הכלכלה הישראלית מתאוששת אבל הציבור לא מרגיש את זה בכיס

מדד המחירים לצרכן שפורסם השבוע, הוא אולי הסיכום הקולע ביותר למצבה הכלכלי של ישראל בסיומה של שנת 2025. בחישוב שנתי, נכון לנתוני חודש נובמבר, האינפלציה בישראל נמוכה יותר מאשר בארה"ב וזהה לזו שבגוש האירו. אחרי שנתיים של מלחמה, מי היה מאמין.

רק בשבוע שעבר הוצבה ישראל במקום השלישי בדירוג הכלכלות החזקות ביותר בעולם של השבועון הפיננסי הנחשב "אקונומיסט". "ישראל המשיכה את ההתאוששות החזקה שלה מהכאוס של 2023", נכתב שם. "חברות צ'כיות ודרום־קוריאניות הראו ביצועים טובים השנה, אבל הביצועים הטובים ביותר נראו בישראל".

כמה שבועות קודם לכן פורסם דו"ח התחזיות של ה־OECD. הדו"ח של "הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי", המאגד 38 מדינות דמוקרטיות מובילות שאחראיות יחד ל־60% מהתוצר העולמי, התייחס בהרחבה למצבה של כלכלת ישראל תוך כדי הפגנת אופטימיות חריגה. לפי הדו"ח, הצמיחה בישראל השנה תגיע ל־3.3% (אחרי צמיחה של אחוז אחד בלבד בשנת 2024). בשנה הבאה, 2026, היא תזנק ל־4.9%, מגמה שצפויה להימשך גם ב־2027. בין הפרמטרים החיוביים הרבים המוזכרים בדו"ח ניתן למנות את התרחבות הפעילות במגזר העסקי והפרטי, בין השאר על רקע חזרת חיילי המילואים לשגרה וחיזוק כוח העבודה, ירידה בשיעור האבטלה שאף צפויה להצטמצם עוד, עלייה באמון הצרכנים והתחזקות השקל.

הייצוא, בדגש על ההייטק, ממשיך להוביל את הכלכלה הישראלית ולהציג ביצועים חזקים. יצוא הסחורות נמצא גם הוא במגמת התאוששות, למרות המכסים שהטיל הנשיא טראמפ. ב־OECD מעריכים כי הביקוש העולמי בתחום הסייבר והביטחון צפוי לחזק את היצוא הישראלי בשנים הקרובות. רק לאחרונה דווח על עסקאות מכירה של התעשיות הביטחוניות למדינות שונות באירופה בשווי של מיליארדי אירו, ואלה מצטרפות לצבר הזמנות מכל רחבי העולם בסך עשרות מיליארדים נוספים.

התחזית של ה־OECD, שפורסמה כאמור לפני כמה שבועות, העריכה שהאינפלציה תעמוד בשנה הבאה על כ־2.4%, ובשנת 2027 תתיצב על כ־2%. בפועל, כפי שציַינו, האינפלציה כבר שם, והתחזיות העדכניות שנשמעות כאן מדברות על רמה נמוכה אף יותר מהתחזית האופטימית של ה־OECD. בהתאם לקצב ירידת האינפלציה, ההערכה היא כי גם הריבית תמשיך לרדת, אם כי היא לא תחזור לרמות אפסיות כמו אלו שנרשמו לפני הקורונה.

הדו"ח של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי שם דגש גם על הירידה בפרמיית הסיכון של ישראל. למי ששכח, נזכיר שבמהלך שנת 2024 הורידו סוכנויות הדירוג הבינלאומיות את דירוג האשראי של ישראל (אם כי הוא עדיין נשאר גבוה), מה שהוביל לעלייה בפרמיית הסיכון של המדינה. סוכנות מודי'ס אף עשתה זאת פעמיים. למרות השיפור הדרמטי שניכר בכלכלה המקומית כבר לפני חודשים, הן לא טרחו לשנות את הניתוח הפסימי שלהן – למעט חברת דירוג האשראי S&P, שאומנם לא שינתה את הדירוג אבל העלתה את התחזית של ישראל מ"שלילית" ל"יציבה".

הורדת דירוג נוגעת לארבעה פרמטרים עיקריים: עליית פרמיית הסיכון, פגיעה באמון המשקיעים, היחלשות המטבע ועלייה באינפלציה. אבל אם נבחן אותם אחד לאחד נגלה עד כמה הדירוג מנותק מהמציאות; הוא גם לא נכון ולא משקף כלל את מצב המשק, וגם חסר השפעה של ממש. 

