כשפרץ המרד במודיעין, נענו מייד חמשת בני מתתיהו לקריאת אביהם "מי לה' אליי". יהודה המכבי, אלעזר החורני, יוחנן הגדי, שמעון התרסי ויונתן הוופסי עזבו את משפחותיהם, עסקיהם וחייהם הרגילים, עלו על מדים, נטלו חרב בידם והכינו את עצמם למלחמת המצווה שנכפתה עליהם מול האויב.
לפתע הם הבחינו שמישהו חסר.
היה זה אחיהם השישי, אלחנן האגודאי. כבר כמה שנים שהוא, רעייתו ושבעת ילדיהם גרים סמוך למודיעין, במודיעין־עילית. אחרי שחלפה יממה ואלחנן לא הגיע, שלח יהודה המכבי רץ, וזה חזר אחרי כמה שעות והודיע בפנים נפולות שהאח הנעלם לא מוכן להתגייס, וגם לא לשלוח למלחמה איש מילדיו. "הוא אומר שעדיף ללמוד תורה, ושככה נהגו אבותינו מאז ומעולם", מסר הרץ.
הכי מעניין
בחודשים הראשונים למלחמה קיבלו האחים את החלטתו של אחיהם בחריקת שיניים והסכינו עם המציאות. אלא שבחלוף כמה קרבות קשים מול היוונים, שבהם נהרגו ונפצעו לא מעט מבני משפחת החשמונאים המורחבת, הזעם בקרב האחים גבר. יהודה לקח על עצמו להגיע אישית לביתו של אלחנן. הוא רכב על סוס אציל למודיעין־עילית, ושם אלחנן קיבל אותו בסבר פנים יפות. יהודה פרס לפניו את מצב העניינים. "שמע, אחי, זה לא פשוט", אמר לו. "כל עוד יכולנו להרשות לעצמנו שחלקנו נילחם ואתה וילדיך תשבו פה, אפשרנו את זה. אבל תראה בעצמך מה קורה - שניים מהאחיינים שלנו כבר נהרגו בידי היוונים, אנחנו לא מצליחים להתמודד כמו שצריך עם חיל הפילים של האויב, והם כל הזמן מצליחים לגייס עוד ועוד חיילים. אנחנו זקוקים לכם".
אלחנן הקשיב אבל לא הסכים לזוז מעמדתו: "התורה היא היחידה שמגינה עלינו, לא הצבא שלכם".
"לא הבנתי, אלחנן", אמר לו יהודה בטון כעוס, "רק אתה לומד תורה? ומה אנחנו, לא לומדים תורה? אתה יודע שאחיך יוחנן מסיים בעוד שנה את הסבב השני של הדף היומי, ושאלעזר סיים רק לפני שנה את ישיבת ההסדר שלו, וכבר עולה שוב על מדים?".
אלחנן האגודאי לא התרשם: "שמע, יהודה, אני מחבב אותך מאוד. אבל בוא, שמועות עוברות מהר, ושניים מששת הילדים שלך כבר התייוונו אחרי כמה חודשים בצבא. אנחנו חייבים לשמור על הילדים שלנו, שלא נאבד אותם".
"וואלה, אלחנן, לא חשבתי שתרד לרמה הזו", אמר לו יהודה. "אבל אם כבר – אני מכיר את מודיעין־עילית לא רע, חצי מהנוער שלכם הרי יושב בלילות בשוק היווני וצופה בהצגות של סופוקלס באמפיתיאטרון. התרבות היוונית חודרת אליכם לא פחות מאשר אלינו. וחוץ מזה, אתה לא מתבייש לדבר על 'לא לאבד ילדים' כשאחיינים שלך נהרגים בקרבות? מה עובר עליך?".
"יהודה חביבי", ענה אלחנן ברוגע, "אתה בחור טוב ואני אדאג לכך שלא ירגמו את הסוס שלך באבנים ביציאה מפה. אבל תעביר את המסר טוב־טוב לאבא ולשאר האחים: אנחנו נמות ולא נתגייס".
