בכל פעם שגל אנטישמיות מתפרץ בחו"ל, פרשנים, פוליטיקאים וישראלים רבים קופצים לאותה מסקנה מנחמת לכאורה: שזה בסופו של דבר ידרבן את יהודי התפוצות לעלות לארץ ו"לחזור הביתה".
עוד כתבות בנושא
הכוונה היא ליהודים מערביים אמידים, לא לאחינו הנמלטים מעוני ורדיפה בידי משטרים עוינים - שמצויים במספרים קטנים בהרבה ותמיד אפשר לצפות שירצו לעלות לישראל. כל מי שמדמיין שיהודי המערב בהכרח עומדים ללכת בעקבותיהם, חי בפנטזיה.
עם זאת, משרד העלייה והקליטה ערך לאחרונה "תרגיל מלחמה" המדמה תרחיש הגירה המונית, עם כ-45,000 יהודים המגיעים לישראל בגל אחד המוני. התרגיל נערך בשבוע שעבר, בהשתתפות נציגים מארגונים לאומיים ולא-ממשלתיים.
הכי מעניין
משימתם הייתה לדמות תרחיש עתידי שבו 800 עולים חדשים מגיעים ארצה מדי יום במשך חודש עד חודשיים. מטרת התרגיל הייתה לבחון את יכולתה של ישראל לקלוט זרם כה גדול ופתאומי של יהודים המחפשים חוף מבטחים במולדתם הלאומית.
האתגר הדמוגרפי האמיתי של ישראל
זה טוב ויפה - למעשה, הכרחי - להיות מוכנים לבלתי צפוי. אכן, לתרחישים מפתיעים עלולות להיות השלכות הרסניות, כפי שהמחיש הטבח ב-7 באוקטובר. אבל לצפות לאירוע כה בלתי סביר כמו גל עלייה עצום, בוודאי מצפון אמריקה, הוא כנראה חסר טעם.
בואו נודה בזה: רילוקיישן הוא דבר מורכב וקשה בנסיבות רגילות, כמו מעבר ממדינה אחת בארה"ב לאחרת לצורך הזדמנות עבודה. ומעטים מיהודי התפוצות באמת עושים את הצעד הזה, למרות שרבים מהם שוקלים זאת.
עוד כתבות בנושא
למרבה האירוניה, נראה שלישראלים אין את הבעיה הזו. הנתונים מגבים זאת. על פי דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת לשנת 2025, ישראל "איבדה" 145,900 איש נטו בין השנים 2020 ל-2024. כן, במהלך תקופה זו (בעיקר בעקבות המלחמה), יותר ישראלים עזבו לשהייה ארוכת-טווח בחו"ל מאשר חזרו מחו"ל לארץ.
בינתיים, בשנת 2024 לבדה, ההגירה השלילית עלתה על ההגירה החיובית (כולל מספר החוזרים) בכ-18,000 איש. לכן, האתגר הדמוגרפי של ישראל אינו שיהודי התפוצות עולים לאט מדי - אלא שישראלים רבים עוזבים את הארץ.
נתב"ג | צילום: יוסי אלוני - פלאש 90
אין זה אומר שמדובר בעזיבה בלתי הפיכה. עם זאת, זה מצביע על כך שחלום קיבוץ הגלויות מארבע קצוות תבל עדיין לא מתגשם. אל תבינו אותי לא נכון. עלייה היא בחירה שמעולם לא הצטערתי עליה. ישראל, עם כל מגבלותיה וחסרונותיה, היא המקום המעניין, התוסס והמרתק ביותר על פני כדור הארץ.
ובכל זאת, לא כולם מרגישים כך. אבי, למשל - שהואשם במשך עשרות שנים ב"נאמנות כפולה" כאמריקני נלהב בתמיכתו הפוליטית בישראל - נהג לומר, "אני מוכן למות למען ישראל, אבל אני מעדיף למות מאשר לחיות בה".
עוד כתבות בנושא
צחוק בצד, קשה לאנשים מבוגרים לעקור את משפחתם, לעזוב את הוריהם המזדקנים, לנטוש מעגלים חברתיים מוכרים ולעתים קרובות לוותר על מעמד מקצועי וקהילתי לטובת אידיאולוגיה, לא משנה כמה חזקה היא. בנוסף, יש את האתגר של לימוד עברית וניווט בנוף ביורוקרטי מורכב ולא מוכר.
בנוסף, ישנו הפער התרבותי, כאשר לא כולם כל יהודי ניו יורק, פריז ולונדון מתחברים לחוצפה, לישירות ולהומור הישראלי. גם מחירי הנדל"ן מהווים מכשול, עם בדיחות על כך שקופסת נעליים בתל אביב יכולה לעלות יותר מדירה גדולה במנהטן.
חופשה - כן, עלייה - לא
כל אחד מאיתנו מכיר יהודים מחו"ל שאוהבים לבקר בישראל. הם מאושרים ברגע שהמטוס נוחת בנתב"ג. הם נהנים מבתי הקפה, מהאנרגיה ומתחושת הגורל המשותף שהם לא מרגישים בבוסטון, אנטוורפן או סידני. ובכל זאת, גם הם לעולם לא יעברו לגור כאן.
מה שהם עשויים לעשות זה לקנות דירה בירושלים, נכס להשקעה בתל אביב או דירת נופש בהרצליה או נתניה לקיץ ולחופשות. ליבם בישראל, אבל חיי היומיום שלהם לא.
עוד כתבות בנושא
באשר ליהודי התפוצות ולישראלים המתגוררים בחו"ל שאומרים שהם מתכננים "לחזור הביתה", לוח הזמנים שלהם בדרך כלל מעורפל. "כשהילדים יסיימו את התיכון", הם אומרים, "או את הלימודים באוניברסיטה". או ברגע ששוק הנדל"ן ישתפר. או אחרי היציאה לפנסיה. אלה לא תירוצים צולעים; הם חלק ממציאות הקיום האנושי. ואלו יהודים שאכפת להם באמת מישראל.
חסיד נטורי קרתא מפגין בניו-יורק | צילום: AP
ליהודים שלא אכפת מישראל, או לאנטי-ישראלים, אין ולו עניין קל בעלייה. חלקם אף טוען שישראל היא ניסוי כושל וישות מדינית לא לגיטימית, בנוסף לכל. הם טועים לחלוטין, כמובן. ישראל היא סיפור הצלחה מונומנטלי והכי לגיטימי שיכול להיות. ולמרות שהיא מקבלת בברכה את כל יהודי העולם, היא אינה יכולה לבצע קסמים כדי למגנט אותם אליה.
אנטישמיות עשויה לשמש כדחיפה חזקה עבור יחידים. אך במצב הנוכחי, ללא משיכה אישית, רוב יהודי התפוצות יישארו במקומם.
עוד כתבות בנושא