ישראל, כמו מדינות רבות אחרות, מגייסת כסף באמצעות הנפקת איגרות חוב. רוכשי האג"חים מעבירים למדינה כסף, ובתמורה הם מקבלים את הקרן על פני שנים אחדות, בתוספת ריבית. כאשר דירוג האשראי של מדינה יורד, המשקיעים מזהים בה סיכון גבוה יותר ודורשים ריבית גבוהה יותר על איגרות החוב שלה. כתוצאה מכך המדינה משלמת יותר, כלומר, הכסף הולך לתשלומי ריבית במקום לחינוך, תשתיות ורווחה.

 אז בכמה עלתה פרמיית הסיכון של ישראל בגלל הורדת הדירוג הזו? תחשיב שמתבסס על סימולציה שערך בנק מזרחי־טפחות, מדבר בהערכה מחמירה על 50־70 מיליון דולר, שהם כ־0.03% בלבד מתקציב המדינה. סביר שהסכום קטן עוד יותר, כיוון שפרמיית הסיכון ירדה כבר מזמן.

כמו כן, לא רק שאמון המשקיעים לא נפגע, ההשקעות הזרות והמקומיות אף רשמו שיאים שלא נראו כאן מעולם. בד בבד הבורסה הישראלית זינקה בשנה האחרונה בשיעור הגבוה ביותר בהשוואה לכל הבורסות בעולם – יותר מ־50%. בניגוד לתחזיות הפסימיות של חברות הדירוג וגם של לא מעט כלכלנים ישראלים, השקל התחזק דרמטית מול המטבעות הזרים, והאינפלציה, כפי שכבר פירטנו, נמצאת בשיעור נמוך יותר מזו של ארה"ב. 

האמת? דו"ח חיובי ברוח דומה לזו של ה־OECD פורסם כבר לפני כחודשיים על ידי הבנק הגדול בעולם, ג'יי־פי מורגן, והוא לא היחיד. האם זה הזיז משהו אצל חברות הדירוג? אפשר להתנחם בכך שגם ההערכות שלהן, כפי שהוכח, לא מזיזות כמעט לאף אחד. אגב, לשלל הנתונים אפשר להוסיף את דבריו של מנהל רשות המיסים שי אהרונוביץ' השבוע, שלפיהם ההכנסות ממיסים צפויות לעבור בכ־40 מיליארד שקל את יעד הגבייה שנקבע לשנת 2025.

מצפים ליותר

אבל עם כל הכבוד לשלל הנתונים החיוביים ולסופרלטיבים שמקבלת כלכלת ישראל, בסוף האזרחים שואלים את עצמם, ובצדק: איפה אנחנו רואים את זה בכיס? ובכן, הירידה במדד המחירים לצרכן, כשמה, היא מבטאת ירידת מחירים אבל מעבר לכך הירידה באינפלציה ובעקבותיה גם הורדת הריבית, משפיעות באופן ישיר על החזרי ההלוואות. כך, ירידה במדד מוזילה את ההלוואות הצמודות, והירידה בריבית מפחיתה את ההחזר במסלולים המושפעים ממנה כגון הפריים. התחזקות השקל מוזילה את עלויות היבוא (אם כי לא תמיד ההוזלה מתגלגלת מהר כל כך לצרכן). הבורסה הישראלית, שלאור הנתונים החיוביים זינקה השנה ביותר מ־50%, הקפיצה את התשואה בחסכונות והשקעות הציבור, וגם אם לא שמנו לב לכך, החסכונות שלנו תפחו.

העניין הוא שבמציאות כלכלית חיובית עם עודף בגביית מיסים, האזרחים מצפים ליותר, ורוצים לראות מצד הממשלה פעולות שיקלו על הציבור. לפני שנה הוטלו שלל גזרות כלכליות בעקבות המלחמה: המע"מ עלה, דמי הביטוח הלאומי עלו, השכר במגזר הציבורי קוצץ, הארנונה צפויה לעלות שוב בלחץ ראשי השלטון המקומי, וזה לא הסוף.

דווקא כעת הורה שר האוצר להכפיל את הפטור ממע"מ על יבוא אישי ל־150 דולר, מהלך שהערך הצרכני שלו שולי, אבל עלותו למשק קרובה למיליארד שקל, סכום שהיה יכול וצריך ללכת להקלת הגזרות. את ההצלחות הכלכליות צריך לתרגם כך שהציבור יראה אותן בחשבון העו"ש, ומה שנעשה בהחלט לא מספיק.