לפעמים אנחנו כל כך שקועים בתבנית הקיימת של ויכוח, שיש לנו נטייה לפספס את ההסתכלות הרחבה עליו מבחוץ. חשבו למשל על השאלה למה לצה"ל אין תחנת טלוויזיה, או למה התאגיד "כאן" לא מדפיס עיתון יומי. השאלות האלה תפסו השבוע בהפתעה כמה אנשים, שהסבירו בלהט כמה קריטי לחיינו השידור הציבורי, אבל התקשו לנמק אפילו לעצמם מדוע להגביל אותו רק לפלטפורמה מסוימת. להט מסוג דומה נרשם אצל שר האוצר סמוטריץ' ביום שלישי כאשר חתם על הצו להרחבת הפטור ממע"מ ל־150 דולר על קניות מחו"ל, והכריז: "אין סיבה שנשלם יקר, יכול להיות כאן זול".
אז הנה שאלה קטנה מיציע העיתונות: למה רק מחו"ל? אם אין סיבה שנשלם יקר, אפשר להעניק פטור ממע"מ על רכישות בסיסיות יותר כמו מוצרי מזון או דלק. אפילו על תרופות עדיין משלמים כאן מס. היי, למה בעצם שלא נוריד את המע"מ לגמרי וככה יהיה לכולם הרבה יותר זול? או שנעניק את הפטור רק לחברות קטנות שמתחרות נגד חברות גדולות? מצאנו את הדרך להילחם ביוקר המחיה! כולם אוהבים הורדות מיסים, גם אני. אבל אם סנטה קלאוס מחלק את המתנות שלו רק לחלק מהילדים, הוא עלול להיתקל בשאלות לא נעימות.
אקדים ואומר: אני לא שותף להזדעקות האובר־דרמטית מהמהלך הזה, שכן סמוטריץ' רק הרחיב פטור קיים שעמד בעשור וחצי האחרונים על 75 דולר. אבל אני בהחלט חושב שזה מהלך פופוליסטי, ובעיקר מדגים היטב את הנזק שמחוללים פוליטיקאים כשהם מסרבים להבין את עקרון אחידות המס, או מבינים אך בוחרים להתעלם ממנו.
הכי מעניין
ח"כים הגישו לאורך השנים הצעות חוק להעניק פטורים ממע"מ לאינספור מוצרים. הפופולריים שבהם: חלב, לחם, ביצים, בשר, מלח, סוכר ושמן. אלה מוצרי יסוד שכל משפחה צורכת, לא דחוף יותר מאתרים סיניים? אבל יש עוד אינספור מוצרים שהפוליטיקאים שלנו ביקשו להעניק להם פטור: מוצרי היגיינה נשית, תחליפי חלב לתינוקות, חיתולים, תרופות מצילות חיים, תרופות שאינן בסל התרופות, ספרי לימוד לבית הספר, או בסיסי מזה – דלק. כולנו זוכרים גם את תוכנית "מע"מ אפס" על דירות של שר האוצר דאז לפיד, זו שהובילה להתפטרותו של הכלכלן הראשי באוצר במחאה.
כל ההצעות האלה נדחו בהתנגדות אנשי משרד האוצר וכלכלנים נוספים. אבל לא כולן, בחוק כיום ישנם כמה פטורים ממע"מ. המפורסמים שבהם הם פירות וירקות טריים, העיר אילת, השכרת דירה, וכן הפטור ממע"מ ומכס על יבוא אישי, שהורחב לאורך השנים מהגבלה של 10 דולרים בשנות השמונים, ל־150 דולר מהשבוע הבא, מה שיאפשר לקנות בזול גם מוצרים כמו חליפות או נעליים. המחקר הכלכלי ברור מאוד ביחס לעיוותים שפטורים שרירותיים ממס גוררים, ובמקרה של קניות באינטרנט גם קל מאוד להדגים כיצד ההטבה תגולגל לכיסי העשירים יותר מאשר לכיסיהם של העניים. לכן, באוצר שואפים לבטל את הפטורים האלה כבר עשרות שנים, אבל מערכת התמריצים הפוליטית של דמוקרטיה פרלמנטרית מאפשרת רק הענקת פטורים ממס, וכמעט אף פעם לא את ביטולם.
