בשיאו של גל אנטישמיות ושנאה לישראל בעולם, תבקר בארץ ביוזמת משרד החוץ, משלחת ענק של כאלף אוונגליסטים מארצות הברית. המטרה הרשמית של המשלחת היא לחזק את מעמדה של ישראל בקרב האוונגליסטים ובעיקר הדור הצעיר של הקהילה האוונגליסטית, שמושפע בשנים האחרונות מגל של אנטי־ישראליות תרבותית באקדמיה ובתקשורת האמריקנית.
אבל מאחורי הביקור הזה, שיש לו ערך בפני עצמו וצריך לקוות שיובלט תקשורתית, מסתתרת הזדמנות גדולה בהרבה: לא רק להגן על ישראל בפני העולם – אלא להסביר לעולם את עצמו.
האנטישמיות כסימפטום, לא כמחלה
האנטישמיות היא לחברה המערבית מה שחום הגוף הוא לגוף האדם – לא המחלה עצמה, אלא התגובה אליה. היא חושפת ריק מוסרי ומערכת חלשה שאיבדה את כושר האבחנה בין טוב לרע, בין צודק לרשע, בין קורבן למקרבן.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
דווקא בעידן שבו הכול הפך "יחסי", ובמקום מחויבות לאמת אחת - מוכחת ככל האפשר - יש אינספור "נרטיבים", חוזרת האנטישמיות במלוא עוזה – הפעם בשם "צדק חברתי" ו"אמפתיה". בשם הערכים האלה מוצגים הישראלים כ"קולוניאליסטים לבנים מדכאים" והפלסטינים כ"קורבנות הקולוניאליזם הישראלי".
אבל מאחורי המסווה ההומניסטי לכאורה מסתתרת אנטישמיות לשמה. זו אינה האנטישמיות הדתית הישנה, שנועדה להצדיק את החלפת הברית הישנה בחדשה באמצעות השפלת היהודים והשארתם במצבם האומלל; זו גם אינה הפוליטית ("הכו ביהודים כדי להציל את רוסיה"), שנועדה להסיט את השנאה מהמשטרים האבסולוטיים לעבר היהודים; וזו אף אינה המודרנית שעוררה האמנציפציה, אשר נבעה מקנאה לאינטלקט היהודי ומפחד ממנו. זו אנטישמיות שמקורה ברצון להשתחרר מהיהודים משום שהם מזכירים לעולם שיש דבר כזה – אמת מוסרית אוניברסלית שאינה תלויה באדם.
פרידלנדר: האנטישמיות כמרד במוסר
חוקר השואה סול פרידלנדר הראה לאורך עשרות שנות מחקר כי היטלר לא ביקש רק להשמיד עם – אלא להשמיד רעיון: את הרעיון שיש מוסר אוניברסלי אחד המחייב את כל בני האדם. האידאולוגיה הנאצית, כתב פרידלנדר, ביקשה להחזיר את האנושות אל "המצב הטבעי" – לעולם דרוויניסטי שבו רק החזק שורד ואין עוד הבדל מהותי בין אדם לבהמה.
הנאצים צועדים בפראג, 1939 | צילום: גטי אימג'ס
היהודים, נושאי בשורת עשרת הדיברות והנאורות, נתפסו בעיני הנאצים כמי שמנעו את חזרתה של האנושות לטבע הפראי, לעולם חסר גבולות כמו זה ממנו נהנו אבותיו - שבטי הקימברים הגרמאניים שבגלל אכזריותם ניצחו את רומא. לכן חיסולם לא היה אמצעי, אלא תכלית מוסרית הפוכה: "שחרור" העולם מעול המוסר האוסר רצח וחיסול של בני אדם.
