1) "אי אפשר לייבא מוצרי חלב"

אז מה אכפת לכם שהשוק ייפתח לייבוא? להם הייתה שיטה: בכל ניסיון של משרד האוצר לפתוח ענף מזון כלשהו לתחרות, היצרנים המקומיים ממהרים להודיע שיש בכך מגבלות טכניות. אין שום היגיון בטיעון הזה. אם התחרות מחו"ל לא הייתה אפשרית, הם לא היו יוצאים למאבק כה עז נגדה. אדרבה, הם היו מעדיפים ששר האוצר יבטל את המכס, ואז ייתקל בשוקת שבורה כאשר החלב והגבינות לא יגיעו לנמלים והציבור הישראלי יישאר עם תנובה, שטראוס וטרה הריכוזיות.

אין בטיעון הזה גם אמת. ב־1 באוגוסט 2023 הגיעה לנמל חיפה אונייה מפולין ופרקה 80 אלף ליטר חלב. הם נמכרו ברשת רמי לוי במחיר זול יותר מהמחיר המפוקח, ועם תוקף ארוך יותר. זה קרה אחרי שנים של טענות מצד הלובי החקלאי ש"אי אפשר לייבא חלב ניגר מפני שחיי המדף שלו נמוכים" (שר החקלאות לשעבר אלון שוסטר, 2023); ש"אי אפשר לייבא לישראל חלב גולמי וביצים מאירופה, זה פשוט רחוק מדי" (עמית בן־צור, מכון יסודות, 2022); וש"רוב המוצרים לא ניתנים לייבוא, ביניהם חלב ניגר ומוצרי חלב טריים. ישראל היא סוג של אי" (איציק שניידר, מנכ"ל מועצת החלב, 2021).

מובן שעדיין יש יתרון לייצור המקומי בחלב ניגר, אם מחירו ואספקתו סבירים, וסביר להניח שבטווח הארוך כולנו נמשיך לרכוש חלב מתוצרת הארץ. אבל כשעוברים לדבר על גבינות, חמאה ושמַנות למיניהן, הטיעון שהייבוא בלתי אפשרי הוא שקר גס ממש. שכנינו בקפריסין מייצאים גבינות למדינות רחוקות כמו אוסטרליה והונג־קונג, ואפילו באי אמיתי כמו ניו־זילנד, ייבוא חלב ומוצריו לנפש גבוה כמעט פי שניים מבישראל. מבקר המדינה כבר מצא שאצלנו משלמים 77% יותר על ליטר חלב, ועשרות עד מאות אחוזים יותר ממדינות ה־OECD על גבינות קשות בסופר. וזה למרות שהמדינה מפקחת הן על המחיר לרפתן והן על המחיר לצרכן.

2) "פוגעים בביטחון התזונתי"

כשאתם שומעים את הטיעון הזה מעסקני החקלאות, הַציגו בתגובה שאלה אחת פשוטה: אז צריך לחסום גם ייבוא של מזון לפרות? הגמגום והבהלה שלהם מעצם הרעיון מובטחים. בו־בזמן שהחקלאים נאבקים עד חורמה בפתיחת השוק לתחרות במוצרים שהם מוכרים, הם נאבקים ביד השנייה למען הקפיטליזם והשוק החופשי בייבוא המוצרים שהם רוכשים בעצמם. מזון לפרות, שמגיע ממדינות כמו אוקראינה, יקר בישראל בכשליש ממחירו הממוצע באירופה, והוא מרכיב כשישים אחוזים מהעלויות של כל רפת. אם תמנעו את הייבוא החופשי שלו, אין חלב כחול־לבן.

מהו בעצם אותו "ביטחון תזונתי"? הכוונה היא לכך שמדינה כמו ישראל צריכה לבטח את עצמה מפני קטסטרופות מדיניות או ביטחוניות שנתקשה להשיג בעקבותיהן מזון. נניח לרגע, אומרים לנו, שכל מדינות העולם מחרימות אותנו ולא נוכל לייבא לכאן גבינה. מסקנה: אנחנו חייבים לשמור את ייצור הגבינה בידיים ישראליות. אבל רגע, מה עם דלק? הרי שם אנחנו לגמרי תלויים בייבוא. איך המשאיות ייקחו את הגבינה מהמפעל של תנובה אל הסופר? ומה עם טרקטורים וקומביינים? פתחו כבר מפעל כחול־לבן לייצורם?

הטענה ל"ביטחון תזונתי", שהוכנסה אפילו לשמו של משרד החקלאות וביטחון המזון, מביכה מפני שהאמת היא ההפך הגמור. מיד לאחר 7 באוקטובר היו שבועות של מחסור בעגבניות, משום שרוב העגבניות שאתם אוכלים גדלות בעוטף עזה. המחסורים שאנחנו חווים כל שנה בביצים, חלב ושמנת נובעים כולם מהתכנון הריכוזי ומהתלות המוחלטת בתוצרת ישראלית. מי שרוצה לבטח את תושבי ישראל מתרחישי אימים שיובילו למחסור במזון, צריך דווקא לפזר את מקורותיו ככל האפשר. הקריאה לשמר תלות מוחלטת בשלוש מחלבות מקומיות לצורך אספקת חלב ומוצריו לאזרחי ישראל, תוך שימוש במילים "ביטחון תזונתי", היא אבסורד זועק לשמיים.

