בשנים האחרונות התעורר שיח נוקב על התופעה המדאיגה של ירידה מישראל. נדמה שכל אחד מאיתנו מכיר מישהו שירד או שמע עליו – שכן, חבר לעבודה, בן משפחה. התחושות מגובות במספרים. מאז 2010 ירדו מדי שנה 40 אלף ישראלים בממוצע (חלקם חוזרים לאחר מכן, אבל זה כבר סיפור לניתוח אחר). ב־2023 עלה מספר היורדים ל־55 אלף, ובשנת 2024 זינק מספרם לכמעט 80 אלף איש.
הנתונים הדרמטיים עוררו סערה ציבורית, ובצדק. טענה רווחת גרסה שאנשים עזבו את ישראל בגלל הרפורמה המשפטית שהחלה בתחילת 2023 ובעקבות המלחמה שפרצה באוקטובר באותה שנה. "זו אינה גזרת גורל", הסביר ח"כ הרב גלעד קריב (עבודה־דמוקרטים), "אלא תוצאה של מהלכי הממשלה שפוררו את החברה הישראלית לפני המלחמה, וההזנחה של העורף האזרחי במהלך השנתיים האחרונות".
אלא שבימים החולפים פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) נתונים עדכניים – והם חושפים את ההסבר האמיתי לגידול המבהיל. הסיבה העיקרית היא כנראה לא מה שחשבתם. המסקנה מפתיעה: הסיבה הגדולה ביותר לזינוק במספר היורדים היא לא הישראלים הוותיקים – אלא העולים החדשים. מדובר בעולים רבים שמגיעים לישראל ונוטשים אותה בתוך זמן קצר: פחות מחמש שנים אחרי עלייתם. לא מדובר על עולים שקופצים לסדר עניינים בחו"ל או עובדים שם במשך השבוע וחוזרים לסוף השבוע. כשאומרים יורדים, מתכוונים למי שלא נמצא בארץ בקביעות במשך כשנה. זוהי תופעה חסרת תקדים בתולדות העלייה לישראל.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
הנתונים חד־משמעיים: לפני כעשור שיעור העולים שירדו בחמש השנים הראשונות לעלייתם, מתוך כלל היורדים, היה 15 אחוזים בממוצע. הגיוני. תמיד היו ותמיד יהיו עולים שאינם מסתדרים ונאלצים לעזוב. אלא שבשנתיים החולפות האחוזים קפצו דרמטית. שיעור העולים שירדו סמוך לעלייתם עומד על 40 אחוזים מכלל שיעור היורדים השנתי. המגמה שהתחילה ב־2015 וממשיכה לטפס מדי שנה.
ומאחוזים למספרים. עד שנת 2022 מספר העולים שעזבו את ישראל סמוך לעלייתם עמד על כ־7,000 איש בשנה. אלא שבשנתיים האחרונות התרחש זינוק מדאיג. בשנת 2023 קפץ המספר ל־22 אלף, ובשנת 2024 הוא המריא ל־31 אלף עולים, זינוק של פי ארבעה ממספר העוזבים בשנים שלפני כן. עזיבתם של העולים החדשים דרמטית עד כדי כך שבשנת 2023 היא הייתה אחראית לכ־85 אחוזים מהקפיצה הכללית במספר היורדים, וב־2024 – לכ־65 אחוזים.
מה הביא לקפיצה הדרמטית? התשובה לכך היא כנראה היורדים מקרב עולי ברית המועצות לשעבר. לפני כעשור, עולי ברית המועצות לשעבר היו רק כשליש מכלל היורדים, ואילו בשנתיים החולפות הם שני שלישים מכלל היורדים. חשוב לציין שגם בקרב עולי ארצות הברית וצרפת חל גידול קל, של כמה מאות, במספר העוזבים בשנתיים החולפות. זהו נתון חשוב, בהתחשב בעלייה המצומצמת יחסית ממדינות אלו.
| צילום: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
אבל הדרמה הגדולה מתרחשת בקרב יוצאי ברית המועצות, שם המספרים מזנקים בעשרות אלפי אנשים ולא בכמה מאות.