אותו דפוס חוזר גם היום. תנועת חמאס, שאכזריותה אינה נופלת מזו של הקימברים והנאצים, מכסה על שאיפתה להיפטר מן היהודים בדיוק באותה אמתלה – "שחרור מהכיבוש". אך התכלית המוסרית שלה זהה: חתירה לעולם נטול גבולות, דין ומצפון. רק מי שהעניק לעצמו פטור מן הדבקות באמת יכול לבלוע את הרמייה הזו ולראות בה "מאבק לגיטימי".
האנטינגטון: המערב כציביליזציה פגיעה
הוגה הציביליזציות סמואל האנטינגטון חזה כבר בשנות התשעים כי המערב יהיה הציוויליזציה הפגיעה ביותר בעידן שאחרי המלחמה הקרה. בניגוד לציביליזציות אחרות – הסינית, ההינדית או האסלאמית – הנשענות על ערכים תרבותיים ודתיים שורשיים, המערב הפך עם השנים לזירה של פירוק זהותי. הוא מחזיק בעוצמה כלכלית וצבאית אדירה, אך איבד את אמונתו בערכים שמכוננים את קיומו.
עוד כתבות בנושא
במקום עמוד שדרה תרבותי משותף צמח חלל מוסרי, בדיוק כמו זה שהיטלר חתר להשיגו, ואליו נכנסה ברית סמויה בין כוחות רדיקליים ואלימים – מהאסלאם הקיצוני ועד אידאולוגיות פרוגרסיביות אנטי־מערביות. כולן מאוחדות תחת מכנה משותף אחד: תפיסת היהודים וישראל כמכשול האחרון בפני הקמת עולם נטול גבולות, חסר מצפון וחסר אחריות.
ישראל כמעבדה מוסרית
דווקא משום כך, ישראל איננה רק קורבן של אנטישמיות – היא גם המראה שלה. העובדה שמדינה יהודית ריבונית קיימת, פועלת ומגדירה אויב כרשע ומלחמה כצודקת, מהווה בעיני חלקים הולכים וגדלים במערב פרובוקציה מוסרית: עדות חיה לכך שעדיין קיימת אמת שאינה ניתנת למחיקה. זו הסיבה העמוקה לכך ששנאת ישראל הפכה לציר מאחד בין ימין רדיקלי לשמאל רדיקלי – בין מי ששונאים את היהודי משום שהוא מייצג מוסר, למי ששונאים את המוסר משום שהוא מייצג גבולות.
הפגנה פרו-פלסטינית בצרפת המאשימה את ישראל ברצח עם בעזה | צילום: EPA
מוסר זכויות האדם הליברלי מחזיר זכויות אדם שנגזלו. מוסר חובות האדם היהודי דואג למנוע את הגזלה מלכתחילה. הליברליזם מתקן. המוסר היהודי דואג שהוא יישאר בלי עבודה. זהו ההבדל המהותי שישראל יכולה להציע למערב: מעבר ממוסר ריאקטיבי של חיפוש אינסופי של עוולות היסטוריות, כדי לפצות עליהן בזכויות אדם אינסופיות, למוסר פרואקטיבי של מניעת עוולות מלכתחילה.
"כיפת ברזל מוסרית": לא הסברה אלא הנהגה
הביקור הנוכחי של האוונגליסטים יכול להיות נקודת מפנה: לא רק נסיעת תמיכה חד פעמית בשעה קשה לישראל ויהודי העולם, אלא תחילתה של שותפות עמוקה יותר לתיקון תקלה תרבותית חמורה במערב.
ישראל יכולה להציע לארצות הברית שהפכה לזירה הראשית של מאבק בין הקבוצות הרדיקליות להקים צוות משותף, בדמות ועדה שתורחב לנציגי דמוקרטיות נוספות ותעצב קוד מוסרי אוניברסאלי לדמוקרטיה המערבית, כזה שיחזיר אליה את מה שאיבדה: היכולת לומר מהו טוב ומהו רע, מהי חרות לנשיאה באחריות למילוי חובות מגבילות ולכן מוסרית ומהו חופש ממכר לצריכה חסרת גבולות של זכויות בלתי מגובות בחובות - פריקת עול מוסרית.
