כמי שגדל במשפחה שחלקיה נטועים עמוק במגזר החרדי, אני מאמין מעומק ליבי שאם יקבל את אישור הרבנים החרדים, חוק הגיוס הנוכחי מציב בפני החברה הישראלית הזדמנות היסטורית שלא תחזור.

בתוך מערבולת הזעם המצטבר ותחושות אי צדק ואי שוויון המשוועות לאחר טבח שמחת תורה ומלחמת חרבות ברזל, אני מבקש בכל זאת לנסות לפתוח צוהר תודעתי קטן. כך נוכל לבחון את הסוגיה ממעוף הציפור ומזווית מבט של 76 שנות הסתגרות והגבהות חומות - הן מצד החברה החרדית, הן בתגובה אליהם מצד החברה הישראלית. רק מבט כזה יאפשר להתקדם לתהליכי שינוי עמוקים בסוגיה התרבותית והחברתית שקורעת את החברה הישראלית מבפנים.

בתור מי ששירת כלוחם ואיש מילואים לאורך עשורים, וכראש מועצה שבשנתיים החולפות רבים מתושביה צברו מאות ימי מילואים, אני מודע היטב לתחושות התסכול בקרב הציבור. הוא חש את נטל השירות על גבו ואת הקשיים הנפשיים המתלווים לחשש המתמיד מפני נקישה בדלת - תחושה זרה למגזר שלם בחברה הישראלית. ברם, כמי שנע ונד כל העת בין העולמות, אני ער היטב גם לקולות הגוברים בקרב צעירים חרדים שמבקשים להנמיך את חומות הניכור הגבוהות שהקימו הוריהם. מגמות של ישראליזציה הן בסיס אפשרי לשינוי אמיתי, שעומד לצערנו בפני הסכנה שיתמסמס ויידחה לשנים רבות.

הצעירים החרדים הללו מביעים תסכול מול השיח הקיצוני שמובילים גורמי קצה, בכותרות כגון "חוק שמד" בכלי התקשורת החרדיים או "חוק ההשתמטות" בכלי התקשורת החילונית. הם מדגישים שאם תעבור לראשונה מקום המדינה פסיקה הלכתית תקדימית של ההנהגה הרוחנית שמתירה גיוס במסלולים נפרדים ייעודיים, תהיה זו לא פחות ממהפכה שאין להפריז בכוח השלכותיה החברתיות. אלה צפויות לחרוג הרבה מעבר לשאלה הטכנית הנוגעת למכסות הגיוס.

אם בכירי הרבנים החרדים אכן יעניקו היתר הלכתי לגיוס רבבות חרדים לצה"ל, יהיה זה רגע דרמטי בתולדות ישראל. לראשונה מקום המדינה יינתן היתר שיסיר את מסכת הבושה ויקנה לגיטימציה הלכתית לשירות בצבא ללא חשש לניכור קהילתי.

במרוצת השנים, ולאחר שההנהגה הרבנית תיווכח שהצעירים שנכנסים למסגרות הגיוס הייחודיות לא נחלשו רוחנית ואף השתחררו כחרדים אדוקים יותר, יוכלו המשרתים הללו לזכות בשידוך ראוי ולא תימנע מילדיהם הקבלה בבוא העת למוסדות חינוך מובילים במגזר. בהמשך יוכלו גם להימצא תיקוני חקיקה שיגדילו את מכסות הגיוס לאחר שיוכח שהחוק מאפשר לחרדים לשמור על זהותם. מנגד, אם נמשיך בחקיקת חוקים דרקוניים, בדרך שנחלה בעשורים האחרונים כישלון חרוץ, נמצא את עצמנו בעוד עשור בדיוק באותו המקום.

המתנגדים לחוק מדגישים שבעקבות מלחמת חרבות ברזל אי אפשר עוד לקבל מתווי גיוס דוגמת אלה שהוצעו בעבר. אבל צריך לציין בהגינות כי אלמלא האסון הגדול שחווינו, ההנהגה הרבנית הבכירה לא הייתה מעניקה היתר הלכתי לגיוס של רבבות צעירים חרדים על פי חוק הקובע מכסות גדולות כל כך. כמו כן, תמורות חברתיות בסדרי גודל כאלה תמיד יפגרו בצעד אחר הצרכים.

הבסיס לתהליך מתחיל ונגמר באמון הדדי, ואת ניצני השינוי אנחנו כבר רואים עם הקמת חטיבת חשמונאים. אולם יש מי שפוגע באמון ההדדי המתרקם. השבוע קרא יושב ראש מפלגת הדמוקרטים יאיר גולן לבטל את האוטונומיה החרדית, ולהוציא ילדים חרדים ממוסדות החינוך הקיימים לפני שיחנכו אותם להשתמטות.

דברים דומים השמיע סא"ל במיל' יהודה פולק, מארגון "אחים לנשק", שאמון על תיק גיוס החרדים בתנועה: "הקמת חטיבות חרדיות בצבא יהיו 'נצח יהודה' על סטרואידים. אנחנו מקימים במו ידינו את משמרות המהפכה".

אין זו ביקורת עניינית, אלא ניסיון גלוי לשנות את הזהות החרדית בכפייה. האמת צריכה להיאמר: מי שמדבר כך, לא באמת רוצה גיוס חרדים.

שי אלון הוא ראש המועצה המקומית בית־אל