיא המדינה לוקח צעד אמיץ ומרחיק לכת שכזה. להערכתי, הנשיא ייאלץ לבחור בפתרון הקל בסיטואציה המורכבת שנוצרה וידחה את בקשת החנינה בשל האקלים המשפטי, ובכלל זה, החשש המוחשי מביקורת שיפוטית ומיצירת הלכה חדשה בבג"ץ.

ניתן היה לחשוב על פתרון ביניים יצירתי, כדוגמת חנינה מותנית בתנאים כלשהם, למשל התפטרות או התחייבות עתידית דומה, אך לדעתי אין למהלך שכזה תוחלת, שכן בבסיס בקשת החנינה של נתניהו עמד רצונו להישאר בתפקידו ולהתפנות לניהול המדינה ללא "הפרעת קשב". ייתכן שדרך המלך הייתה התניה ולפיה ראש הממשלה לא יתמודד לקדנציה נוספת בבחירות הקרובות, אך אני בספק רב אם תושג הסכמה שכזו באקלים הנוכחי.

עוד כתבות בנושא

לא מופרך יהיה להניח כי לאחר דחיית הבקשה, צפויות לנו עתירות לבג"ץ שתבקשנה לפסול את החלטת הנשיא, בין היתר על בסיס העובדה שסטה מהמלצת השר הממליץ.

 

חגי בנימין

עו"ד בתחום הפלילי וצווארון לבן, פרקליט בכיר לשעבר בפרקליטות המדינה