1
ההתערבות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בענייניה הפנימיים של ישראל, ככל שהיא באה לידי ביטוי בתביעתו למתן חנינה לבנימין נתניהו, גררה אצלנו לא מעט ביקורת, ובצדק. לשכת הנשיא הרצוג הדגישה ש"ישראל היא מדינה ריבונית". השר דודי אמסלם, מתומכי ראש הממשלה, הזכיר השבוע ברשת ב' ש"יש לנו מערכת משפט, ואנחנו לא נתינים של מישהו". כמותם היו רבים אחרים.
עוד כתבות בנושא
וכאן אני מבקש להציע לנשיא טראמפ לשנות כיוון. בפעם הבאה, כדי לא לעורר בישראל ביקורת, אל תתערב באופן ישיר. כל מה שאתה צריך לעשות הוא את מה שמקובל אצלנו במקרים כאלה. קח כסף מתוך תקציבם של משלמי המיסים האמריקניים, תממן את הקמתה של "העמותה הישראלית עבור חנינה לנתניהו" או משהו דומה, שלח אותה להגיש עתירה לבג"ץ או לנהל הליכים משפטיים שיקדמו את מה שנראה לך נכון לקדם, ואיש לא יוכל להעיר לך. למה? משום שכך עושות כבר שנים ארוכות מדינות אירופה, כל אימת שיש להן רצון להתערב בענייניה הריבוניים של ישראל.
בשבוע שעבר דן בית המשפט הגבוה לצדק בעתירה של מכון זולת למתן צו נגד שר המשפטים יריב לוין, שיחייב אותו לשתף פעולה עם נשיא בית המשפט העליון במינוי בעלי תפקידים. עזבו את הסוגיה עצמה, היא לא חשובה לענייננו. מתישהו, בעיצומו של הדיון, ניסה עו"ד יורם שפטל, שייצג את שר המשפטים, לטעון שמאחורי העמותה העותרת עומדות מדינות באירופה, ושבאמצעות כסף שהן מעבירות אליה הן מתערבות בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל. ראש ההרכב, השופט עופר גרוסקופף, לא היה מוכן להקשיב לטענה. "אנחנו שומעים כאן עתירות בעניינים ציבוריים", הסביר, "ולא שואלים מי מממן". "זה עניין ציבורי של האיחוד האירופי?", תהה שפטל. "לא שאלנו אף פעם, ביחס לשום עותר, מי עומד מאחוריו ומי מממן אותו", השיב גרוסקופף. לשפטל היה חשוב להסביר את עצמו עד הסוף. "העותרת כאן מציגה את עצמה באופן לא נכון, ולכן ידיה לא נקיות, ולא יכול להיות שלא תאפשרו לי לטעון את זה", הלין. "ספרד, איטליה וצרפת הטילו אמברגו כדי למנוע מאיתנו ניצחון במלחמת קיום, אלה העותרים כאן".
הכי מעניין
בדקתי את טענותיו של שפטל. לפי הדיווח לרשם העמותות, בשנת 2025 קיבלה העותרת, עמותת מכון זולת, 793 אלף שקלים מישויות מדיניות זרות (610 אלף מהאיחוד האירופי ו־183 משגרירות טאיוואן), בשנת 2024 עוד 314 אלף, ובשנת 2023 עוד 191 אלף. זוכרים את המהומה שניצתה לפני שבוע סביב החלטת בג"ץ בעניין הרחבה הרפורמית בכותל? אחת העותרות בהליך הזה הייתה עמותת ישראל חופשית. 152 אלף שקלים היא קיבלה השנה מישות מדינית זרה, עוד 121 אלף בשנת 2024, ועוד 177 אלף בשנת 2023.
