בכל פעם ששר בממשלת ישראל מכריז על תוכנית חדשה למלחמה ביוקר המחיה, אפשר לשמוע אנחת ייאוש קולקטיבית מקרית שמונה ועד אילת. שלשום הציג השר ניר ברקת עוד תוכנית, כזו שמנסה להנדס את המציאות במקום לשחרר אותה, ושוב אנחנו מוצאים את עצמנו בדיון על "רשימות שחורות" ו"ביוש רגולטורי". אבל האמת, כרגיל, נמצאת במקום אחר לגמרי. היא לא נמצאת בחדרי ישיבות בירושלים, אלא בסופרמרקט בברלין, בחברת החשמל בשוודיה ובנמל התעופה בלונדון.
עוד כתבות בנושא
הוויכוח על פתיחת השווקים בישראל - החל מהחמאה ועד למשחות השיניים - הוא אמוציונלי ורווי פחדים. אבל לפני שאנחנו צוללים לדוגמאות מהעולם, צריך לחזור רגע למאה ה-18, אל סקוטלנד הגשומה, שם ישב פילוסוף בשם אדם סמית וכתב את הספר "עושר האומות". סמית, האב הרוחני של הכלכלה המודרנית, טבע את המונח "היד הנעלמה". הרעיון שלו היה פשוט וגאוני: כאשר נותנים לאנשים לפעול בחופשיות למען האינטרס האישי שלהם, ללא התערבות ממשלתית מיותרת, כוחות השוק מכוונים את הכלכלה ליעילות מקסימלית. היצרן רוצה להרוויח, הצרכן רוצה לשלם פחות, והתחרות ביניהם מייצרת את המחיר הנכון ואת המוצר הטוב ביותר. זו לא אנרכיה, זו הדרך היחידה שהוכיחה את עצמה לאורך ההיסטוריה ככזו שמייצרת שגשוג.
הפילוסוף הסקוטי, אדם סמית' | צילום: ויקיפדיה
בישראל, הדוגמה הקלאסית היא רפורמת הסלולר של משה כחלון ב-2012. זוכרים ששילמנו מאות שקלים על חבילת דקות מוגבלת? פתיחת השוק לא רק הוזילה מחירים ב-90%, אלא שינתה את איכות חיינו. אז האם זה עובד גם במקומות אחרים? הנה חמישה מקרים מהעולם שמוכיחים שכן.
הכי מעניין
שמיים פתוחים באמת - האיחוד האירופי (שנות ה-90)
עד סוף שנות השמונים, טיסה באירופה הייתה תענוג לעשירים בלבד. השמיים נשלטו על ידי "חברות דגל" לאומיות כמו לופטהנזה, אייר פראנס ואליטליה. אלו היו מונופולים בחסות המדינה, עם מחירים בשמיים ושירות בינוני ומטה. ממשלות הגנו על החברות שלהן בקנאות ומנעו תחרות. השינוי הגיע בשלושה גלים של חקיקה אירופית בין 1987 ל-1997, שיצרו את "השוק האווירי המאוחד". החסמים הוסרו, וכל חברת תעופה יכלה לטוס מכל מקום לכל מקום בתוך האיחוד. התוצאה הייתה מהפכה. חברות לואו-קוסט כמו Ryanair ו-EasyJet נכנסו לזירה ושינו את כללי המשחק. המחירים צנחו בעשרות אחוזים. לפי נתוני הנציבות האירופית, מספר המסלולים הוכפל, ומחיר הטיסה הממוצע ירד דרמטית. הטיסה הפכה ממוצר מותרות לאמצעי תחבורה בסיסי ("אוטובוס מעופף"), מה שאפשר ניידות חברתית וכלכלית אדירה ביבשת.
עוד כתבות בנושא
הנס החקלאי של ניו זילנד (1984 ואילך)
זהו אולי הסיפור המדהים ביותר. עד 1984, החקלאות בניו זילנד הייתה מסובסדת בכבדות. הממשלה שילמה לחקלאים על כל כבשה, מה שיצר מצב אבסורדי שבו גידלו כבשים רק בשביל הסובסידיה, ללא קשר לביקוש בשוק. המשק היה על סף פשיטת רגל. ממשלת הלייבור החליטה על צעד דרסטי: ביטול מוחלט של כל הסובסידיות לחקלאות בן לילה. התחזיות ניבאו אסון, נטישת אדמות והתאבדויות המוניות של חקלאים. בפועל, קרה ההפך. אחרי תקופת הסתגלות קשה של כשנתיים, החקלאים הניו-זילנדים הפכו ליעילים ביותר בעולם. הם התחילו לגדל מה שהעולם רצה לקנות (כמו יין, קיווי ומוצרי חלב איכותיים) ולא מה שהממשלה סבסדה. מחירי המזון התייצבו, והחקלאות הפכה למנוע צמיחה אדיר ללא נטל על משלם המסים. עד היום, ניו זילנד היא מופת לחקלאות שוק חופשי משגשגת.
