הכותרת בטורו של עורך "מקור ראשון" על “השתלטות חרדית” על החינוך הממלכתי־דתי נכתבה בנימה של סרט אימה: מספרים עולים, אחוזים מטפסים, ובעוד רגע – רחמנא ליצלן – מורה עם כיפה שחורה יעמוד מול לוח בכיתה בחמ״ד. רק שכאן בדיוק צריך לומר: הפוך, קלמן, הפוך.
כי מה שמתואר כאיום על הציונות הדתית הוא אולי אחד התהליכים המעניינים, הבריאים והציוניים ביותר שמתרחשים כיום בחברה הישראלית.
עוד כתבות בנושא
נניח רגע לחרדות הזהות ונשאל שאלה פשוטה: מה בעצם קרה? חרדים – כן, אותם חרדים שעליהם מתלוננים בלי סוף שאינם משתלבים, הולכים ללמוד הוראה, עוברים הכשרה, נבחנים, נכנסים למערכת החינוך הממלכתית, עובדים לפי תכניות הלימודים של מדינת ישראל, מקבלים שכר מהמדינה ומחנכים ילדים אזרחי המדינה.
הכי מעניין
אם זה לא נקרא השתלבות, מה כן? רק שירות ביחידה קרבית?
הטעות העמוקה של הכתבה היא ההסתכלות דרך עדשת הזהות, ולא דרך עדשת האזרחות. לא נשאלת שם השאלה האם מדובר במורה טוב, מקצועי, מחויב לתלמידים ולמערכת, אלא רק מאיזה מגזר הוא בא. זו בדיוק המחלה הישראלית: הכול הופך למלחמת שבטים. גם לוח הכפל.
עוד כתבות בנושא
אבל חינוך ממלכתי לא נועד לשמר זהויות טהורות. הוא נועד לבנות חברה משותפת. ממלכתיות איננה “כולנו אותו דבר”, אלא “כולנו אזרחים שווים”.
וכאן מתגלה האבסורד: אותם קולות שמלינים על כך שהחרדים אינם חלק מהמדינה, מזדעקים ברגע שחרדים באמת נכנסים למוסדות המדינה. רוצים שהם יעבדו, שישרתו, שייקחו אחריות – אבל לא בכיתה של הילד שלי. תשתלבו, רק לא לידנו.
מורה חרדי בחמ״ד איננו בעיה אידאולוגית. הוא עובדה אזרחית. עצם הבחירה שלו לעבוד בתוך המערכת הממלכתית היא הצהרה: אני חלק. ואם יש דבר שציונות אמורה לחגוג – זה בדיוק זה.
הטעות העמוקה יותר היא הבלבול בין צרכים חינוכיים לזהויות תרבותיות. מערכת החינוך צריכה לקבוע סטנדרטים מקצועיים, ערכיים ואזרחיים – לא לנהל בדיקות דם אידאולוגיות. ברגע שאומרים “מורה חרדי לא יכול לחנך לציונות”, בעצם טוענים שציונות היא תעודת זהות סגורה, לא מערכת ערכים חיה ונושמת. וזה כבר סוף הציונות.
דווקא מורה חרדי במערכת ממלכתית הוא הוכחה לכך שהציונות היא מרחב אזרחי פתוח, לא רכוש פרטי של מגזר אחד. עבור התלמידים, זה שיעור באזרחות חיה: אדם שלא בורח מהמדינה, לא מקלל אותה, אלא עובד בתוכה.
והאמת הלא נוחה היא זו: אם הציונות הדתית חוששת שמורה חרדי יערער את זהות תלמידיה – הבעיה איננה החרדי. הבעיה היא הביטחון העצמי שלה. זהות חיה לא מתפוררת ממפגש. רק זהות חלולה זקוקה לבידוד.
עוד כתבות בנושא
מי שמרגיש שווה – ירגיש שייך.
מי שמרגיש שייך – יחנך לשייכות.
ומי שמחנך לשייכות – בונה מדינה.
גם אם זה עם חרדים.