עוד דוגמה? עמותת המוקד להגנת הפרט, שאחראית לאינספור עתירות נגד מדיניות צה"ל, ושמגינה על תושבי עזה ועל מחבלים, קיבלה בארבע השנים האחרונות 17 מיליון שקלים מישויות מדיניות זרות. רוצה לומר, לא ישראלים מנסים להתווכח על הקו שנכון למדינת ישראל לאמץ, אלא מדינות זרות, רובן כאלה שיש לנו יחסים דיפלומטיים איתן. כל מה שהמדינות הללו לא מצליחות לשנות בשיח עם ממשלת ישראל הן מנסות לשנות באמצעות מימון של עמותות, שמנהלות בכספן את המאבק דרך בית המשפט.
עוד כתבות בנושא
נזכרתי השבוע בסיפור מעניין, בהקשר הזה, מלפני כ־15 שנה. בית המשפט דן אז בערר שהגישו תושבים מבית־ג'אלה נגד תוואי גדר ההפרדה, כשאנשי המועצה לשלום וביטחון, ארגון המזוהה עם הצד השמאלי של המפה, ביקשו מהשופטת לאשר להם להצטרף להליך במעמד של ידיד בית המשפט. לבקשה שלהם צורף תצהיר שחתמו עליו שמונה קצינים בכירים חברי הארגון, אלופים ותתי־אלופים, תצהיר שתמך בעמדתם של ערביי בית־ג'אלה.
כשנציג המדינה ביקש מהם לספר לבית המשפט מי מממן אותם, קמה עורכת דינם טליה ששון, היום יו"ר המועצה הציבורית של הקרן החדשה לישראל, ומחתה נמרצות. כשהשופטת הסבירה לה ש"כל מי שרוצה להגיש פה חוות דעת או תצהיר - נחקר, לרבות לגבי המניעים שלו", קמו עו"ד ששון ושורת הקצינים הבכירים, הודיעו שהם מושכים את התצהיר שהגישו, ונטשו את האולם ואת ההליך.
השופט עופר גרוסקופף לא היה מוכן להקשיב לטענה. "אנחנו שומעים כאן עתירות בעניינים ציבוריים", הסביר, "ולא שואלים מי מממן". "זה עניין ציבורי של האיחוד האירופי?", תהה שפטל. "לא שאלנו אף פעם, ביחס לשום עותר, מי מממן אותו", השיב גרוסקופף
ההליך הזה לא דומה להליך הבג"צי שפתחנו בו, ובכלל, לא צריכות להיות בהקשר הזה טענות לבג"ץ - הוא לא אמור להיכנס לאינטרנט ולחפש מאיפה עשה את הונו כל עותר ועותר. ועדיין, המציאות שבה מדינות העולם בוחשות בנעשה כאן באמצעות עמותות שעותרות מכספן לבג"ץ היא בלתי נסבלת. מדינה ריבונית לא יכולה לאפשר התערבות חיצונית גסה כזו בענייניה. לא כשההתערבות הזו באה מצידו של נשיא ארה"ב, וגם לא כשהיא באה מצידה של ממשלת נורווגיה, ששולחת עמותות ישראליות לעתור מכספה בניסיון למנוע מצה"ל להילחם בטרור כמו שנראה לו שנכון לעשות.
מבחינתן של מדינות אירופה, נמצאה הדרך השקטה והבטוחה להיאבק במדיניותה של ממשלת ישראל הנבחרת, בלי להיכנס מולה לעימותים פומביים מיותרים. במקום לצאת בקול נגד מדיניות הסיכולים, נגד תוואי גדר ההפרדה, נגד הריסת בתי מחבלים או נגד האופן שבו שב"כ חוקר חשודים בטרור - קל יותר לתרום לארגון שמאל ישראלי, ולשגר אותו לעשות את העבודה. רק תארו לעצמכם איזו מהומה בינלאומית הייתה פורצת לו היה מתברר שמדינת ישראל מחזיקה באירופה סדרה של עמותות שפונות לבתי המשפט המקומיים בניסיון להיאבק במדיניות ממשלת איטליה, צרפת או נורווגיה. הגיע הזמן לעורר את המהומה הזו כשזה קורה אצלנו. לא בית המשפט צריך לעשות את זה, זו אחריות של הדרג המדיני.