3) "מעבירים את ייצור החלב מרפתנים ישראלים לארדואן"

רגע משעשע נרשם השבוע כאשר ברשת אקס (טוויטר לשעבר) הושק פיצ'ר חדש שמאפשר לראות מניין פועל כל חשבון. התברר שעמוד חדש בשם "הרפתן", שצץ לפני כשלושה שבועות באינסטגרם ובאקס, עם סרטונים מקודמים בכבדות של רפתנים ישראלים נגד הרפורמה, הופעל בכלל מאירלנד. דווקא אירלנד, המדינה שהגדילה את תפוקת החלב שלה בעשרות אחוזים מאז רפורמת החלב של האיחוד האירופי.

כן, רפורמת החלב באירופה התרחשה כבר לפני עשור, כאשר הפסיקו שם לחלוטין את התכנון המרכזי בשוק החלב, ביטלו את המכס שמנע ייבוא, ואפשרו לכל הרפתות להתחרות בשוק החופשי עם תמיכה ישירה לחקלאים. התוצאה הייתה הגדלה של תפוקת החלב ביבשת, סגירה של רפתות קטנות והפסדיות בעיקר בצרפת, בלגיה ובריטניה, וגידול במדינות אחרות כמו גרמניה, פולין ובעיקר אירלנד, שגילתה יתרון יחסי וזינקה פי שניים בייצור החלב תוך ארבע שנים מהרפורמה, וכך הפכה ליצואנית מוצרי חלב מובילה בכל העולם.

כיום, קנדה היא המדינה היחידה מלבד ישראל ששוק החלב בה מתוכנן לכל אורכו על ידי המדינה. משרד האוצר שואף כבר שנים לקדם בישראל מהלך דומה לזה האירופי. הרפורמה של עודד פורר, שר החקלאות בממשלה הקודמת, נועדה להוביל מהלך דומה בפירות ובירקות. היא מוסמסה בפועל על ידי "הגנת הצומח" במשרד החקלאות, והממשלה הנוכחית ביטלה אותה סופית. אבל אפילו הרפורמה האמיצה ההיא לא נגעה לענפים הסבוכים ורוויי האינטרסים של הביצים והחלב. הניסיון האירופי מלמד שאפשר לתמוך ישירות בחקלאים, לסייע לרפתות לא יעילות להיסגר בכבוד או להתאחד, ובעיקר – להגדיל את תפוקת החלב.

זעקות "ארדואן" הן גם שקר פשוט. במקרה, ייבוא החלב ומוצריו לישראל מתבצע בעיקר ממדינות אירופה. מטורקיה הביאו בעבר בעיתות משבר מוצרי מזון כמו ביצים ועגבניות, וגם היום מתנהל מסחר ענף של חומרי בניין ומוצרים אחרים, למרות ההכרזות ההדדיות על חרם. אבל חלב הגיע דווקא מפולין, גבינות מיוון ומצרפת, וחמאה מפינלנד. פתיחת השוק לתחרות תאפשר לא רק ליבואנים להכניס לכאן מוצרי חלב מכל מדינה, אלא גם לרפתנים ישראלים לייצר כאוות נפשם בלי מכסות, לפתוח רפתות חדשות, ולהגביר את קצב החליבה. הצפי הוא שהמהלך יוביל לעלייה בייצור החלב הישראלי, בניגוד למה שמספרים לכם יוזרים מפוקפקים ברשת.

4) "זורקים את הרפתנים המבוגרים לכלבים"

ארגוני המורים, הסתדרות הרופאים, המרצים הבכירים באקדמיה, פנסיונרים של מערכת הביטחון – לכולם אותה שיטה: נאבקים למען החזקים באמצעות נפנוף במצוקתם של החלשים. הציניות של המאבק הזה מעוררת סלידה. כל מי שמכיר את משק החלב בישראל יודע שהוא מתחלק לשני סוגים – רפתות שיתופיות (קיבוצים), ורפתות משפחתיות (מושבים). הרפתות השיתופיות, אף שהן מעטות יותר, מייצרות כמעט 60% מהחלב, שכן הן גדולות יותר ורווחיות יותר.

