אנחנו מכירים את הרגע הזה. הלב דופק, הסמן של העכבר מרחף מעל כפתור ה-Checkout והעיניים מתרוצצות הצידה לבדוק את הסכום הסופי. 74.90 דולר. אנחת רווחה. עברנו מתחת לרדאר. דולר אחד יותר, והמדינה שולחת יד ארוכה לכיס שלנו ודורשת 17 אחוז מע"מ. זה המשחק שכל ישראלי משחק כבר שנים מול אתרי המסחר הבינלאומיים. אבל לאחרונה, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' החליט לשנות את חוקי המשחק ולהכפיל את תקרת הפטור מ-75 דולר ל-150 דולר.
עוד כתבות בנושא
ההחלטה הזו זרקה גפרור בוער לחבית אבק השריפה של הכלכלה הישראלית. מצד אחד, אזרחים שקורסים תחת יוקר המחיה ורואים באמזון את המושיע הלאומי. מצד שני, בעלי עסקים מקומיים שרואים במהלך הזה יריקה בפרצוף. כדי להבין מי צודק, בואו נניח את הפופוליזם בצד ונקיים דיבייט כלכלי אמיתי, שבסופו ננסה להבין מה התפיסה הקפיטליסטית אומרת על כל זה.
הצד המצדד: תנו לאוויר להיכנס
הכי מעניין
הטוען בעד העלאת הפטור, נקרא לו "הצרכן הישראלי המותש", מגיע לדוכן עם טיעון מנצח: העולם השתנה. הרף של 75 דולר נקבע לפני שנים רבות. מאז, האינפלציה השתוללה, הדולר רקד, ומחירי המוצרים עלו. היום, 75 דולר בקושי מספיקים לרכישה של זוג נעלי ספורט איכותיות או מעיל חורף סביר לילד.
עוד כתבות בנושא
הטיעון המרכזי כאן הוא הגדלת ההכנסה הפנויה. כאשר משפחה ישראלית ממוצעת מזמינה בגדים וציוד לבית פעמיים בחודש, היא נאלצת כיום לפצל חבילות, לשלם דמי משלוח כפולים או פשוט לוותר. העלאת הרף ל-150 דולר (כ-500 שקלים נכון להיום) היא צינור חמצן מיידי.
מבחינה כלכלית, הטוען המצדד יגיד שהשוק הישראלי ריכוזי וחולה. היבואנים הבלעדיים נהנים מכוח מונופוליסטי ומחירים מופקעים שלא קיימים בשום מקום אחר בעולם. אם משחת שיניים עולה בישראל פי שלושה מאירופה, הבעיה היא לא המע"מ, אלא התחרות. פתיחת השערים ליבוא אישי היא הדרך היחידה לשבור את הקרטלים ולהכריח את השוק המקומי להתייעל. זהו מרד צרכנים בחסות המדינה.
אמזון. אילוסטרציה. | צילום: שאטרסטוק
הצד המתנגד: תחרות לא הוגנת
מולו עולה לדוכן "הסוחר מתל אביב". הוא מחזיק חנות בגדים, מעסיק שלושה עובדים, ומשלם שכירות מטורפת. הטענה שלו פשוטה וכואבת: המדינה יורקת לי בפרצוף.
כאשר יבואן ישראלי מביא לארץ את אותה חולצה בדיוק שנמכרת ב-Shein , הוא משלם עליה 17 אחוז מע"מ בכניסה לישראל. הוא משלם ארנונה לעירייה, דמי שכירות, ביטוח לאומי לעובדים, ומיסים על השילוט. לעומתו, הענק הסיני או האמריקאי מקבל פטור מלא מהמע"מ הישראלי.
עוד כתבות בנושא
זו לא תחרות חופשית, יטען הסוחר, זו אפליה מתקנת הפוכה. המדינה מסבסדת את הכלכלה הסינית על חשבון הכלכלה הישראלית. התוצאה בטווח הארוך, לפי המתנגדים, תהיה סגירת עסקים קטנים ובינוניים, פיטורי עובדים, והפיכת מרכזי הערים לנטושים. בסופו של דבר, הכסף הזה יוצא מישראל ולא חוזר. המסים שהמדינה מפסידה (הערכות מדברות על מיליארדים) יצטרכו להגיע ממקום אחר - כנראה מהעלאת מסים אחרים לאזרח.
קניון עזריאלי בתל אביב. | צילום: יהושע יוסף
ניתוח קפיטליסטי
המספרים והאמת המרה בתור כלכלן שמאמין בכוחות השוק, הלב נקרע בין שני הטיעונים, אבל הראש הולך עם המספרים והיעילות. בואו נצלול לחישוב קצר.
