אתמול שוב תקפו כמה נערי גבעות קיצוניים את חיילי צה"ל, והפעם ליד חברון. לוחם אחד אף נפצע קל מסלע שהשליכו לעברו המתפרעים. דוברי הקיצוניים הללו מתיימרים להנהיג לגיונות של אלפים הצועדים אחריהם, אך למעשה מדובר בכמה עשרות פורעים, שאינם מייצגים כמעט איש.
כבר לפני חודש פרסמו רבני השומרון, כולל אלו שאיש אינו רואה כמתונים חלילה, קריאה למתיישבי הגבעות להתרחק מאלימות. בשבוע שעבר כתב להם רב השומרון, הרב אליקים לבנון: "פגיעה ברכוש וקל וחומר בנפש של כל אדם, יהודי או נוכרי – זה מעשה אנטי-מוסרי, והוא פוגע בנפש אדמת הקודש". וזה עוד לפני ההתקפה הנוכחית כנגד חיילינו, שבעקבותיה הוסיפו גם רבני גוש עציון גינוי חריף. אך הנערים האלימים מתעלמים לעת עתה מעצת הזקנים וממשיכים בשלהם.
עוד כתבות בנושא
לפני כמה חודשים כתבתי שנראה שאין מנוס מלחדש בלית ברירה את המעצרים המנהליים כנגד מנהיגי הפורעים, כי שום דבר אחר אינו מועיל, ומדובר בדיני נפשות. רבים מחבריי כעסו עליי. גם אני סולד מהצעד הקיצוני הזה, ואשמח מאוד אם יצליחו לבלום את מעשי הבריונות בדרך אחרת. הלוואי שמישהו יצליח למצוא דרך כזו.
הכי מעניין
אלישע ירד, מהדוברים הבולטים של האגף הקיצוני בגבעות, כתב השבוע על מותם של אב ואם ערבים עם ילדיהם בני חמש ושבע: "משפחת מחבלים חוסלה כמעט בשלמותה". האמירה הדוחה הזו מעידה על יחס מזעזע לשפיכות דמים. פגיעה בערבים חפים מפשע היא חמורה דיה, אך אם יש מי שמשלה את עצמו שרק בערבים יפגעו פגיעות קשות אני חושש שהוא יתבדה במהרה. כאשר מוחקים את המעצורים הנפשיים המונעים פראות ואלימות יימצאו חלילה ההיתרים והאמתלאות לפגוע גם בחיילים יהודים.
אלישע ירד בדיון בבית המשפט העליון. | צילום: יונתן זינדל - פלאש 90
דוברי המיעוט האלים והזעיר נוטים לטעון שדרכם האלימה מוכיחה את עצמה הרבה יותר מדרכו הרופסת-כביכול של צה"ל. הם דומים בעיניי לזבוב העומד על גבו של פיל ומתייהר בפני חבריו: "תראו כמה אני גבוה! תראו איזה חזק אני! תראו כמה פוחדים ממני!".
מה באמת מונע ממאות אלפי ערבים שונאי ישראל להסתער חלילה עם רובים ומקלעים על מאות החלוצים שבגבעות? רבבות חיילי צה"ל המסורים הם המרתיעים את האויב; הם העוצרים מחבלים כל יום וכל לילה; הם שעומדים במחסומים ומסיירים בפטרולים בכל פינה; הם שמאיימים באמת על כנופיות המרצחים; ופעילותם היא שמאפשרת לקיצוניים שבנערי הגבעות לנהל את קטטות הרועים שהם גאים בהן כל כך, ביודעם שמולם יישלפו בדרך כלל רק מקלות ואבנים. כולנו יודעים מה היה קורה בשומרון לו חלילה שבתו חיילי צה"ל למשך יממה אחת.
רוב מוחלט של שוכני החוות והגבעות אינם שייכים לחבורה האלימה הזו: הם מתמסרים למשימה חלוצית חשובה, ולא יעלו על דעתם להתעלל בחפים מפשע, וודאי שלא לתקוף בסלעים את חיילי צה"ל. כל אוהבי הארץ מוקירים את פעולתם. אך המיעוט הזעיר שפוגע בחיילינו מטריף את הדעת: איך מעזים צעירים, שרבים מהם לא שירתו בצה"ל וגם לא ישרתו, להרים יד על אלו שמגינים עליהם בשמש קופחת ובלילות קפואים בלי שינה, על אלו שחוצצים בינם לבין אש הגיהינום.
עוד כתבות בנושא
גוון אחר של הזלזול הזה בצה"ל ובחייליו אפשר למצוא בהתקפות המכוערות והמטופשות כנגד אלוף פיקוד מרכז, אבי בלוט. ארגון "תורת לחימה" אפילו העז לכנות אותו בציוץ מרושע "אלוף הפרוגרס". במשך שנים רבות התלונַנּו למה אין אלופים דתיים. ואז קיבלנו בפיקוד מרכז אלוף חובש כיפה, ירא שמים ובוגר עלי, אוהב הארץ ואוהב מתיישביה. כל אלו שעוסקים ביו"ש בבנייה ולא בהרס מעידים עליו שהוא מסייע מאוד להתיישבות, וגם מוביל מהלכים התקפיים חסרי תקדים כנגד האויב. איך אנשים שמתיימרים לדבר בשם התורה מעזים להוציא על אדם כזה שם רע? מאיפה נולדה עזות המצח הזו? גם אלו שחוטאים בדיבור מזלזל כלפי קצינינו ודאי יתנגדו בתוקף לכל פגיעה בחיילי צה"ל, אך הם צריכים לעשות את חשבון נפשם על טיפוח הזלזול בצה"ל ובמפקדיו. בקצה של הקצה -הזלזול הזה הופך לאלימות ולשנאה.
אלוף אבי בלוט בזירת הפיגוע בבקעה. | צילום: דובר צה"ל
בפורעים המעטים צריך לטפל באופן שבו כל מדינה מתוקנת מטפלת בפושעים ובבריונים. הימין אינו תומך בהם, המתנחלים אינם תומכים בהם, הרבנים אינם תומכים בהם. המשטרה והשב"כ צריכים לבלום את התופעה הזו ולעצור את מוביליה. איך אנחנו צריכים לעמוד מול הפורעים הללו – נדמה לי שברור לרוב מוחלט של הישראלים. איך הם עצמם מצליחים לעמוד מול מצפונם – את זה נבצר ממני להבין.
עוד כתבות בנושא