עוד כתבות בנושא
גם שר האוצר חווה את זה על בשרו. השבוע לפני שנתיים בדיוק, העיתון כלכליסט זעק בכותרת הראשית ש"סמוטריץ' רוצה לשדוד גם את החסכונות והפנסיות". זה היה בסוף דצמבר 2023, בחודש השלישי למלחמה. על מה זכה שר האוצר למופת הסאבטקסט הזה? משום שהעז לבחון באותם ימים את הצעת משרדו לביטול הפטורים ממיסי הון בקרנות ההשתלמות והפנסיה כדי להתמודד עם עלויות המלחמה. גם זאת הטבה שבאוצר חולמים כבר שנים לבטל, והוזכרה כבר בהקשר של משברים קודמים כמו הקורונה, הגירעון, וגם בסתם שנים לקראת העברת תקציב המדינה. ספוילר: הפופוליסטים של העיתונות הכלכלית ניצחו גם הפעם והפטור נשאר על כנו, במקומו קיבלנו כולנו העלאה של אחוז שלם במע"מ.
וזה בדיוק העניין. מי שתומך בהורדת מיסים, ואני בעד באופן כללי, צריך לפעול להורדה אחידה של המס. עלייה של אחוז במע"מ שווה לקופת המדינה בערך שישה מיליארד שקלים בשנה, בעוד הפטור על יבוא אישי נאמד באובדן הכנסות של בערך מיליארד שקלים בשנה, וכעת צפוי לזנק פי שניים ויותר. כדי להוריד את המע"מ לכולם צריך לדאוג לקיצוץ משמעותי בהוצאות הממשלה, או להגדיל את ההכנסות באמצעות ביטול פטורים בעיתיים אחרים. אבל זה קשה, ודורש מאמץ ועמידה נגד לחץ של שותפים פוליטיים. הרחבת פטור פופולרי היא פשוט דרך קיצור.
זה גם בפירוש לא הוגן שעסקי ביגוד ישראליים, אחד הסקטורים היחידים בישראל שמחיריו בשנים האחרונות דווקא ירדו, ישלמו מע"מ בעוד המתחרים מהאתרים הסיניים יהיו פטורים ממנו. באיגוד לשכות המסחר, שמנהל קמפיין אגרסיבי נגד ההחלטה של סמוטריץ', דיברו השבוע על האפשרות שעסקים ישראליים יקימו מרכזים לוגיסטיים בקפריסין וישלחו מהם חבילות ללקוחותיהם בארץ כך שייהנו גם הם מהפטור ממע"מ. זאת תוצאה קלאסית של עיוותי מס, שתוביל לכך שהציבור הישראלי יפסיד גם את התעסוקה שמרלו"גים כאלה מייצרים, וגם את המיסים האחרים שהם משלמים כמו ארנונה לרשויות המקומיות.
עוד כתבות בנושא
שר האוצר טען מנגד שמדובר בקמפיין מאורגן של ענקיות האופנה נגד מהלך שיזיז להם את הגבינה. "אני מאמין שהצו שעליו חתמתי היום יחייב את המונופולים להיכנס לתחרות אמיתית והוגנת על הלב שלכם הצרכנים ועל הכיס שלכם", אמר השבוע. אבל מה לגבי נתח משמעותי מאוד של עסקים קטנים ובינוניים? ובכלל, אם יש בעיית תחרות בענף היא נובעת מעודף רגולציה וחסמי כניסה גבוהים, אבל שוב – להילחם בהם זאת עבודה הרבה יותר קשה ומאומצת.
יש פה גם רכיב פסיכולוגי. אם יורידו את המע"מ באחוז או שניים, כולנו נהנה מזה מאוד, אבל כמעט לא נרגיש את ההורדה. מדובר בשקלים בודדים פה ושם. לעומת זאת, פטור ממוקד לסקטור מסוים, לתושבי אזור מסוים, או לבעלי הכנסה מסוימת – מורגש היטב בקרב קהל היעד. הפטור ממס על פירות וירקות למשל, שנועד לכאורה לסייע למשפחות מעוטות יכולת, שווה לקופת המדינה כמעט כמו אחוז במע"מ. סביר להניח שרווחתן תשתפר הרבה יותר אם יבטלו את הפטור לפירות וירקות, ובמקומו יפחיתו את המע"מ, שנחשב מס רגרסיבי שפוגע אחוזית בעניים יותר מבעשירים. אבל איזה פוליטיקאי "חברתי" יתמוך בדבר כזה?