רפת שיתופית הרוויחה בממוצע הסקרים האחרונים כ־30 אגורות לליטר חלב, בעוד רפת משפחתית ממוצעת הפסידה כעשרים אגורות לליטר. שם, ברפתות של המושבים, נמצא הקושי הגדול, עם רפתות קטנות, רובן הפסדיות או על הקשקש. במצב הזה אין להן כסף להשקעה בהתייעלות, טכנולוגיה, תנאים תברואתיים או ברווחת הפרות, שלא לדבר על סוגיית איכות הסביבה, שהרי משק הבקר נחשב לגורם מזהם מוביל. בקיצור, הרפתות החזקות והרווחיות נמצאות בהכללה בקיבוצים, ואזור עוטף עזה מכיל כמה מהמצטיינות שבהן, בזמן שבמושבים יש מספר גבוה של רפתנים מבוגרים עם מספר נמוך של פרות, שמתקשים לשרוד בשוק.

דו"ח מבקר המדינה לפני כשנתיים גילה שהשחקנים החזקים "מנצלים" את החלשים כדי להגדיל מלאכותית את מחיר המטרה שהמחלבות משלמות לרפתנים. "הכללתן של הרפתות המשפחתיות ההפסדיות בסקר החלב מעלה את מחיר המטרה לצרכן, ומשמרת את הרווחיות הגבוהה של הרפתות השיתופיות", נקבע שם. כעת, מחלבות כמו תנובה, טרה ושטראוס, שמחזיקות את המשק הזה בריכוזיות נטולת מתחרים, יחד עם לובי של החקלאים החזקים, משתמשים באותם רפתנים חלשים כפרזנטורים למאבק נגד התחרות.

האמת היא שהתוכנית של משרד האוצר מציעה לרפתנים החלשים "פרישה בכבוד". המדינה תציע לקנות מהם במחיר גבוה את מכסות הייצור, צעד שיאפשר להם לצאת לפנסיה בלי להכריז על פשיטת רגל. שאר הרפתות יוכלו כמובן להתאחד ולהתייעל, והמדינה תכריח את המחלבות לקנות מהן קודם ב"מחיר הגנה" שיהיה גבוה ממחיר השוק החופשי. קריאה למהלך כזה "קפיטליזם חזירי", עלולה לגרור תביעת לשון הרע מאדם סמית'.

5) "זה לא יפתור את המחסור בחלב"

תגידו, נתקלתם לאחרונה במחסור בחמאה? חיפשתי השבוע בגוגל את צמד המילים הזה, וגיליתי שהפעם האחרונה שהוא הופיע בחדשות הייתה בשנת 2019, כאשר במשך כמה חודשים היה כמעט בלתי אפשרי לשים את היד על חבילת חמאה בסופר. נתקלתי גם בפרק של הפודקאסט "חיות כיס" מאותו זמן, ולפיו "המחסור בחמאה לא צפוי להיפתר בשנים הקרובות". שוק החלב בישראל, נטען שם, "אומנם מתוכנן לחלוטין, אבל גם במדינות שבהן השוק חופשי יותר ואין פיקוח מחירים – יש מחסור בחמאה".

אז איך זה שכבר חמש שנים אין בעיה להשיג כאן חמאה? פשוט מאוד, השוק נפתח לתחרות ולייבוא. ב־2020 בוטלו ההגבלות על ייבוא חמאה לארץ, ובוטל גם פיקוח המחירים. בחודשים האחרונים יש התייקרות עולמית דרמטית בחמאה, שמשפיעה אפילו על אימפריות בתחום כמו צרפת. בעבר אירוע כזה תמיד היה גורר אצלנו מחסור, אבל עכשיו – החמאה על המדפים. ואל תאמינו למי שטוען שמחירי החמאה עלו בעקבות הרפורמה, זוהי הטעיה סטטיסטית קלאסית. המגוון גדל, האפשרויות לחמאה – הן זולה והן איכותית יותר – נפתחו, והציבור החל להשתדרג בהמוניו. אם הייתה פה רק חברת סוסיתא, ואז אפשרו להביא לארץ גם טויוטה, שברולט וקיה, וכתוצאה מכך עלתה בממוצע ההוצאה של משק בית על מכוניות, צריך להיות אוויל או מניפולטור כדי להציג את זה כהתפתחות רעה עבור הצרכן הישראלי.

המאבק האבסורדי של מועצת החלב ותגרניה ברפורמה שנועדה לפתוח את משק החלב מתקיים ממש במקביל לכך שמאז אוגוסט האחרון, כל ישראלי שהולך לקניות רואה במו עיניו את המחסור בחלב ובחלק ממוצריו. אילו מוצרים? אלה שהמחיר שלהם מפוקח. הניסיון לשכנע אותנו שמדובר במאבק למען "ביטחון המזון" הופך למגוחך לחלוטין, כאשר אותו חיפוש בגוגל מניב "מחסור בחלב" ממש בכל שנה בתקופת החגים, בשיא הקיץ, ולפעמים גם בפסח. כן, "תנובה" ששולטת בכ־75% משוק החלב המפוקח, הקוטג' והגבנ"צ, דואגת לביטחון המזון באמצעות היעדרו.