ימי החנוכה, ככלל החגים ביהדות, פותחים צוהר להרהור היסטורי. בין אכילת הסופגנייה להדלקת הנרות, בין אורות החנוכייה לתפילות ההלל, אנו נזכרים שחנוכה הוא סיפור עתיק המגולל בתוכו אזהרה שאין מתאים ממנה לימינו אנו: סיפורם של החשמונאים, נפתח בעוז, בטהרה ובתקומה לאומית, אך הסתיים בפילוג מר שהוביל לחורבן.
העלילה מוכרת, שנים ספורות בלבד לאחר שהאור שב למקדש ושלהבת התקומה בערה במלוא עוזה, פרצה מחלוקת בין שני בניה של שלומציון המלכה, הורקנוס ואריסטובולוס. אנחנו אפילו לא יודעים על מה חלקו, אבל התוצאות ידועות: הם לא הצליחו להשכין שלום ביניהם, ובמקום זאת הזמינו את פומפיוס היווני שיעזור. כך נולד כדור השלג שהידרדר אל אובדן עצמאות וחורבן הבית.
עוד כתבות בנושא
האם יש לנו מה ללמוד מזה? בשנתיים האחרונות נדמה שהמציאות הציבורית סביבנו רועשת במיוחד, והשיח בהתאם, מתקשה למצוא יציבות, המרחב הציבורי כולו מוצף בהאשמות, איומים ושיח של 'אנחנו' נגד 'הם'. בתוך מציאות ביטחונית מורכבת, בתוך ניצחון גדול ועם לב שבור על חללינו וחיבוק מתמשך למשפחות הלוחמים, השיח הפנימי שלנו נראה לעיתים כמי שנדרש ללמוד מן העבר.
הכי מעניין
גם לי, כמו לרבים, יש דעה מגובשת על ההלכה, על גיוס, על מסורת, על נבחרי ציבור ועל פוליטיקה בכלל. אני משוכנע שמי שחולק עליי טועה ובגדול. אבל דווקא בחג זה, מול סערת המילים שמתחוללת כאן, אני מפציר בנו למצוא סדק קטן בשכנוע העצמי שלנו ולזכור כמה מסוכן כשהוויכוח הופך לפגיעה באחר.
כשאנחנו בטוחים שאנחנו צודקים, קל לנו לדבר בתקיפות ולהגיב בחדות. כשאנחנו יודעים ש"ידע הוא כוח" אנחנו מגיבים בכוח לידע. וכשהמציאות מורכבת וקשה לנו לגבש דעה על כל נושא, לא תמיד יש לנו סבלנות לעצור, לשמוע ולהבין, ואז אנחנו ממהרים למצוא "אויב" רעיוני ולהכות בו. ברשתות, ובמיוחד ברשתות החברתיות, זה קורה עוד יותר מהר, כל דבר הופך ויכוח, וכל מי שחושב אחרת נהיה מיד 'נגדנו'.
עוד כתבות בנושא
כאן סיפור החנוכה מציע לנו הסתכלות קצת אחרת. לצד נס הניצחון, ובמיוחד בשנה זו, שבה ניכרת יד ה׳ בעזרת כוחות הביטחון, עלינו לזכור גם את הלקח העתיק: החשמונאים ניצחו את היוונים, אבל הפסידו זה לזה. אסור לנו לחזור על אותה השגיאה.
אפשר להחזיק בדעה מוצקה ולדבר בנחת. אפשר להודות בחוסר ידע ולומר שהצד השני עשוי להיות צודק. אפשר לחפש נקודת אור אצל מי שבדרך כלל אנו שוללים. הרי כבר הלכנו בעבר בדרך אחרת והיא הובילה לחורבן.
חנוכה מזמין אותנו להביט מחדש על אנשים שמיהרנו לשפוט, להבין מעט מסיפור חייהם ומנפשם. זהו זמן להרפות מחדות המקלדת ומהשחזת המילים, זמן לבחור לא לענות בלעג גם אם התשובה המושלמת והשנונה ביותר כבר יושבת לנו על קצות האצבעות.
כמה חשוך הוא בית שאין בו שלום וכמה חסרים אנחנו כחברה וכאומה כשהמחלוקת משבשת את האור הפנימי. ובשבוע שבו הזירה הציבורית נראית כמריבה משפחתית קולנית, אולי זה בדיוק הרגע לקחת מעט שמן, נמשח בו את עצמנו ונחליט שהחיצים המתקיימים בינינו יחליקו ולא יפגעו.
כך נוכל להוכיח, תחילה לעצמנו ואחר כך לאחרים, שאמרת חז״ל "תלמידי חכמים מרבים שלום" איננה אירוניה אלא יעד אפשרי.
הרב עמנואל גדג' הוא מנכ"ל הכשרות בארגון צהר