2
אני לא מכיר את בצלאל זיני, אבל מהרבה מאוד אנשים ששוחחתי איתם לאחרונה שמעתי על מעלותיו, על טוב ליבו, על התנדבותו למען עם ישראל, ועל כך שאין שום סיכוי שאיש כמוהו עשה את מה שמייחס לו כתב האישום. כל עוד מדובר באמונה תמימה ובתקווה גדולה שהכול ייגמר בטוב ויתברר שהייתה כאן אי הבנה גדולה - זה בסדר גמור. אלא שלא בכך מדובר. את מחנה הימין שוטף גל של תיאוריות קונספירציה שעיקרן: מישהו תפר לבצלאל זיני תיק כדי לדפוק את אחיו דוד, ראש השב"כ, וכל הפרשה כולה - מתחילתה ועד סופה - איננה אלא עלילת דם נוראית.
שמענו עיתונאים ימניים עם התזה הזו, שמענו חברי כנסת מהקואליציה עם התזה הזו, שמענו רבנים חשובים במגזר עם התזה הזו. כשהרב ד"ר אליהו זיני טען את זה, זה היה עניין אחד. נכון, הרב זיני הוא איש חשוב, הוא עומד בראש ישיבת הסדר, ולדברים שהוא אומר יש משמעות, אבל קשה לבוא בטענות לקרוב משפחה שמתקשה להאמין שאחיינו עשה את מה שאומרים עליו. כך או כך, בסוף השבוע שעבר הצטרף לחבורה איש חינוך חשוב נוסף, ראש ישיבת ההסדר איילת השחר באילת, הרב יוסי רודריגז. "תלמידיי היקרים", הקליט את עצמו אומר בסרטון שהופץ, "כמו שגידלתי אתכם לתורה, כך אני מקווה ומאחל שאתם תחזיקו בקרבכם את הדרך הישרה המובילה לעולם הבא. אני באתי היום להזהיר אתכם לא לקבל שום דבר על הטענות והמענות שאומרים על בצלאל זיני. בצלאל זיני אדם יקר שמתחילת המלחמה הוא מוסר את נפשו לעם ישראל, כמעט בהתנדבות גמורה... כל מה שעכשיו מעלילים עליו ברור שזה הכול עניין פוליטי, שקושר אותנו לאח שלו. אבל הוא עצמו אדם מיוחד במינו, הוא לא מודה בשום דבר, מידיעה ברורה הוא לא מודה בשום דבר. לא קיבל כסף, לא עשה שום דבר, לא ידע מכלום. לא מעלים עין, אין לו שום שייכות לזה, זאת העמדה שלו ואסור לנו להאמין, כאדם חף מפשע, במיוחד אדם שתרם לעם ישראל כל כך הרבה. זה לא יכול להיות שככה, זו תהיה שיטת תפירת תיקים בכל עם ישראל. אז אני קורא לכל תלמידיי, תשמרו על העולם הבא שלכם, אל תאמינו לשום דבר".
עכשיו, תראו: אם הרב רודריגז היה מסביר שקשה לו להאמין שאיש טוב כל כך יחטא, זה היה לגיטימי. אם היה מספר שהוא עצמו מתפלל שהכול יתברר כעורבא פרח - גם אני, שלא מכיר את זיני כלל, הייתי מצטרף. אבל הקביעות החד־משמעיות הללו, מאיפה הן באות? "מעלילים עליו", "הוא לא ידע מכלום", "הכול עניין פוליטי שקושר אותנו לאח שלו", "תפירת תיקים", והקריאה בסוף: "אל תאמינו לשום דבר" - מה עושים עם האמירות הללו?