בגלל העיוותים והאפליות שנוצרים על ידי פטורים ממס, ומע"מ בפרט, ארגונים כלכליים בעולם ממליצים להימנע מהם. מדינות רבות במערב ביטלו בשנים האחרונות לחלוטין את הפטור ליבוא אישי, ובראשן האיחוד האירופי ובריטניה שנפטרו ממנו בשנת 2021. ישראל היא אחת מ־9 מדינות מתוך 38 מדינות ה־OECD שבהן קיים פטור כלשהו על קניות מחו"ל, ורק באחת מהן גובה הפטור עולה על 150 דולר. אני בספק אם התחזיות האפוקליפטיות על קריסת התעשייה המקומית בעקבות המתנה של סמוטריץ' לציבור צפויות להתגשם, אבל כשנהנה קצת יותר מול אלי־אקספרס ושיין, מומלץ לזכור שסנטה קלאוס לא באמת קיים, ולמתנות שלו יש מחיר בעולם האמיתי.
חגיגת הרווחים
דיון דומה להפליא מספקת לנו החלטה נוספת של שר האוצר השבוע – הטלת מס נוסף על הבנקים. תקציר מזורז: מאז עליית הריבית שהחלה בשנת 2022 רווחי הבנקים זינקו בטירוף. הרווח הנקי של חמשת הבנקים הגדולים, שעמד על כ־10 מיליארד שקלים לפני כן, הסתכם בשנת 2024 בכ־30 מיליארד, והשנה הנוכחית צפויה להסתיים ברווח נקי גבוה אפילו יותר בעבור הבנקים ובעלי מניותיהם. זאת עלייה חריגה וגבוהה מזו של הבנקים ברוב המדינות המפותחות. הנתונים מראים באופן חד־משמעי שהחגיגה הזאת לא הגיעה אל הבנקים הישראליים בזכות התייעלות או הפגנת ביצועים מיוחדים, אלא הודות להחלטות חיצוניות כמו העלאת הריבית בבנק ישראל, והעלייה באינפלציה.
יותר מזה, הרווחיות האדירה גולגלה באופן חלקי מאוד לצרכנים, והריבית על הפיקדונות שהבנקים מציעים למי שמפקיד אצלם כסף נותרה כמעט אפסית לתקופה ארוכה, וכשעלתה בעקבות לחץ ציבורי, זה היה באחוזים בודדים. כל הסיבות האלה, לדעת רבים, מצדיקות הטלת מס נוסף על הבנקים, כדי שחלק מהבוננזה הזאת יחזור לציבור.
מקור: עיבוד החטיבה לתכנון וכלכלה, רשות המיסים | צילום:
בשנים 2024־2025 נחקק מס מיוחד על הבנקים בהוראת שעה בגובה 6% מפעילותם בישראל, שהניב לקופת המדינה 1.2־1.3 מיליארד שקלים בכל שנה. ובמקביל, הממשלה הקימה ועדה שהורכבה מאנשי משרד האוצר, בנק ישראל ורשות המיסים, שתקבע את המדיניות משנת 2026 ואילך. בשבוע שעבר פרסם הצוות את הדו"ח המפורט שלו, והמליץ להטיל על הבנקים "מס רווח דיפרנציאלי" שיחול רק על רווחים חריגים ביחס לשנים קודמות, בשיעור של 7־10 אחוזים מהרווחים. נציגי בנק ישראל ואגף התקציבים במשרד האוצר הסתייגו מההמלצה. שר האוצר סמוטריץ' החליט להגדיל את המס אף יותר ופרסם תזכיר למס בגובה 15% מהרווחים. עד כאן התיאור העובדתי.
אתם שמים לב לדמיון? בתוך יומיים הודיע שר האוצר על פטור ממס לסקטור מסוים (אתרי קניות מחו"ל), ועל עודף מס לסקטור מסוים (הבנקים הגדולים). גם כאן יש פגיעה בעקרון אחידות המס, וחשש של כלכלנים מיצירת עיוותים. מנגד, שר האוצר מסביר שזו החלטה שמיטיבה עם הציבור הרחב ומלווה אותה ברטוריקה נגד ה"מונופולים" וה"טייקונים". יותר מזה, מנהל האגף הפיננסי בבנק ישראל ד"ר יוסי סעדון מסביר בחוות דעתו שמס רווח על הבנקים הוא למעשה "חלף מע"מ", כך שההצעה החדשה מפירה לדעתו "עיקרון חשוב במע"מ שהוא אחידות וניטרליות – אותו שיעור מס על כל הפעילות הכלכלית".