משהו לא עובד בעלייה מרוסיה
נתוני הלמ"ס אינם מסבירים מה עומד מאחורי תופעה זו. ייתכן שהמצב הקשה בישראל בשנתיים החולפות גרם לעולים לא מעטים לעזוב, אבל נראה שזה לא כל הסיפור. הסיפור הגדול יותר הוא כנראה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, שהקפיצה בבת אחת את מספר העולים שהגיעו לישראל מן המדינות האלו, אבל חלקם הגיעו ועזבו מיד.
האם הם תכננו זאת מראש? האם תכננו "לעקוץ" - לקחת דרכון וסל קליטה ולעזוב מיד? או שאולי דווקא תכננו להישאר בישראל, אבל המצב בארץ הבריח אותם בתוך זמן קצר? הנתונים היבשים אינם מסבירים זאת. כך או כך, זהו כשל חמור: משהו לא עובד בעלייה ממדינות ברית המועצות. לא הגיוני שמדינת ישראל משקיעה כל כך הרבה משאבים כדי להעלות אנשים שלא נשארים פה כלל. מישהו צריך לבדוק מה הבעיה בעלייה זו, ואיך צריך לתקן אותה.
ומה לגבי הישראלים הוותיקים שעוזבים? מה עם אלו שעזבו לפי קריב בגלל "מהלכי הממשלה שפוררו את החברה הישראלית"? הבשורות הרעות: נתוני 2024 מעידים על מגמה מדאיגה. מספר הוותיקים היורדים באותה השנה זינק ל־30 אלף, 50 אחוזים יותר מהממוצע הקודם של 19 אלף בשנה.
קמפיין שקרי: נתוני האמת מאחורי הפרסומים על "גל הגירה" מישראל
החדשות הטובות הן שהזינוק הזה התרחש רק ב־2024, ולא ב־2023. ב־2023, שנת הרפורמה המשפטית ותחילת המלחמה, חל רק גידול מתון במספר היורדים הישראלים, מ־19 אלף ל־22 אלף. גם כאן אנחנו לא יודעים מהי הסיבה לירידה.
במקרה הזה נזכור שלא מדובר בעולים שלא נקלטו או בעולים שלא תכננו באמת לקשור את גורלם עם ישראל, אלא בישראלים ותיקים שאיבדו פה משמעות ומחפשים אותה בחו"ל. זו כבר לא תופעה שולית אלא מגמה שמחייבת התבוננות רצינית. אולם צריך לזכור שגם מלחמות קודמות הביאו לגלים של ירידה מישראל.
ומכאן לתמונה הגדולה, של הקפיצה במספר היורדים מישראל. עצוב לנו על כל מי שירד, אבל כשבוחנים את הנתונים מקרוב, ברור שהגורם העיקרי לכך הוא כאמור העולים החדשים – אלה שבאו לישראל אך עזבו בתוך זמן קצר. כאמור, בתוך שנתיים בלבד זינק מספר העולים שעוזבים פי ארבעה כמעט.
מספרם של העולים שעזבו גבוה עד כדי כך שבשנתיים החולפות הוא שווה כמעט למספר הישראלים הוותיקים שעוזבים את הארץ – וב־2024 אפילו עבר אותו. במילים פשוטות: היום יש יותר עולים שעוזבים מאשר עזיבה של ישראלים מלידה. וזה קורה אף שהעולים החדשים הם רק חלק קטן מאוד מכלל תושבי המדינה.
אז מה אנחנו לומדים מכאן? יותר מדי אזרחים ישראלים עוזבים, במיוחד ב־2024. חלקם, אגב, עוזבים ולא מדווחים על כך, מכיוון שהם רק קנו דירה בחו"ל ועדיין מחפשים בית ספר לילדים, וטרם העתיקו את מקומם לחו"ל בקביעות. יש יותר מדי כאלה, וצריך לחשוב כיצד מתקנים את המגמה הבעייתית הזו.
אך הבעיה העיקרית שלנו היא לא ישראלים שהתייאשו מהמדינה, אלא עולים שעזבו עוד לפני שהספיקו להתייאש. עולים שבאים והולכים. עולים שלא באמת עולים. הם מגיעים לישראל, ובתוך זמן קצר לא נמצאים פה כבר. אם ברצוננו לטפל בבעיה מהשורש, נדרשת בחינה דחופה של חוקי העלייה ושל מנגנוני הקליטה, כדי לוודא שמי שעולה – לא יצטרף בתוך זמן קצר לרשימת היורדים.