פעם שלח איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט מברק לאסטרונום מפורסם: "האם יש חיים על המאדים? השב אלף מילים במברק". האסטרונום ענה לו במברק שבו כתב 500 פעמים: "לא יודע". נראה לי שברוח זו צריך להשיב מומחה הגון לשאלות על עתיד הבינה המלאכותית. ההתקדמות של התוכנות הללו היא אולי הפריצה הטכנולוגית המהירה ביותר שראינו בחיינו, ולא כדאי לנסות לתפוס סכין נופלת. ההיסטוריה מלמדת שיום אחד ההתקדמות הזו תאט ואולי תיבלם – אך אין לדעת מתי ואיפה.
אפשר לשער שבעוד שנה־שנתיים נהיה כולנו חכמים יותר. אנחנו כבר יודעים שתוכנות הבינה המלאכותית יוצרות תמונות מדהימות, שדי מהר הפסיקו להדהים אותנו; אנשי המחשבים מספרים לנו שהן יודעות לתכנת; הן גם יודעות לכתוב טקסטים, אך לעת עתה רק טקסטים בינוניים. אם תשלחו לי טקסט שכתבתם בצ'אט אשמח להזמין את הצ'אט שלי לקרוא אותו, אבל לא מעבר לזה. האם יגיע היום שבו התוכנות יכתבו טוב מאיתנו ויביאו לפיטורי כל הפובליציסטים? כאמור, מי יודע.
דווקא הבינה המלאכותית מדברת איתנו בשפה פשוטה של בני אדם. כשיתקינו אותה במכונת הכביסה נוכל פשוט לומר לה: "תכבסי את המכנסיים ותקראי לי כשהם נקיים"
רק את ההווה אפשר לנתח, בלי להתיימר שהניתוח הזה יהיה נכון גם בעתיד. ולעת עתה, בנקודת ההווה הזו, יש לחדשנות המסחררת של הבינה המלאכותית אפקט מפתיע: בכמה תחומים של חיינו היא מחזירה אותנו לעבר. בזמן שבוגרי מדעי המחשב מתקשים למצוא עבודה, באה עדנה לנגרים, לשרברבים ולחשמלאים. המקצועות של פעם, אלו שהיינו מזכירים ראשונים במשחק "ארץ עיר", הפכו פתאום למקצועות החמים ביותר. מתברר שלעת עתה הבינה המלאכותית מצטיינת בהחלפת עבודות מתוחכמות בעולם הווירטואלי, ופחות בחומרים האמיתיים של העולם הממשי.
הכי מעניין
בינה מלאכותית | צילום: איור: תחיה קוטלרוב
עוד בעלי מקצוע שהבינה המלאכותית לא תחליף בקרוב הם המורים. התוכנות ודאי יכולות לסייע מאוד בכיתה, אבל לא נראה שילדים יוכלו ללמוד ולהתפתח בלי מגע אנושי. מה שמביא אותנו לעוד השלכה פדגוגית מפתיעה של התוכנות הללו: הן מגחיכות את המטלות היצירתיות שניתנות לתלמידים. בתי הספר השקיעו בעשור האחרון מאמץ עצום במעבר ממבחנים למטלות, ורובו מתגלה כחסר תועלת. שום מורה כבר לא דורש מתלמידיו להכין כתבה עיתונאית על מלחמת שלושים השנה או מצגת על הסכם השלום עם מצרים, כי כולנו יודעים מי באמת יבצע את המטלות הללו. יש מורים שמנסים לנסח מטלות מורכבות שבהן התלמיד נעזר בגלוי ב־AI, אך הם מתקשים מאוד לפקח על חלקם של התלמידים בתהליך הזה. רוב המורים חוזרים למבחנים של פעם, ורבים מהם אפילו מתעקשים ליתר ביטחון על עט ונייר.
גם בתוך הדהירה הטכנולוגית עצמה אפשר לזהות חזרה מסוימת ליתרונות העבר, בכל הנוגע לפשטות השימוש. בעשורים האחרונים הטכנולוגיה הפכה יותר ויותר מסובכת למשתמש הקצה. כדי להפעיל מקרר של פעם היה צריך רק לחבר אותו לחשמל, וכדי להפעיל מכונת כביסה היה צריך רק ללחוץ על הכפתור. היום למכשירים הללו יש פאנל הפעלה שיכול לשלוח חללית לירח. מי צריך 99 תוכניות שונות להדחת כלים? עולם המחשבים הקשה מאוד על המשתמש הביתי שאינו מקצוען: אחרי שקנית מערכת הפעלה אתה צריך להוריד עוד תוכנות, ואז לעדכן דרייבר, ואז לרכוש אנטי־וירוס, שפתאום חוסם את ההורדה. דווקא הבינה המלאכותית מדברת איתנו בשפה פשוטה של בני אדם. כשיתקינו אותה במכונת הכביסה נוכל פשוט לומר לה: "תכבסי את המכנסיים ותקראי לי כשהם נקיים".
פרדריק אדווין סמית, הרוזן מבירקנהד, היה מדינאי אנגלי בולט וחברו הטוב של וינסטון צ'רצ'יל. מעט לפני פטירתו ב־1930 הספיק לפרסם ספר בשם "העולם ב־2030" ובו ניסח בביטחון רב תחזיות שכמעט כולן טרם התגשמו: תוחלת החיים הממוצעת תהיה לפחות 120; כל המחלות יודברו; אנרגיית הגאות של הים תספק לנו חשמל בחינם; אנשים יעבדו רק יומיים בשבוע וייסעו במכוניות מעופפות. אם הטכנולוגיה הייתה ממשיכה להתפתח במהירות המדהימה של תחילת המאה ה־20 היינו מגיעים לשם – אבל היא נבלמה, ולכן כנראה לא נגיע לשם עד 2030. עכשיו נראה שהטכנולוגיה חזרה להאיץ, ואין לדעת לאן תביא אותנו ההאצה הזו. תיארתי כאן רק מגמה מסוימת בהווה, שאין לדעת אם תהיה רלוונטית בעתיד. ואף על פי כן, אמונה אחת אני נוטה לאמץ די בביטחון: יש היבטים של האנושיות שלנו ששום מכונה לא תחליף. בני אדם ימשיכו לתהות לגבי העתיד; מכונות ותוכנות לעולם לא יתהו.
עוד טורים של הרב נבון