בכל פעם שחסידי השוק החופשי מהאוצר ומבנק ישראל מתנגדים לפתע למהלכים כמו הורדת מיסים או הטלת מס על בנקים, מתעורר החשד שהם מנסים להגן על "הטייקונים". הרי בכירי המשרדים האלה עוברים פעמים רבות לעבוד בניהול מוסדות פיננסיים אצל עשירי ישראל. מהיכרות אישית עם חלקם, מדובר בחשד מקושקש. אבל מעבר לזה, פשוט הרבה יותר לבחון אותם על פי הנימוקים שלהם.
עוד כתבות בנושא
בהסתייגויות של אגף התקציבים מזכירים לנו שהאינפלציה עלתה מאז 2022 בכל העולם, ואיתה הריביות. "12 מתוך 27 המדינות החברות באיחוד האירופי קבעו מיסים חדשים על הבנקים". רובן הגדול הטילו מס זמני לשנים בודדות, כמו שעשתה ישראל בשנתיים האחרונות. בשנה שעברה פרסמה קרן המטבע הבינלאומית נייר מדיניות שבחן את השפעת המיסים הללו, והממצאים לא מבשרים טובות לציבור הישראלי. בקצרה: הבנקים עומדים פשוט לייקר לנו את הריביות.
לפי קרן המטבע הבינלאומית, "בנקים נוטים לגלגל את המס על לקוחות באמצעות ייקור שירותים פיננסיים, ובראשם האשראי. התייקרות זו מתבטאת בעליית ריבית על הלוואות, עמלות גבוהות יותר, או צמצום תנאים מועדפים". מעבר לזה מדגישים בקרן המטבע שאפקט גלגול המס על הלקוחות חזק במיוחד בשווקים המאופיינים בריכוזיות. וישראל, כידוע, מצטיינת במיוחד בריכוזיות ענף הבנקאות. למעשה אנחנו במקום הרביעי ביבשת אירופה במקצה הלא־מכובד הזה.
במילים פשוטות, הבנקים חזירים, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים להיות מטומטמים. במצב הנוכחי שבו התחרות בענף הבנקאות מועטה כל כך, הטלת מיסוי נוסף על הבנקים צפויה לפגוע בנו, הלקוחות, כבומרנג. זו לא תיאוריה עמומה, אלא ניסיון מצטבר ממהלכים דומים של מדינות העולם בשלוש השנים האחרונות. למעשה, מסבירים באגף התקציבים, "העלייה החריגה ברווחיות הבנקים בישראל בשנים האחרונות, מהווה יותר מכול עדות לרמת התחרות הנמוכה במערכת הבנקאית והשפעתה על יוקר המחיה".
עוד כתבות בנושא
חגיגת הרווחים של הבנקים הייתה פחות מוגזמת אם הממשלה היתה מגדילה את התחרות בין הבנקים, מקטינה את חסמי הכניסה האדירים לענף, ומקדמת חקיקה שתאפשר מתן רישיון בנקאי לגופים חדשים. נעשים בשנים האחרונות צעדים איטיים בכיוון, אבל היה ראוי להאיץ אותם פי כמה. בניגוד לתפיסה הציבורית, תחרותיות בבנקים היא לא עניינם של כמה עשירים שמבינים בפיננסים, אלא אינטרס עליון של מעמד הביניים, נוטלי המשכנתאות, בעלי העסקים הקטנים והבינוניים. במיסוי של בנקים קיים תמיד החשש שזה יוביל לצמצום האשראי המוצע לציבור, ולפגיעה בצמיחה. בהשוואה בינלאומית, הבנקים הישראליים ממוסים בכבדות רבה יותר מרוב מדינות המערב.
בקיצור, יש לנו בעיה אמיתית בישראל של מיעוט אשראי, שנובעת מענף בנקאות ריכוזי מאוד, אף שהוא ממוסה בכבדות. במצב הזה, הטלת מיסים נוספים עליהם צפויה בעיקר להתגלגל אל הלקוחות, הבנקים אלופים בזה. לחלופין, אפשר לפעול ברצינות לפתיחת הענף הזה לתחרות. ושוב, שר האוצר הגיע לדילמה החז"לית הידועה על הדרך הקצרה שהיא ארוכה, מול הדרך הארוכה שהיא קצרה.