בראשית ברא עמית את הרכבי הסניוריטי. הרכבי הסניוריטי לא היו המצאה של עמית, כמובן - יש היגיון לנווט תיקים חשובים במיוחד לשופטים מנוסים במיוחד, אך עמית עשה בהרכב הסניוריטי שימוש רחב (לעיתים בסיוע קודמו, פוגלמן). יותר מכך, לעמית ישנה חיבה להרכב ספציפי במיוחד, הרכב סניוריטי צר, שבו, מעשה שטן, שולט באופן מקרי רוב אקטיביסטי מובנה של עמית עצמו ודפנה ברק ארז, אל מול סולברג שבתיק אחרי תיק, מצא את עצמו במיעוט.
כך התקבלו פסקי דין קיצוניים ואף אבסורדים שהביאו, בין השאר, לכך שלא ניתן היום למנות נציב מדינה על בסיס החוק המפורש, ולא ניתן לפטר ראש שב"כ בשם קיומו של ניגוד עניינים תיאורטי, ובכן, בניגוד לחוק המפורש. בפסק דין זה הגדיל אף עמית לעשות בכך שפסק הדין ניתן על אף שהפך לתיאורטי, כאילו כדי להוסיף לתבערה הקיימת ממילא.
ובבית המשפט העליון היה תוהו ובוהו, ולסולברג נמאס, כך פורסם, והוא פנה לעמית והבהיר לו שלא ישתף פעולה יותר עם הרכבי הסניוריטי הצרים. ולתקופה, נראה שהדברים הסתדרו - במספר תיקים חשובים, כגון התיק שנגע למינוי זיני, והתיק בנוגע למינוי השופט קולה לבחינת ההתנהלות סביב טיוח הדלפת שדה תימן, מונו הרכבים אחרים, שאף אם היו רחוקים מלהיות חלומם של שמרנים משפטית, בוודאי היו מאוזנים יותר.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
לרגעים היה נדמה שהאירוע בסיומו, אך לא לעולם חוסן. הותרת החלטות מדיניות חשובות ליד המקרה, בבית משפט עליון בו יש רוב שהוא לכל הפחות לא אקטיביסטי, היא לא משהו שניתן לאפשר. כך, פעם אחרי פעם מתקבלות החלטות על הרכבים שהן מקריות לכאורה, ופעם אחרי פעם, באותן החלטות מקריות, יש רוב לעמדת המיעוט בבית המשפט העליון הנוכחי.
כך, לדיון על סגירת גל"צ מונה הרכב עם רוב אקטיביסטי של ברק ארז-כשר-רונן בשל טענות למניעויות של חלק מהשופטים, הרכב שהשתנה רק בעקבות ניגוד עניינים של רונן שהתגלה לאחר מכן ולהחלפתה בשטיין בהרכב 50/50 (השופט כשר נחשב כשופט אמצע).
כך, עתירה בנוגע לפסילת חוק הנוגע להגבלת תקציב לשכת עורכי הדין נקבעת להרכב מורחב באופן מקרי במועד בו שניים מהשופטים השמרנים נמצאים בחופשה לפני חג הפסח (גם בתים של שופטים לא מנקים את עצמם, כך מתגלה), לטובת יצירת הרכב אקטיביסטי לעילא.
כך, הרכב מורחב בנוגע להדחת השר בן גביר, כלי קיצוני באופן שקשה לתאר במדינה דמוקרטית, בו נשקלת הוראה להדיח שר שלא הוגש נגדו כתב אישום, נקבע לפי "שיקולי יומן" לרוב של שלושה אקטיביסטים מול שני שמרנים, קביעה שכבר הובילה לחגיגות אצל כמה עיתונאים מזוהי שמאל, שצופים את הדחתו של שנוא נפשם מתפקידו.
עוד כתבות בנושא
לא ניתן להמשיך להסתתר מאחורי היומן, כשאלו פני הדברים. בבית המשפט העליון הנוכחי ישנם שישה שופטים שנמצאים על הציר שבין שמרנות לאקטיביזם מתון, וחמישה אקטיביסטים מובהקים. הסתברותית, לא ניתן לטעון שהימצאות הקבוצה הראשונה במיעוט בדיון חשוב אחרי דיון חשוב, היא תוצר יד המקרה.
לבית המשפט העליון ישנה היסטוריה ארוכה של משחק בהרכבים, והיסטוריה ארוכה באותה המידה של הכחשה שמשחק כזה אכן מתרחש. יובהר – ישנן סיבות כבדות משקל להותיר את שיקול הדעת לגבי קביעת הרכבים אצל נשיא העליון. כך, ניתן לנווט תיקים לשופטים בעלי מומחיות מיוחדת, ולתת יחס יוצא דופן לתיקים יוצאי דופן. אולם סמכות זו יכולה להתקיים רק אם משתמשים בה במתינות, ובהוגנות.
האופן בו נשיא בית המשפט העליון הנוכחי, כמו קודמיו, משתמשים בסמכות זו, רחוק מלהיות מתון או הוגן. עמית אינו הראשון שעושה שימוש שכזה – כך, חשף, לדוגמא, עורך עיתון זה קלמן ליבסקינד עוד ב-2020 כיצד כמעט כל תיקי ההגירה בעליון מנווטים לשני שופטים אקטיביסטים, אך עמית, כך נראה, מביא זאת לשיא.
כמו עוד סמכויות שמטרתן טובה, אך השימוש בהן הפך לשימוש לרעה, הרי שגם את הסמכות הזאת יש לצמצם. בימים אלו מקודמת הצעת חוק שתהפוך את קביעת ההרכבים לאקראית, ותמנע שימוש לרעה בסמכות זו.
עוד כתבות בנושא
דומה, כי בית המשפט העליון של השנים האחרונות בכלל, ובית המשפט תחת הנהגתו הנוכחית, איבד את הזכות להתלונן על קידומה. למזלו של העליון, כשיגיע החוק לפתחו, תינתן לו האפשרות לדון על פסילתו. ההרכב יקבע, כמובן, באקראיות. על פי שיקולי יומן. כי סדר צריך שיהיה פה.