שלושים שנה לאחר אימוץ "הצהרת ברצלונה" והשקת "השותפות האירופית-ים תיכונית", יחגוג האיחוד האירופי, בסוף השבוע הקרוב, את המיזם האזורי. אך מאחורי הטקסיות מתגלה מציאות מורכבת בהרבה. היוזמה שנועדה ליצור מרחב יציב ומשתף סביב הים התיכון לא הצליחה להגשים את יעדיה, וגם "האיחוד למען הים התיכון", שהוקם ב-2008, הפך במרוצת הזמן לגוף בעל השפעה מועטה.
עוד כתבות בנושא
בתחילת הדרך שאפו באירופה לחבר בין העוצמה הכלכלית האירופית לבין צורכי הפיתוח של מדינות דרום אגן הים התיכון. החזון שאף להקמתו של אזור שבו מדינות הים התיכון מקדמות רפורמות של דמוקרטיזציה, מודרניזציה ושקיפות, ובתמורה זוכות לנגישות למשאבים אירופיים ולתוכניות סיוע. הכוונה הייתה ליצור זירה משותפת שתיטיב עם כלל המרחב.
אלא שהמציאות האזורית הייתה מורכבת ומאתגרת. הסכסוך הישראלי-פלסטיני עיכב יוזמות משותפות. מדינות ערביות רבות נקלעו למשברים פנימיים, מהפכות ומלחמות. התהליך שיזמה אירופה לא סיפק תמריץ משמעותי שיוכל להתמודד עם עוצמת האתגרים, והאפשרות לחברות עתידית באיחוד האירופי מעולם לא הוצעה. כך נוצרה משוואה שבה מדינות הים התיכון זכו לסיוע כלכלי אך נמנעו מרפורמות יסוד.
הכי מעניין
בסוף השבוע הקרוב יציג האיחוד מדיניות חדשה בשם "הברית למען אגן הים התיכון". המדיניות מציעה תפיסה רחבה הכוללת קידום חינוך ותעסוקה, פיתוח טכנולוגיות מתקדמות ואנרגיות מתחדשות, קידום תיירות יציבה ושיתופי פעולה בתחומים מגוונים. בין היוזמות נכללים אוניברסיטה אזורית, מסגרת לנציגות צעירה, דיפלומטיית ספורט, חיזוק מסלולי עבודה חוקיים, השקעה בהגנת סייבר ותמיכה ביזמים צעירים. מדובר במהלך שאפתני המבקש להתרחק מפרויקטים סמליים בלבד.
עוד כתבות בנושא
עם זאת, לקחי העבר ברורים. ללא תמריץ אסטרטגי אמיתי מדינות האזור אינן צפויות לקדם רפורמות. אחת האפשרויות שמומלץ לאירופה לבחון היא מודל של חברות חלקית באיחוד האירופי. אמנם מודל כזה לא יעניק זכות הצבעה, אך הוא יספק גישה מלאה לשוק האירופי, לפרויקטים מחקריים ולמערכות תשתית מרכזיות. גישה זו עשויה לשמש מנוף לרפורמות בתנאי שיוגדר מסלול ברור המבוסס על דמוקרטיזציה, שיפור משילות ושקיפות.
מעבר לכך טמון במהלך המוצע פוטנציאל אסטרטגי רחב. האיחוד האירופי יכול להפוך לשחקן מרכזי במזרח התיכון במקום להסתפק בתגובה למשברים. לאחר שנים של טלטלות ומלחמות אזוריות ברור כי אין עוד אפשרות להסתמך רק על ארצות הברית בניהול המערכת האזורית. האיחוד האירופי יכול לנצל את עוצמתו הכלכלית ואת כישוריו הבינלאומיים כדי לגבש תיווך עצמאי ולמלא חלל דיפלומטי חיוני.
מדיניות "הברית למען אגן הים התיכון" יכולה לשמש מסגרת לבניית אמון ולקידום קשרים הדוקים בין מדינות האזור. הצלחה של מהלך כזה תחזק את יציבות המרחב ואת מעמדו הבינלאומי של האיחוד.
מנהיגי האיחוד האירופי בבריסל | צילום: AFP
עבור ישראל מדובר בהזדמנות משמעותית. האיחוד הוא שותף הסחר והמדע הגדול ביותר של ישראל, אך היחסים הפוליטיים מורכבים. מסגרת אזורית חדשה יכולה לאפשר השתלבות בפרויקטים כלכליים, טכנולוגיים ואנרגטיים בלי להיות תלויה במצבו של הסכסוך. ישראל תוכל להתקרב לכלכלה האירופית ולהשתתף ביוזמות אסטרטגיות, ואילו האיחוד ירוויח שיתוף פעולה עם מעצמה אזורית חדשנית.
עם זאת, האיחוד חייב להתמודד עם אתגריו הפנימיים. עלייה בשנאת זרים ובאירועי אנטישמיות מאז השבעה באוקטובר מערערות את המרקם החברתי. אם האיחוד מבקש לבסס אמון עם מדינות האזור, עליו לגבש מדיניות תקיפה נגד תופעות אלה. זהו צורך מוסרי ואינטרס פוליטי גם יחד.
שלושה עשורים לאחר הצהרת ברצלונה, האיחוד האירופי ניצב בפני הכרעה אמיתית. הוא יכול להמשיך להפיק מסמכי מדיניות מרשימים, או לבחור בצעד אמיץ שימקם אותו כשחקן מוביל באזור. רק בחירה כזו תהפוך את המדיניות החדשה של "הברית למען אגן הים התיכון" ממיזם סמלי לכלי מדיני בעל כוח ממשי היכול לסייע בעיצוב האזור כולו ובתוך כך גם את יחסי ישראל והקהילות היהודיות עם אירופה לאורך שנים רבות.
עוד כתבות בנושא