ראש השב"כ, דוד זיני | צילום: צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90
לאיש מאיתנו אין מושג איך כל זה ייגמר, אבל כרגע אין לנו דבר לבד מכתב האישום ומקטעי העדויות שהתפרסמו ברבים. ואלה, בנקודת הזמן הזו, לא מלמדים על תפירה, לא מעידים שאין שום דבר, וגם לא מצביעים על כך שהוא "לא ידע מכלום".
מה כן מספרים החומרים הללו? שבצלאל זיני הודה שהחייל שלו, אביאל בן־דוד, הציע לו להשתתף בהברחת סיגריות לעזה, שבן־דוד סיפר לו שהוא הבריח סיגריות לרצועה, שזיני עצמו קיבל מבן־דוד מאות אלפי שקלים במזומן וטוען שהם ניתנו לו כתרומה ליחידה, שבן־דוד מצידו מתאר שיתוף פעולה של זיני איתו בהברחות ובחלוקת השלל, ושזיני, בתגובה, מכחיש שהיה מעורב בעצמו בהברחות, ומכחיש שידע מה מקור הכסף שהגיע מבן־דוד.
עם כל הכבוד לתיאוריות שמסתובבות באזורים רבים במגזר בקרב אנשים טובים שרוצים בלב תמים בטובתו של זיני, הטענה שכל הפרשה הזו - על עצוריה הרבים, שכמעט כולם לא קשורים אליו, ולא מעידים נגדו, ואין להם מידע עליו - נולדה רק כדי להפליל אותו ולפגוע באמצעותו באחיו, לא מחזיקה מים. הדברים מקבלים משנה תוקף כשלוקחים בחשבון ששני האנשים שהעידו נגד זיני, כמי שהיו לכאורה שותפיו, לא קיבלו דבר תמורת עדותם. העדות שלהם נגד זיני לא הועילה להם בכלום, ואיתה ובלעדיה הם מסובכים מעל לראש.
עוד כתבות בנושא
אני מתחבר לחברי, אבישי גרינצייג, שכתב כבר בתחילת הדרך שסעיף האישום נגד זיני, המאשים אותו בסיוע לאויב במלחמה, מופרך לחלוטין, וכמוהו ההתעקשות להותיר אותו במעצר כשהחקירה נגמרה, כשאין מה לשבש, וכשאיש לא יכול לטעון שהוא מסוכן למשהו. ואחרי שהצגנו את כל זה, לא ברור עם איזה מטען יכול רב ומחנך, שמגדל תלמידים לתורה ולשירות בצה"ל, לדבר כך. איך ראש ישיבת הסדר, שהיא עצמה ובשרה של הממלכה, יכול להגיד לתלמידיו "אל תאמינו לשום דבר"? איך הוא יכול לספר להם שזיני "לא ידע מכלום", כשזיני עצמו לא טוען את זה?
כשיהיו בפני הרב חומרי החקירה כולם, והוא ינתח אותם ויטען על בסיסם שזיני חף מפשע, שאפשר להעניק לדברים פרשנות אחרת, או שהייתה כאן אי הבנה גדולה, נהיה במקום אחר. אני בעצמי התווכחתי בטורים שלי עם המשטרה והפרקליטות ובתי המשפט, לא פעם ולא פעמיים. עם הוכחות, עם ראיות, עם פרוטוקולים. אבל כשאלה כלל אינם בנמצא, איך מרשה לעצמו ראש ישיבת הסדר לפסוק לתלמידיו: "אל תאמינו לשום דבר"? ומה זה אומר, לא להאמין לשום דבר? לא להאמין לכל מה שאומרת המשטרה? ולכל מה שאומרת הפרקליטות? ולכל מה שאומרים בתי המשפט? לכל מוסדות הממלכה לא להאמין? לפני שבדקנו, לפני שהוכחנו, לפני שהבאנו ראיות?
מערכת המשפט ומערכת אכיפת החוק קנו ביושר את החשדנות נגדם. בפסקי דין הזויים, בכתבי אישום מופרכים, בתיקים שהחלו ברעש גדול והסתיימו בקול ענות חלושה. זו סיבה טובה לבדוק אותם היטב ולבקר אותם כל אימת שצריך. זו לא יכולה להיות סיבה לרצות לנתץ אותם לרסיסים, ועוד בלי ראיות.