נניח שאתם רוצים לקנות זוג נעלי ריצה ומעיל. העלות הכוללת באתר בחו"ל היא 140 דולר. במצב הנוכחי (פטור עד 75 דולר): תשלמו 17 אחוז מע"מ על כל הסכום. כלומר, תוספת של כ-23.8 דולר (כ-75 שקלים). במצב החדש (פטור עד 150 דולר): תשלמו 0 שקלים מס. חיסכון ישיר של 75 שקלים בקנייה אחת. אם משק בית עושה קניה כזו פעם בחודשיים, מדובר בחיסכון שנתי של כ-450 שקלים נטו. זה לא סכום שהופך עולמות, אבל הוא משמעותי למעמד הביניים.
מנקודת מבט קפיטליסטית טהורה, עיוות מס הוא דבר רע. המצב שבו שחקן אחד משלם מס ושחקן אחר לא, הוא אכן בעייתי. בתיאוריה, הפתרון הנכון היה לבטל/להוריד את המע"מ לכולם או להטיל אותו על כולם. אבל אנחנו חיים במציאות, לא בתיאוריה.
"אין לנו הגנה מול הייבוא מסין". הפגנה נגד החלטת הממשלה לתת פטור ממע"מ לרוכשים ברשת. | צילום: גדעון מרקוביץ
בישראל, יוקר המחיה נובע במידה רבה מחוסר יעילות ושרשרת אספקה ארוכה וחמדנית. היבואן הרשמי, המפיץ, הקמעונאי - כולם גוזרים קופון. האינטרנט מאפשר "תיווך אפס" - מהיצרן לצרכן. הקפיטליזם מקדש את היעילות הזו. אם חנות בישראל לא יכולה למכור חולצה בפחות מ-200 שקלים בעוד שבסין היא עולה 25 שקלים, המע"מ הוא רק תירוץ. הפער הוא עמוק יותר.
הצעד של סמוטריץ', אף שהוא יוצר חוסר שוויון מסוים מול הסוחר המקומי, הוא כלי נשק הכרחי במלחמה ביוקר המחיה. הוא מכריח את השוק המקומי להתאים את עצמו. ממש כמו הרפורמה שלו בתחום החלב והגבינות. עסקים מקומיים יצטרכו להציע ערך שאי אפשר לקבל באינטרנט: שירות מעולה, חווית קניה, זמינות מיידית, או מוצרים ייחודיים. מי שרק "מעביר קרטונים" וגוזר קופון - ייעלם. וזה, בקפיטליזם, נקרא "הרס יצירתי". זה כואב, אבל זה מבריא.
בצלאל סמוטריץ' בוועידת צמת | צילום: לירון מולדובן
בנוסף, הטענה על אובדן הכנסות למדינה היא חלקית. כאשר לאזרח נשארים עוד 200 שקלים בארנק כי הוא לא שילם מע"מ על החבילה, הכסף הזה לא נעלם. הוא ילך לצריכה אחרת בישראל - למסעדה, לחוג לילד, או לשירותים מקומיים אחרים שגם עליהם משלמים מס. כסף פנוי בידי הציבור הוא מנוע צמיחה.
באופן מפתיע, או שלא, ובשונה כמעט מכל תחום אחר, מחירי ההלבשה בישראל במגמת ירידה כבר 2 עשורים. דבר שבהחלט נובע מהתחזקות ההזמנות מחו"ל. ראיתם רשתות שנסגרו? קניונים שהפכו שוממים? חברות ההלבשה וההנעלה מרוויחות יותר ויותר כסף וביקוש למתחם קניות כזה או אחר רק גובר.
פלסטר או תרופה?
העלאת הפטור ל-150 דולר היא אכן פלסטר. היא לא פותרת את הבעיות המבניות של המשק הישראלי, כמו הבירוקרטיה בנמלים, כוחם של היבואנים הבלעדיים או מחירי הנדל"ן שמשפיעים על השכירות של העסקים. אבל כשמדממים, גם פלסטר הוא התחלה טובה.
גרף מחיר ההלבשה וההנעלה בארץ שנמצא בירידה | צילום: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
בטווח הקצר, נראה פגיעה מסוימת בהכנסות המדינה ממסים וזעקות שבר של איגוד לשכות המסחר. בטווח הארוך, זהו צעד שדוחף את ישראל להיות חלק מהכלכלה הגלובלית האמיתית. הוא מעביר את הכוח מהמונופולים לצרכן הקטן. בסוף היום, הכלכלה צריכה לשרת את האזרחים, ולא האזרחים את העסקים הלא יעילים. אז כן, הגיע הזמן להגדיל את החבילה.
עוד כתבות בנושא
