יש רגעים בחיי אומה שנדרשת בהם מנהיגות שיודעת להגיד "לא": לא לפופוליזם, לא לפתרונות הקלים, ולא לדחף המיידי לשלם כל מחיר כדי לקבל שקט עכשיו – תמורת מלחמה אחר כך.
השבוע התברר לנו שוב שרבים ממנהיגינו לוקים בעיוורון מוסרי ובפחדנות פוליטית. הציטוט שפורסם מפי "גורמים בקואליציה", שלפיו חוק ועדת שמגר לא יעבור כי "זו גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה", הוא תעודת עניות לממשלה. מי שמתחבא מאחורי מעטה אלמוניות כדי לטרפד חוק חיוני יודע בתוךתוכו שהוא מוכר את ביטחון המדינה בשביל שקט תעשייתי.
האם שחרור 1,027 מחבלים בעסקת שליט היה גזרה שהציבור היה יכול לעמוד בה? בעת ההיא הרגשנו הקלה. חגגנו, חיבקנו, בכינו. אבל את החשבון קיבלנו בריבית דריבית בשבת השחורה באוקטובר 2023. יחיא סנוואר, אדריכל הטבח, הוא תוצר ישיר של "חמלה" רגעית, של חוסר יכולת לעמוד בלחץ. אז מי באמת גוזר גזרה על הציבור - מי שביקשו להציב גבולות או מי שנכנעו?
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
ועדת שמגר, בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס, ישבה במשך שנים וגיבשה המלצות ברורות: משוואה של אחד תמורת אחד. לא עוד שחרור מחבלים בסיטונאות. הוועדה הבינה אז את מה שאנחנו מרגישים היום על בשרנו: כשאין גבול למחיר, התיאבון של האויב רק גדל. ההמלצות הללו נגנזו, הוסתרו והוגדרו כ"סודיות", כי למקבלי ההחלטות היה נוח להשאיר לעצמם מרחב תמרון לכניעה הבאה.
ח"כ אוהד טל ומכון המחקר "יכין" מנסים לתקן את העוול ההיסטורי הזה. הם מניחים על השולחן הצעת חוק שתכפה על הממשלה את מה שהיא מסרבת לעשות בעצמה: לאמץ אסטרטגיה שתפחית את סיכויי החטיפה העתידיים.
ההיגיון של הצעד הזה פשוט: אם לאויב ברור מראש, על פי חוק, שישראל לא יכולה לשלם מחירים מופקעים – המוטיבציה לחטוף צונחת. אבל במקום לחבק את היוזמה הזאת, יש מי שבוחרים להחליש אותנו מבפנים. הטענה ש"לא נכון להגביל את שיקול הדעת" היא מכבסת מילים ל"אנחנו רוצים לשמור על הזכות להיכנע שוב". שיקול דעת שמוביל שוב ושוב לשחרור המוני של רוצחי המונים הוא פגום, ויש להגביל אותו.
עוד כתבות בנושא
אולם חוק כזה, שנועד לשנות את המשוואה ההיסטורית, לא יכול להיות עוד שורה בספר החוקים שאפשר למחוק ברוב מקרי של רגע. עליו לעבור בהסכמה רחבה, חוצת מחנות, ולהיות משוריין כך שכל שינוי או ביטול שלו בעתיד יחייבו רוב מיוחס של חברי כנסת - ממש כפי שמגינים על סעיפי יסוד בשיטת הבחירות שלנו.
שריון כזה הוא תעודת הביטוח של החברה הישראלית מפני חולשה רגעית של מנהיגיה. הוא הכרחי כדי למנוע מצב שבו רוב קואליציוני מזדמן נכנע ללחץ, ומקריב את הביטחון הלאומי למען פתרונות דמה.
אנחנו עומדים בפני צומת הכרעה. אם נמשיך בקו הנוכחי, שבו כל עסקה לגיטימית וכל מחיר "נסבל", נחתום במו ידינו על צווי החטיפה של החיילים והאזרחים הבאים.
כדי לשנות את המשוואה, אנחנו צריכים להחליף את הדיסקט. עלינו להבין שחמלה אמיתית היא הדאגה לכל הציבור ולעתיד המדינה, ולא רק פתרון למצוקה רגעית - כואבת ככל שתהיה.
עוד כתבות בנושא
השבוע בכנסת ישראל התכנסו אישים, משפחות חטופים ועוד רבים כדי להגיד בקול צלול: הגיע הזמן לאמץ את עקרונות שמגר. הגיעה העת לחוקק. זה לא יהיה קל, והלב ייקרע, אבל זו הדרך היחידה להבטיח חיים.
לאותם גורמים אנונימיים בקואליציה נאמר: צאו מהצללים. אם אתם חושבים שנכון להמשיך את מדיניות הכניעה, הגידו את זה בקולכם ותישירו מבט למשפחות הנרצחים הבאים. אם אתם מבינים שצריך שינוי – תצטרפו.
הציבור הישראלי חזק יותר ממה שנדמה לכם. הוא מוכן לאמת, והוא דורש ביטחון אמיתי ולא אשליות מתוקות שמתפוצצות לנו בפנים.