כולם מסכימים: החלב בישראל יקר. כל משפחה מרגישה זאת היטב בקופה בסופר, והפיתוי להאמין שפתיחת השוק ליבוא חופשי תפתור את הבעיה - גדול. אלא שהניסיון הכלכלי, ובמיוחד הישראלי, מלמד שלא כל מה שמכונה "תחרות" באמת מוזיל מחירים לצרכן.
ענף החלב בישראל אינו שריד מיושן של חקלאות סוציאליסטית. להפך. זהו אחד הענפים היעילים בעולם: תפוקת חלב מהגבוהות לפרה, איכות גבוהה, ויכולת לספק כמעט את כל צורכי האוכלוסייה. המדינה בנתה את הענף הזה במודע - לא מרומנטיקה, אלא משיקולים של ביטחון מזון, פריפריה, תעסוקה וחוסן לאומי. זו לא נוסטלגיה, אלא מדיניות.
עוד כתבות בנושא
יוקר המחיה אינו מתחיל ברפת. הרפתן מקבל מחיר מפוקח ונמוך לליטר, בעוד הפער בינו לבין המחיר לצרכן עצום. הפער הזה לא נוצר בשדות אלא במבנה שוק ריכוזי, הנשלט בידי מספר מצומצם של מחלבות ורשתות שיווק. מי שמאמין שיבוא חופשי ישבור ריכוזיות - מתעלם מהמציאות הישראלית.
הכי מעניין
כבר היינו שם. שוק החמאה נפתח, הפיקוח הוסר, היבוא גדל - והמחירים לא ירדו. להפך. גם בשמן הזית, הפחתת מכסים פגעה בייצור המקומי, וכששרשראות האספקה העולמיות נפגעו - המדינה נאלצה להזרים כסף ציבורי כדי להציל את המגדלים. תחרות על הנייר, כשל בפועל.
עוד כתבות בנושא
כאן טמון הכשל המרכזי ברפורמת החלב: התעלמות מביטחון מזון. מלחמות, חרמות, משברים גיאו-פוליטיים וקשיי הובלה אינם תרחיש תיאורטי. ישראל חוותה אותם על בשרה בשנים האחרונות. מדינה שתלויה ביבוא מזון בסיסי פוגעת בעצמה - כלכלית ואסטרטגית.
והאבסורד גדול עוד יותר. בשם "הרפורמה", ישראל מגדילה יבוא גם ממדינות שמקדמות לאחרונה קו מדיני עוין כלפיה, ובהן הולנד וספרד. מדינות אלה פעלו בשבועות האחרונים להרחיק את ישראל מהאירוויזיון, וכשמהלכן כשל - בחרו לפרוש מהתחרות כמחאה. ובמקביל, ישראל ממשיכה לייבא מהן בהיקפים נרחבים, בין היתר מוצרי חלב וגבינות, על חשבון ייצור מקומי של חלב צאן, עיזים וכבשים. מדינות שפוגעות בישראל - וישראל מתגמלת ביבוא.
עוד כתבות בנושא
במקום להתמודד עם מוקדי הכוח האמיתיים של יוקר המחיה - ובראשם רווחי היתר של הבנקים, מרווחי הריבית והעמלות - הממשלה בוחרת לפגוע בחוליה החלשה: החקלאות המקומית והפריפריה. זו אינה מדיניות כלכלית אחראית אלא העדפת יבואנים על פני יצרנים, רווח קצר טווח על פני אינטרס לאומי, וסיסמאות על פני משילות.
רפורמת החלב, במתכונתה הנוכחית, אינה פתרון - היא סימפטום של מדיניות שמפספסת את הבעיה ומעמיקה אותה.
פרופ' אסף מידני הוא עו"ד וחוקר מדיניות ומשפט, האקדמית תל־אביב-יפו