3
"תכירו את החוק שיהפוך את הפצת הפייק ניוז להרבה יותר קלה", פתחה הכתבת של ערוץ 12. "לפי הצעה של טלי גוטליב, אדם שיפורסם עליו מידע כוזב ופוגעני יוכל לתבוע מהמפרסם אלף שקלים בלבד בלי להוכיח נזק, במקום 50 אלף שקלים כיום. למה?", שאלה הכתבת והסבירה: "לפי גוטליב, תביעות לשון הרע הפכו לכלי להשתקת אזרחים, וזירת בית המשפט (הפכה) לשדה קרב בין בעלי ממון לאזרחים תמי לב. רק הבעיה, שהדרך לעצור הפצת מידע כוזב תהפוך לעסק לא משתלם".
לתובעים תביעת לשון הרע, קובע החוק, יש שני מסלולים אפשריים. בלי הוכחת הנזק שנגרם להם בשל הפרסום, הם יכולים לדרוש עד 50 אלף שקל (עם הצמדה, הסכום גבוה יותר). עם הוכחת נזק - השמיים הם הגבול. גוטליב, כאמור, מבקשת להוריד כמעט לאפס את הסכום שניתן לתבוע בלי להוכיח את הנזק. אדגיש, אני עצמי מתנגד להצעת החוק הזו. כך או כך, כמו בערוץ 12, ראיתי בכמה כלי תקשורת נוספים ביקורת על הצעת החוק ועל חברת הכנסת שהגישה אותה. בעין השביעית הסבירו ש"ליבו של חוק איסור לשון הרע הוא היכולת לדרוש פיצוי ללא הוכחת נזק, מתוך הכרה של המחוקק כי פגיעה תדמיתית גורמת נזק שאינו ניתן בהכרח לכימות מדויק".
אם קראתם את הביקורות הללו, והשתכנעתם שכדי לשמור על השם הטוב של כולנו מפני הפצת שקרים חשוב שתהיה לנו אפשרות לתבוע ולקבל פיצוי גדול ממי שמטנפים עלינו על לא עוול בכפנו גם בלי להוכיח נזק, אתם מוזמנים לחזור איתי במנהרת הזמן, אל שלהי 2011. קבוצת חברי כנסת, בראשה יריב לוין, הגישה אז הצעת חוק הפוכה. בניגוד לגוטליב שמבקשת להפחית את הסכום מ־50 אלף שקל לאלף שקל בלבד, לוין וחבריו ביקשו אז להגדיל את הסכום מ־50 אלף שקל ל־300 אלף שקל. מה קרה בתגובה? התנפלות תקשורתית. במהדורות החדשות הדביקו להצעת החוק ההיא את הכינוי "חוק ההשתקה", ו־500 עיתונאים נאספו בסינמטק לכנס "העיתונות החופשית" וקוננו על סופה הקרב של הדמוקרטיה. "אלו ימים אפלים", הזהירו, "חופש העיתונות בסכנה". לא נוכל לפרסם תחקירים, הסבירו כתבי תחקירים, מחשש שאם נפסיד בתביעת דיבה נצטרך לשלם סכומים אסטרונומיים. בקיצור: היום מסבירים לנו שצריך להטיל קנס גבוה כדי למנוע פרסום פייק, אז הסבירו לנו שמסוכן להטיל קנס גבוה על כל מי שיפרסם פייק. אמת לשעתה? אפשר להתנגד להפחתת הפיצוי לאלף שקל ולהתנגד להעלאת הפיצוי ל־300 אלף שקל, אבל גם כשמבקשים להציג כל חקיקה כקטסטרופה או כחורבן הדמוקרטיה, מומלץ לשמור על המינון.
עוד כתבות בנושא