עוד כתבות בנושא
גיבוש קוד כזה, הלקח הראשי של מלחמת העולם השנייה והשואה שפוספס, יכול להפוך ליסוד של "כיפת ברזל מוסרית" – מערכת חיסון תרבותית שתגן על המערב מפני קריסתו הערכית מבפנים שמתרחשת בעזרה נדיבה של כסף גדול מזרח תיכוני שזורם למוסדותיו התרבותיים. כי הדמוקרטיה, כפי שכבר נאמר, איננה מוסרית מטבעה; היא תלויה במוסרם של הדמוקרטים. כאשר הם חסרי מוסר סדור לבחינה מצפונית של החלטות המתקבלות ברוב דמוקרטי, דמוקרטיה יכולה להיות, כפי שמלמדת אותנו ההיסטוריה בעזרת פרידלנדר, מסוכנת כמו דיקטטורה ותיאוקרטיה.
המוסר היהודי כחוקי איזון טבעיים
האדם, בניגוד לכל יצור אחר, נברא בלתי מאוזן ביולוגית - תאבונו ללא גבולות, וביכולתו להרוס את עצמו ואת סביבתו. לכן הוא זקוק למערכת איזון חיצונית, מוסר הטרונומי שאינו תלוי בו. זו לא "דת" במובן הרליגיוזי, אלא מדע החברה.
ההשכלה ביצעה מהפכה חלקית: במדע שחררה את האדם מאמונות סובייקטיביות והחליפה אותן בחוקי טבע אובייקטיביים. אך במוסר החליפה אמונה אחת באחרת - מ"האדם חוטא מלידה" ל"האדם טוב מטבעו". שתיהן אמונות בלתי מבוססות. המוסר היהודי מציע משהו שונה: תרגום של חוקי טבע לערכים חברתיים. בדיוק כפי שאדם לא יעז לבנות בניין בלי להתחשב בכוח המשיכה, כך גם חברה לא יכולה להתקיים בלי להתחשב בחוקי האיזון החברתיים-ביולוגיים. "ואהבת לרעך כמוך" הוא תרגום של חוק הסימביוזה; "לא תרצח" הוא חוק שימור מערכת; השלום הוא האיזון החברתי המקביל לאיזון בטבע ולא בכדי הוא ערך מכונן עליון, עליון אפילו על הערך המכונן אמת.
עוד כתבות בנושא
המאה העשרים הוכיחה את המחיר של תיאוריות מוסריות סובייקטיביות - נאציזם, קומוניזם, ועכשיו ליברליזם קיצוני - כולן התעלמו מחוקי האיזון והביאו לקריסות המוניות. ה"כיפת ברזל המוסרית" שישראל יכולה להציע אינה המצאה חדשה, אלא מערכת אזהרה מוקדמת המבוססת על חוקי איזון שנבדקו במשך אלפי שנים והם עומדים לבדיקה ע"י הוועדה המוצעת.
האנטישמיות פוגעת ביהודים, אך מעידה על מחלה קשה בגופו של העולם השונא. ישראל איננה צריכה עוד רק להסביר את עצמה לעולם – היא גם צריכה להסביר את העולם לעצמו – יעד לאומי שמתכתב עם ברית הייעוד העמית העתיקה.
אם תדע לעשות זאת ותנצל את ביקור משלחת הענק האוונגליסטית כדי להתחיל במיזם "כיפת הברזל המוסרית", ישראל לא רק תגן על עצמה, אלא תהפוך למקום שבו המערב ימצא מחדש את עמוד השדרה המוסרי שלו. ולא במקרה מי שהביא לעולם את מושג המוסר האוניברסלי, עשוי להיות היחיד שיכול להציל את הציביליזציה המערבית והעולם מאובדנם.
אל"מ במיל' ד"ר חנן שי, עמית בכיר במכון משגב לביטחון לאומי
עוד כתבות בנושא