יהודה עזב בטריקת דלת את ביתו של יהודה וחזר למודיעין. אחרי שעשה סיבוב בבית המרפא וביקר פצועים מהלחימה, נפגש עם ארבעת אחיו ומתתיהו אביהם. "אבא, תקשיב, אין ברירה", אמר יהודה למתתיהו, "אם אלחנן לא מוכן לשלוח את עצמו ובני משפחתו להילחם, צריך לעצור את הזרמת התקציבים למודיעין־עילית. אני לא אומר שנפגע בדברים בסיסיים כמו אוכל ומים, כמובן, אבל כולנו יודעים שאלחנן הוא חלק מהנהלת מודיעין וסביבותיה, והוא יודע להביא למודיעין־עילית לא מעט משאבים".
מתתיהו חכך בדעתו ולאחר שישן על כך לילה אמר לחמשת האחים שהוא על זה. "אני הולך לפגוש את אלחנן ונסדר את העניינים".
כעבור כמה ימים ישבו מתתיהו ואלחנן לפגישה מכרעת. מתתיהו הסביר לאלחנן האגודאי שהאווירה בקרב שאר האחים ובני משפחותיהם קשה. אף אחד לא מצליח להבין את ההתעקשות שלו שלא לבוא לעזרתם ולהתגייס. "יודע מה", אמר מתתיהו לאלחנן אחרי שעות ארוכות של ניסיונות שכנוע ללא הצלחה, "בוא נעשה ככה – חמישה משבעת הבנים שלך לומדים בישיבה. לא כולם מבריקים ולא כולם יושבים מול הסטנדר כל היום, שנינו יודעים את זה, הם הרי עובדים בשחור בעבודה שאני סידרתי להם. אבל שני הבנים האחרים, שבאמת לא עושים שום דבר תורני כבר כמה שנים ומסתובבים במודיעין־עילית חסרי מעש, אותם תשלח אלינו, לחטיבת חשמונאים. מה אומר?".
אלחנן נחר בבוז. "חטיבת החשמונאים, עאלק", הוא אמר. "מי שעומד בראשה הוא מכביסט עם גלימה סרוגה. עוד אלפיים שנה הייתי אומר לך לגייס כמה בחורים מזרחיים שגרים פה, אבל עדיין לא המצאנו את החלוקה הזו בין אשכנזים לספרדים, אין לי מי לתת לך, מצטער".
"ככה?" אמר מתתיהו בכעס, "אין בעיה. ממחר אני עוצר למודיעין־עילית את כל התקציבים העודפים שקיבלתם בשנים האחרונות".
"ככה?" השיב אלחנן באותו הרוגע, "אין בעיה, בבחירות הבאות למועצה אני אלך עם המתחרה שלך, שייתן את כל מודיעין־עילית ליוונים".
"אתה נורמלי?" דפק מתתיהו הנדהם על השולחן, "אתה ומשפחתך גרים במודיעין־עילית, על מי אתה מאיים בדיוק?".
"אני מכיר טוב מאוד את קהל המצביעים במודיעין, הם יקנו את זה אף על פי שאין בכך שום היגיון. בוא, אבא, תהיה רציונלי. אנחנו הרי לא נתגייס. אני מסכים ששני הבנים של אלעזר, שלמדו פעם במודיעין־עילית, יירשמו כבנים שלי - והנה קיבלת גיוס של חבר'ה ממודיעין־עילית. מרוצה?".
מתתיהו לא היה מרוצה, אבל פחד יותר מאיבוד ראשות מועצת מודיעין בבחירות הבאות. הוא חתם עם אלחנן וחזר למודיעין כדי לשווק את ההסכם לאחים ולתושביו. בדרך תפס אותו שליח בהול על סוס שהודיע לו שעוד אחיין מהמשפחה נהרג בקרבות. "תמסור תנחומים", אמר לו מתתיהו בלי הרבה סבלנות, "ותגיד גם שנמשיך לעשות הכול בשביל חיילינו הגיבורים. הם הכי טובים שיש לנו".
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