אגם לוך נס. | צילום: שאטרסטוק
חשמל זורם בשבדיה ונורבגיה (שנות ה-90)
חשמל נחשב תמיד ל"מונופול טבעי". הרי אי אפשר למתוח עוד כבלים, נכון? מדינות סקנדינביה הוכיחו שאפשר אחרת. עד שנות ה-90, שוק החשמל היה סגור ומנוהל על ידי מונופולים ממשלתיים. נורבגיה (ב-1991) ושבדיה (ב-1996) הובילו את הקמת Nord Pool - בורסת החשמל הבינלאומית הראשונה בעולם. הרעיון היה להפריד בין ייצור החשמל לבין הולכת החשמל. כל אחד יכול לייצר ולמכור חשמל לרשת. התוצאה: ירידת מחירים משמעותית לצרכנים ולתעשייה, וחשוב מכך - התייעלות אנרגטית. השוק החופשי אפשר שילוב יעיל של אנרגיות מתחדשות, שכן ספקים יכלו להתחרות על מחיר נקי. הצרכן הסקנדינבי נהנה היום מאחת ממערכות החשמל היציבות והזולות ביחס לכוח הקנייה באירופה.
האוטובוס הגרמני ששבר את הרכבת (2013)
עד שנת 2013, גרמניה החזיקה בחוק ארכאי משנת 1934 שהגן על הרכבת הלאומית (Deutsche Bahn) מפני תחרות. החוק אסר כמעט לחלוטין על הפעלת קווי אוטובוס בינעירוניים למרחקים ארוכים, כדי לא לפגוע בהכנסות הרכבת. התוצאה הייתה כרטיסי רכבת יקרים להחריד וחוסר אלטרנטיבות. ב-2013 הממשלה ביטלה את האיסור. הפיצוץ היה מיידי. חברות כמו FlixBus קמו משום מקום. מחירי הנסיעה בין ערים צנחו. נסיעה מברלין למינכן, שעלתה מעל 100 יורו ברכבת, עלתה פתאום 20 יורו באוטובוס. זה לא רק עזר לסטודנטים ולשכבות חלשות לנוע בחופשיות, אלא הכריח את הרכבת הגרמנית להתייעל ולהציע מבצעים אטרקטיביים כדי לשרוד.
עוד כתבות בנושא
מהפכת האינטרנט בבריטניה (תחילת שנות ה-2000)
בריטניה סבלה ממונופול תקשורת אימתני של חברת British Telecom (BT). האינטרנט היה איטי ויקר, והחברה שלטה על התשתיות ("הלולאה המקומית") ולא נתנה למתחרים דריסת רגל. הרגולטור הבריטי כפה מהלך שנקרא Local Loop Unbundling (LLU) המשמעות: BT חייבת להחכיר את התשתיות שלה למתחרים במחיר מפוקח ושוויוני. זה פתח את הסכר. חברות כמו TalkTalk ו-Sky נכנסו לשוק האינטרנט. מחירי הפס הרחב צנחו, המהירויות עלו, ובריטניה הפכה לאחת המדינות המובילות בדיגיטציה באירופה. הצרכן הבריטי קיבל יותר מגה-בייט בפחות פאונדים, בדיוק כפי שקרה בישראל עשור לאחר מכן.
המסקנה מהדוגמאות הללו חדה וברורה. פתיחת שוק היא תהליך כואב לקבוצות לחץ ולמונופולים שנהנו מהגנת המדינה, ולעיתים ישנו זעזוע ראשוני בטווח הקצר. אבל בטווח הארוך, אין תחליף לתחרות. היא הכוח היחיד שבאמת מוריד מחירים, משפר שירות ומעודד חדשנות. תוכניות ממשלתיות מורכבות, פיקוח מחירים ורגולציה מסועפת הם פלסטרים על שבר פתוח. הפתרון ליוקר המחיה בישראל לא נמצא במשרד הכלכלה בירושלים, אלא בהסרת החסמים שמונעים מהעולם להיכנס לישראל.
בשורה התחתונה, המדינה צריכה לעשות דבר אחד: לא להפריע. תנו ליזמים ולשוק לעשות את שלהם ביעילות ובשפע של מוצרים ושירותים.
עוד כתבות בנושא
